חמש פלוס כסף

"בריקודים סלוניים יש אלמנט אירובי ... אז בוודאי שזה ספורט", כך אמר רמי בלינקוב, מנכ"ל חברת טלוויזיה בכבלים, בעדות בבית-משפט. איך ריקוד סלוני הופך לספורט? היד הנעלמה של הכסף עושה גם את זה.

באחד הצדדים של המתרס החוצה בין הנצים בשידורי הספורט בטלוויזיה מצוי, יחד עם בלינקוב, אחד מבעלי קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב, משה תאומים. הוא דורש מערוצי הספורט להפסיק לשדר כדורגל מחו"ל בזמן משחקי הליגה בארץ. גם בלינקוב וגם תאומים חרדים לעסקיהם. מה ראוי לצרכן לקבל? נו, טוב, זו לא השאלה.

תאומים רוצה כסף. בעניין הזה הוא כאחד האדם. אלא שבשביל שיהיה לו כסף הוא מבקש לפגוע באחרים. ראו למשל את ההצעה הבאה: נסגור את קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב, מה שיגרום לאוהדי הקבוצה לנדוד עם הזמן לקבוצות אחרות בעיר. כך ישופר מצבן הכלכלי של מכבי תל-אביב, שמשון תל-אביב ובני יהודה. הנה, לטובת הכלל (למעט הקבוצה הזניחה הקרויה הפועל תל-אביב) כדאי לסגור את הקבוצה של תאומים. זה מה שהוא מציע ביחס לטלוויזיה. שיסגרו לציבור את הכדורגל מחו"ל, ואז הוא ינהר בהמוניו למשחקי הכדורגל של הפועל תל-אביב. זה ישפר את מצב כיסו של תאומים, ולישראל ייטב.

בלינקוב עושה משהו דומה. הוא מואשם שהסיט שידורי ספורט מבוקשים מערוץ 5 לערוץ 5+. הראשון מסופק לכל מנוי ללא תשלום נוסף. השני, עם הפלוס, הוא בתשלום. בלינקוב ומרעיו, כך נטען, עשקו את הציבור בהסטת שידורים מבוקשים מהערוץ החינמי לערוץ התשלומי. מובן גם למה – הכסף. מכאן תשובתו המוחצת של בלינקוב בעניין הריקודים הסלוניים והספורט. תשובת הנגד לקשקוש שלו היא: "אם זה ספורט, תן את זה בערוץ בתשלום".

עכשיו, עקב המצוקה הקשה בכדורגל – עניין קיומי למדינת ישראל – אישרה מועצת הכבלים מכירת שידורי כדורגל תמורת כסף שלא באירועי ספורט. 20 שקלים למשחקי השבת. תאומים, עם חצי תאוותו בידו, דורש עתה למנוע מהציבור את חופש הבחירה. אם יצליח, במקום 50 אלף שקנו את הסחורה הפגומה שלו אולי יהיו 100 אלף שירפדו את כיסו ואת כיסי בעלי-המקצוע שלו.

האמת היא שכל זה מגיע לנו. חברות הכבלים, באישור ממשלת ישראל, עשקו את הציבור במשך שנים הרבה. אין לציבור חופש בחירה של ערוצים וכופים עליו ערוצים שאינו מעוניין בהם. בתמורה הזו נדרש הציבור לשלם עוד תמורת ערוצים שהוא כן מעוניין בהם. עתה מגיע החידוש המפליג: גם מי שמשלם תמורת ערוץ פלוני, לא יוכל לצפות בשידורים כל עוד משה תאומים וחבריו משתעשעים.

זה סיפור קלאסי על שלטון שנכנע להון. לא באלימות. לא בכפייה. באהבה. השלטון בישראל נתן לחברות הכבלים לעשות את הרע בעיני הציבור. כי הם מסכנים. כי לפעמים הם מפסידים. חברת כבלים אחת, תבל, אפילו פשטה רגל ולא נתנו לה. לא ייאמן כי יסופר: חודשים ארוכים מונע בית משפט ישראלי מחברה זו לפשוט רגל. כל מפגר משכנתא מסולק מביתו, וחברת כבלים אחת שלמה מוגנת מפני הנושים.