כולם בשביל אחד

אין כפית. לא רק שאין, גם מעולם לא הייתה. גם ציון היא כפית משוכללת, עוד כלא של התודעה, עוד תוכנה שיצרו המכונות כדי להעניק לרכיבי האנוש המתמרדים, אלו שלא היו מעוניינים במיוחד להפוך לארנבוני אנרג'ייזר קטנים, תחושה כוזבת של כוח או חופש. הרמז העיקרי שתומך בתיאוריה הזו הוא כמובן הקרב של ניאו עם התמנונים בסופו של הסרט השני.

זה הולך ככה: ניאו מסוגל להפעיל את כוחותיו על המטריקס. ניאו מסוגל להפעיל את כוחותיו על התמנונים שמתקיפים את ציון. לכן, ציון נמצאת בתוך המטריקס. מ.ש.ל. על פי הארכיטקט, המטריקס יוצרת את ציון מחדש, בכל פעם שהיא נהרסת. ציון היא יצירה של המטריקס. כל פעם יש עוד אחד שהוא האחד, אבל למעשה, אין אחד, ואין כפית, הגלידה נגמרה והכול היה אשליה אחת גדולה, טמונה בתוך אשליה גדולה ממנה. תפיסת ה"מאיה" במלוא תפארתה.

אבל ניאו שונה, הוא אחר, הוא רכיב לא צפוי במערכת, באג, וירוס קטלני שיכול למוטט את כל המטריקס, לשחרר לחופשי את כל בני האדם הכלואים בה. איך הוא יעשה את זה? פשוט מאוד. יתחיל להאמין שגם הוא כפית, ואי לכך, אינו קיים באמת. אם הוא לא קיים, אז גם המטריקס, באקט מרהיב של סילוגיזם, אף היא אינה קיימת. אחרי כמה קרבות מרהיבים, כמה רגעי אינטימיות מצולמים להפליא בחברת טרינטי ועוד כמה פגישות עם רכיבי מערכת פטפטניים, יוכל ניאו לעמוד על רגליו, מעיל העור שלו מתנופף, ולזעוק, "כולכם רק ערמה של כפיות!" והמטריקס תעלם בעננת עשן.

לא עוד עכבישים רדיו אקטיביים, תמיסות מסתוריות או ניצולים מכוכב הלכת קריפטון. ניאו הוא גיבור-העל האמיתי, זה שכוחו לפעול בתוך המטריקס פרץ את גבולות התוכנה ומאפשר לו לפעול גם מחוצה לה.

זו לא ציפור, זה לא מטוס, זהו מיסטר אנדרסן בכבודו ובעצמו, שמגלה בתוכו כוחות בל-ישוערו, שיאפשרו לו ללחום ברעים גם במסדרונות הכוח שלהם עצמם, לעצור תמנונים בידיו החשופות, ללחום באלפי שיבוטי סמית מבלי להתעייף, להכניע ארכיטקטים ולמוטט את מגדלי העוצמה הנצלניים שלהם – גיבור מעמד הפועלים באמת ובתמים, חלומו הרטוב של מארקס, האיש שיציל את האנושות מכבלי השעבוד למכונות ויצעיד אותה אל החופש. לא לפני שיהיו כמה קרבות עוצרי נשימה, ללא ספק.

האם יש לרכיבי המערכת של המטריקס רצון חופשי? האם הרצון החופשי הוא שמשחרר אותנו? האם יהווה הרצון החופשי את מותה של התוכנה? לכאורה, לרכיבי התוכנה בתוך המטריקס אין רצון חופשי וגם לא יכול להיות להם. הם שורה של פקודות קוד מתוחכמות שעושות אך ורק את מה שנכתב להן ותו לא. דטרמיניזם פאר-אקסלנס. ניאו לעומת זאת, הוא אדם, כזה עם רצון ובחירה חופשית.

אבל בסרט השני מתגלה לנו כי קיימים רכיבים בתוך התוכנה שהצליחו, בדרך עלומה כלשהי, להשיג לעצמם רצון חופשי ויכולת בחירה, ממש כמו האנדרואידים של פיליפ ק. דיק. יש בהם חבר'ה טובים, כמו שרף והאורקל, ויש בהם כמה אלפי אייג'נט סמיתים רעים, חמושים בקולות לאקוניים, משקפיים שחורים ובעיטות משובחות. בכמה מהדיאלוגים היותר סתומים בחלקה השני של הטרילוגיה אנו מגלים כי אותם רכיבים מורדים פועלים על פי האג'נדות שלהם, שלכאורה אינן משרתות את מטרותיה של תוכנת העל. האומנם?

בסרט השלישי יתגלה כי הטובים, הרעים והמתוכנתים, כולם פועלים לפי תכתיביה של המטריקס, שמורכבותה כוללת גם יחידים לכאורה, הפועלים על-פי רצונות לכאורה. האורקל הייתה בסך הכול שורת קוד שתפקידה לחשוף "אחדים" פוטנציאליים ולהכין אותם להרס הסופי, ואנשי ציון, וניאו בראשם, הם היחידים שלהם בחירה חופשית אמיתית. ומאחר שאנשים יהיו לנצח עליונים על המכונות והמחשבים בשל יכולתם לבחור כרצונם, הסוף הטוב מובטח, אחרי כמה קרבות מדהימים, כמובן.

