צביקה שואו

עוד לא נגמרה לצביקה הדר ההתרגשות מהכוכבים הנולדים ההם בניצנים, וכבר הוא מוצא את עצמו עומד בפרונט של "מסך הזהב", האוסקר הישראלי של הטלוויזיה, אותו מגישים "פנאי פלוס" בשיתוף "קשת". וזה לא הכל. יש לו חזרות אינטנסיביות לגירסה המקורית של "עלי באבא וארבעים השודדים", בתפקיד עלי באבא, המתחרה על ליבה של יסמין (סופי צדקה) מול סינבד (טל מוסרי). הוא עדיין "תופר" ערבים לוועדי עובדים בכל הארץ, ורץ עם בני טיפוחיו הנולדים להופעות. "יש אצלי בבית שמועה שאני אבא של הילדים שלי, ואני מנסה לקיים אותה", הוא אומר לי טרוט עיניים. "אין לך מושג מה עובר עלי. אני מדבר עם הקדוש ברוך הוא שיוסיף שעות ליממה. חוץ מזה שהפועל באר שבע הפסידה בבלומפילד, עד שסוף סוף הלכתי למשחק...".

הדר הוא בחירה מופלאה להגיש ערב שכולו של הצופים, ולו רק בגלל האהבה שהוא זוכה לה ברחוב. הרגישות החברתית שלו באה לידי ביטוי מלא בתוכנית שצלחה לו כל כך, "כוכב נולד", כשהביא את ילדי הפריפריה למרכז ונתן להם צ'אנס יחיד במינו להצלחה. ההפתעה האישית הגדולה שלו מהטקס היא העובדה שדווקא "כוכב נולד" זכתה להיכנס לתחרות בקטגוריה החדשה, "תוכניות העשור של ערוץ 2", ולא היה שם זכר ל"שמש" או ל"קומדי סטור", המזוהים עימו כל כך. "זה רק מלמד עד כמה היה לתוכנית אימפקט על האנשים", הוא אומר.

אני מזכירה לו כי נשמעת לא פעם ביקורת על טקסים למיניהם, והוא עונה: "אנחנו הולכים לעשות ערב שהריגוש שלו, לפי התפיסה שלנו, הוא הענקת הפרס. יש בזה דרמה ומתח שהצופים אוהבים לראות. בניגוד לאוסקר הישראלי לקולנוע, למשל, שבו בעצם רוב האנשים בבית לא ראו את הסרטים, הרי שהבחירה בטקס 'מסך הזהב' היא בחירת הקהל בלבד. יש כאלה שאומרים שזה בסדר ויש כאלה שאומרים שזה בעייתי. אבל עובדה שהקהל מסנן מתוך מאות תוכניות את התוכניות האהובות עליו. בעיני זה הכי נכון. הקהל הוא הצרכן והוא שמחליט איזו תוכנית הוא רוצה לראות. למעשה, בערב 'מסך הזהב' הדרמה מתחוללת לא רק באולם, אלא גם בבית. הצופים יושבים בכורסה ואומרים 'בואו נראה אם מה שבחרנו הצליח', וזה גורם לסוג של אינטראקציה שלא קיימת בשום טקס אחר".

עשור לערוץ 2 תהיה הכותרת הבולטת השנה של הטקס, אומר הדר. "נראה בצורה הומוריסטית את השנה האחרונה שעברה על ערוץ 2, שהיתה מאוד קריטית - קודם כל בגלל הכניסה הדרמטית של ערוץ 10 לתמונה. אם אתם זוכרים, מיקי חיימוביץ' היתה הכוכבת של הטקס בשנה שעברה, עם הידיעה המרעישה על העזיבה שלה את ערוץ 2 לטובת הסכם שמן עם ערוץ 10, והדיאלוג שהתנהל על הבמה בינה לבין גדי סוקניק על הרכבים מנצחים. נכנסו גם ערוצי נישה חדשים, כמו 'התכלת', VTY, הערוץ הרוסי ובעיקר בלטה הכניסה של הריאליטי טי.וי לעולם הטלוויזיה בכלל ולערוץ 2 בפרט".

יהיו ירידות על "קחי אותי שרון", שסימלה את תחילתו של עידן טלוויזיוני חדש?

"בטוח שתהיה התייחסות גם לשרון וגם לנינט, לכל מה שקרה עם תרבות ה- SMSים החדשה שנוצרה ולכל ערוצי הטלוויזיה החדשים".

מה מסמל בשבילך הטקס?

