נרצחו האיש והחזון
ככל שגדל ביצחק רבין האמון בדרך שבה הוא הולך, כן הובהר לו מעבר לכל ספק כי מתנגדיו חרדים מפני הסדר של שלום
הרצח הזה בא לסגור את הדרכים המובילות לבניית שלום עם שכנינו, ולאטום את חלון ההזדמנויות שנפתח להביא לארץ הזו מרגוע ממלחמות, השתחררות מכבלי הכיבוש וסיום קולוניאליזם ברוטלי.
הרצח, שבא בעקבות הסתה פרועה ואלימה, השיג את מטרתו. מעגל הדמים נמשך ואף התרחב. חלון ההזדמנויות אטום, ואין מי שיעשה לפריצתו מחדש.
אמת, גם יצחק רבין במשך תקופה ארוכה, מאז אותו יום בהיר ומלא תקווה על המדשאה בבית הלבן, ב-13 בספטמבר 1993, פסח על שתי הסעיפים. היו לו ספקות, ולכן התנגד לפינוי נצרים ושאר יישובי גוש קטיף, למרות שהיה לכך רוב בממשלתו. הוא סירב לפנות את מתנחלי חברון (שמספרם אז היה מועט) לאחר הרצח הנפשע במערת המכפלה, וגם זאת למרות שבממשלה היה לכך רוב. יועציו המלחשים גברו על עמדת הממשלה, והוא עדיין פקפק. עדיין הידידות והסנטימנטים למתנחלים ותומכיהם פעלו עליו.
אך ככל שגברה השטנה, ככל שנשמע חזור ושמוע קולו של אדיר זיק בערוץ 7: "רבין בוגד, דין בוגד מוות או מאסר עולם, חבר'ה, מה אתם אומרים על רבין?!", ככל שגויסו רבנים מגלגלי עיניים ומקדשי אדמה בארץ ובארה"ב לקרוא למרד, לגירוש ולרצח, ככל ש"נאמני ההלכה" המפורשת על-ידם, לשיטתם ולצורכיהם, עמדו והפגינו בפראות ובהתפרעות ברחובות הערים וליד ביתו של רבין, וצעקו כי יתלו אותו כפי שתלו את מוסוליני (והאין זה מרד במלכות, רבותי?), ככל שחברי כנסת וידידיו מימי הצבא ביזו אותו מעל דוכן הכנסת, בכיכרות העיר ובתהלוכות עם ארון מתים - כן גדל בו האמון בדרך בה הוא הולך. כן הובהר לו מעבר לכל ספק כי מתנגדיו חרדים מפני הסדר של שלום, כי הימין הלאומי הדתי חפץ בשטחים הכבושים וכי האדמה הכבושה מקודשת להם יותר מחיי אדם ומבניית חברה דמוקרטית יוצרת במדינת ישראל, החיה בשלום עם שכנותיה. בייחוד התחזקה אצלו עמדה זו לאחר כריתת ברית השלום עם ירדן.
בשבועות האחרונים לחייו גברה אמונתו בצדקת הדרך, ורצונו לקדם את תהליך השלום הקרין אל הציבור והרחיב את התמיכה בו. בכנס אנשי קולנוע גדול בהיכל התרבות הריע לו הקהל בעמידה ובחיבוק גדול של אהבה; המונים באו לעצרת השלום בכיכר מלכי ישראל, שרו אתו את שירי שלום והריעו אתו נגד האלימות הנוראה שפרצה ברחבי הארץ ולובתה על-ידי כוחות הימין. ואז בא המעשה. הרצח בוצע, חוסל המנהיג, ומסתבר שיחד אתו חוסל גם תהליך השלום.
רבין לא נרצח משום שהיה רמטכ"ל מלחמת ששת הימים, לא בגלל שכיהן כשגריר בארה"ב, ולא בשל היותו איש הגון וישר שלא הכריז על "תום לב וחוסר מודעות פלילית" כדי להתחמק מאחריות לעבירת הכספים השולית בחשבון הבנק של אשתו. רבין נרצח מפני שחתר לשלום. רבין, ראש ממשלה נבחר במדינה המתקראת דמוקרטית, נרצח משום שרצה להביא שלום ורגיעה לארץ הכואבת הזו, ומשום שהבין כי לא יהיה שלום כל עוד נשלוט על עם אחר, נגזול את אדמתו ונשלול ממנו את חופש התנועה, את יכולת הפרנסה ואת כבודו האנושי.
כן, הוא נרצח משום שרצה באלה. ואתו נרצחו משאלת הלב לשלום והתקווה לחיים נורמליים עם שכנינו.
מורשת רבין היא מורשת הפלמ"ח, מורשת של עבודה, חקלאות בנייה, ביטחון והקרבה, מורשת של דור שלם שהביא לעצמאות ישראל ולהיותה מדינה ריבונית. אך מה שמייחד אותו היא העובדה שהיה ראש ממשלה נבחר, איש שאמון על הגנת הארץ וביטחונה, שרצה להביא שלום, ונרצח בזדון על-ידי שליח ציבור, שהסית לרצוח את האיש ואת חזונו.
