חוסר אונים

האמת, רמדיה סחבה אותי אל נקודת חוסר האונים האימהית שלי.

מאז שמיכאל ועילי נולדו, יש בינינו חוזה לא כתוב שנשמר בקפדנות. אני שומרת על בריאותכם, דואגת למחסורכם עושה הכל לאושרכם ואתם בתמורה תגדלו בשקט. זה עבד, עד למשבר רמדיה שריסק את האמון שלי והעמיד אותי במבוכת אמת מול התינוקות שלי, שכל כך בוטחים בי.

אני לא מניקה את מיכאל ועילי. וכך, בלא כל אפשרות אחרת, אני נכנסת לקהל המטרה הפוטנציאלי של רמדיה - קהל האימהות שקונות תחליפי חלב. הקהל שנפל קורבן. רמדיה מכרה לי תדמית בריאה, מאושרת ואמינה, דרך התינוק המתוק שמופיע על אריזות מוצריה. הוא חייך אלי - ואני חייכתי אליו.

אבל בכל זאת, בתור אימא אחראית, עמדתי וקראתי את המפרט שמופיע על אריזת המוצר. רשימת הויטמינים והמינרלים שהמוצר מכיל נראתה מאד מרשימה - ובעיקר מאד אמינה. קניתי. מה זה קניתי? הוצאתי מאות שקלים לחודש על מוצרי רמדיה השונים, בידיעה שאני עושה את הקנייה הנכונה.

ככה התנהלו להם החיים בשקט שקרי - ואני הפתייה קניתי. מי נרדם כאן בשמירה? החברה המייצרת בגרמניה? החברה המשווקת בישראל? משרד הבריאות? מי? אולי אני, שהאמנתי לכם? אני לא מחזיקה בבית מעבדת מזון שתבדוק את איכות המזון שאני קונה. אני עובדת על אמון. אמון של שנים בחברה, שירשתי אותו מחברותי.

לא השתמשתי בפורמולה הצמחית, שהרגה תינוקות תמימים. למזלי הרב, השתמשתי בתחליף חלב של חברה אחרת. קניתי אצלכם מוצרים נלווים - כמו דייסות למיניהן. אתמול בלילה אספתי את כל המוצרים שלכם, הכנסתי לשקית זבל גדולה - והעפתי מהבית. אני לא מאמינה לכם יותר, לאף מוצר.

אבל זה לא רק רמדיה. אובדן האמון עובר למעגלים נוספים, שבהם אין אלא לפעול מתוך נתינת אמון. מי אמר שמוצרים אחרים שאני קונה הם בסדר? אולי אני ממשיכה לסכן את חיי ילדיי בקניית מוצרים אחרים, של חברות אחרות? קראתי בצמרמורת את מכתב הפרידה שכתבה ב"ידיעות אחרונות" מיכל זיסר לבנה הפעוט אבישי: "רצחו אותך תינוק שלי", היא כתבה, "אבישי שלי, קורבן רמדיה".

אבישי הוא לא הקורבן היחיד. יש עוד שני קורבנות, ועוד אלפי תינוקות שהוריהם מסתכלים עליהם בחרדת מוות, שמא לקו בתסמיני המחלה. אני עוברת את פרשת רמדיה בחרדות ובכעס נורא - על כולם. על החברה המשווקת רמדיה, כי מי אם לא היא היתה צריכה לפקח על החברה המייצרת. על החברה המייצרת הומנה - ששינתה את הפורמולה והוציאו את הויטמין B1 מבלי ליידע. ואיפה משרד הבריאות? מדוע בדיקות המזון נעשות רק אחרי אסון נורא שכזה ולא באופן שגרתי? דבר שאולי היה יכול למנוע את הפרשה האיומה הזאת.

אני כואבת את מות התינוקות התמימים. הסחרחרה הרגשית הזאת מטלטלת אותי אל נקודת חוסר האונים האימהית שלי.