קחו את גרסת הכפית (ע"ע) כנקודת התחלה. ציון היא כפית. גם המטריקס היא כפית. יש משהו גדול יותר ומהותי יותר מאחורי שתיהן, שדה כאוטי עצום שבו האנשים והמכונות הם רק ישויות ערטילאיות, זהו שדה הקרב האחרון והאולטימטיבי. שם יוכל ניאו להגיע למאות המיליונים ששוכנים להם בשלווה במטריקס ולשחרר את מחשבותיהם, להמריד את כל אותם ברוקרים ממולחים ועקרות בית מנומנמות שחושבים שהם חיים את החיים האמיתיים.

אחד אחד הם יבקעו מתוך התאים הזוועתיים שלהם ויצטרפו למאבק, כי המטריקס לא באמת חשובה. גם ציון לא. המאבק הוא מאבק שברוח, בין החופשיים למשעבדים, והוא יתרחש מאחורי הקלעים של הכול. את הרמז הזה קיבלו מי שצפו בטריילר וראו את המימד הוויזואלי הנוסף (זה שבו כולם נראים כאילו הם עולים בלהבות) שהוסיפו האחים וואשובסקי לסרט האחרון בסדרה.

גרסת האיש מנצרת

ניאו הוא מלך המשיח לעולם ועד. הנביאה חזתה את בואו, מורפיאוס, אדון החלום, הוא שחונך אותו, השילוש הקדוש מחממת לו את המיטה, יהודה איש קריות ניסה כבר פעמיים, בצורות שונות, לבגוד בו, ואייג'נט סמית הוא הכוכב העולה והנופל שלנו, השטן בכבודו ובעצמו, מי שהיה חלק מהסדר האלוהי ואז כפר בו. אמנם, בגרסת האחים וואשובסקי, מי שנותן את הדרשה על ההר הוא מורפיאוס, ולא ניאו, אבל זה לא מפריע להמונים לסגוד לו כלמושיע, שלא לדבר על זה שהוא כבר מת וחזר לתחייה. אם אתם זוכרים את הסיפור, הסוף לא יהיה טוב במיוחד.

האם בסרט השלישי יקריב ניאו את חייו למען נשמתו של המין האנושי ויצלב על איזו מכונה משונה כשטריניטי בוכה למרגלותיו? יש מצב לצלב. בעיקר עם תיקחו בחשבון את כל הבחירות האיומות הללו שהציב הארכיטקט בפני ניאו. אם ניאו הוא אכן המקשר בין האנושי (ציון) לסדר האלוהי והמנצל (המטריקס), יתכן שרק מותו יאפשר את הניצחון הסופי של הרוח האנושית על החומר המכאני.

גרסת כל ישראל חברים

ברגע מרגש במיוחד, אחרי שניאו יתעורר מהתרדמת שלו ואנשי ציון יכנסו למלגזות המשונות שלהם כדי לפרק לרעים את הצורה, יתוודה הארכיטקט, או מישהו גבוה ממנו בהירארכיה המטריקסית, שהם עשו טעות איומה. "חשבנו שנוכל לשבור אתכם," הוא יאמר בקול שבור. "אבל עכשיו אנחנו רואים שלאנשים ולמכונות, אין קיום זה בלעדי זה. עזור לנו ניאו, אתה תקוותינו היחידה. אנחנו לא רוצים עוד להיות רעים ומרושעים, לנצל את המין האנושי כבטריות, ראינו את האור ועכשיו אנחנו רוצים שנהיה חברים ונלמד לחיות ביחד בדו קיום. יש לך איזה מסמך הבנות שאפשר לחתום עליו?"

ניאו מראה למכונות איך אפשר להסתדר גם בלי לתקוע לתינוקות כבלים למוח, אנשי ציון מבינים שהעולם השתנה, ושהם זקוקים למה שלמכונות יש להציע להם (כמו בגדי עור, סטייקים ומשקפי מעצבים איכותיות), וכולם חיים באושר ובאושר. לא בלי כמה קרבות משובחים באמצע.

תומס אנדרסון מתעורר, חוט דק של רוק משתלשל מזוויות פיו אל המקלדת שעליה הניח את ראשו. הטלפון מצלצל ומבעית אותו. הוא ניגש בחשש אל המכשיר ועונה. "ניאו?" נשמע קול נשי מפתה מצידו השני של הקו, "אתה בא לרייב הלילה? יהיה משהו פצצות. השגתי לנו כמה כדורים שיעיפו אותך לשמים".

"לא נראה לי, תודה." עונה אנדרסון המנומנם,"החומר הזה מאתמול ממש דפק לי את הראש. הייתי בסרטים מה זה משונים. חוץ מזה, מחר יום עבודה".

"טוב," אומרת בעלת הקול הנשי באכזבה בלתי מוסתרת. "קח את זה באיזי, אחי."