"הניסיון הראשון שלי להגיש את 'מסך הזהב' היה בשנה שעברה. לפני כן הגישו את הטקס במשך שלוש שנים רצופות שלישיית 'זהו זה' (מושונוב, קושניר ובראבא), והם קבעו רף מאוד גבוה בעיני".

כמו מח"ט עם גייסות

בפגישה עם הדר קשה שלא להיזכר ברגעי העדנה שהיו לו השנה עם "כוכב נולד". "כשהגיעו 15 אלף איש לאודישנים, קלטנו שזה הולך להיות משהו מטורף. לשמחתי, 'קשת' קראו את המפה כפי שאני ויואב צפיר ומתי כספי ואסף אשתר ואיתי שגב קראנו אותה. אני זוכר את השיחה שלנו עם המפיקה רונית ארז, שהתכוננה לתוכנית נחמדה משודרגת של 'לא נפסיק לשיר', ופתאום הפכה להיות מח"טית והניעה גייסות. כשהגענו ליום הצילום בבאר שבע, היינו עם שלושה רכבים שכורים, ניידת שידור ועשרות אנשי צוות. הפקה שלא ראו כמותה בארץ. במשך שנים היתה התעלמות מהאנשים בפריפריות, ולכן לא עשינו את האודישנים בהיכל התרבות בתל אביב אלא בנווה עופר בדרום, כדי שכולם ירגישו נוח. ואם דיברנו קודם על בחירת הקהל, אז גם ב'כוכב נולד' העם בחר".

מה היה בנינט, שירי וגבסו שהביא אותם לקו הניצחון?

"שלושתם וכל האחרים שהגיעו לטלוויזיה, החל בשי רביזדה וכלה בגיא שרפי, באו מכל מיני מקומות בארץ והביאו צבע מיוחד למה שהם עשו. גבסו הביא את הילד עם סנדלים תנ"כיים ובייבי פייס מדהימות, עם כיפה קטנה על הראש ועם קול שונה, ובניואנס אחר הפך להיות אליל נערות. אין יותר ישראלי מזה. שירי הביאה פרפורמנס שיש בארץ אולי לזמרת או שתיים, מבחינת נוכחות על הבמה. אני לא מכיר הרבה זמרות שהיו לוקחות שיר של ריטה, מבצעות אותו בביטחון ויוצאות כוכבות. היא היתה הכריסטינה אגילרה של ההפקה. נינט מגלמת בעיני את סיפור ההצלחה של הנסיכה הקסומה היפה עם הקול הנדיר, שמגשימה את החלום הכי גדול. כשהיא שרה, היא נוגעת לאנשים בנשמה".

כשהגעת לעיר הולדתך, באר שבע, חשת משהו אחר?

"קודם כל, הייתי בבית. היה ברור לכל ההפקה שהאודישנים יהיו בבאר שבע. נקודה. אני מאוד מאוד קשור לעיר, לאנשים".

מה היה יחסך כנער פריפריה אל עולם הבידור?

"התחושה היתה של מגדל שן שאי אפשר להגיע אליו לעולם. הרגשה שאם מכירים אותך, אז במבחנים מישהו יזרוק מילה. זה מה שאומרים לי כל הזמן ברחוב, 'היי אחי, מתי האודישנים? תזכור אותי'. ודווקא כאן הצהרת הכוונות של התוכנית היתה לתת הזדמנות שווה לכולם. את שירי, למשל, ביימתי בלהקת חיל האוויר, והיא היתה כוכבת, אז שמתי את עצמי בצד באודישנים שלה. דרך אגב, גם אחרי שלמדתי משחק, אודישנים היו בשבילי דבר מאוד מאוד קשה. זה אכזרי, כי אתה מוכר את האגו ואת הנשמה שלך. סטטיסטית, רוב הזמן אנחנו שומעים את התשובה לא. התחושה הזאת היתה לי כל הזמן כשבחנתי את האנשים, ובתור קונספט החלטנו שנלך עם האנשים בכבוד גדול ככל האפשר".

היו גם רגעים עצובים ב"כוכב נולד"?

"כשזה נגמר, היה מאוד עצוב. מצד אחד, אבן נגולה מליבנו. זה היה פשוט פרויקט אימתני ומטורף, מבחינת רמת ההפקה והעמידה בלחצים. מצד שני, הירידה מהאופוריה היתה רגע עצוב. הרגעים העצובים הם עכשיו, טיפה אחרי. אחדים מהקבוצה קצת השתנו. לא אגיד שמות, אבל רואים שההצלחה טיפה עלתה להם לראש, ואלה לא הבולטים, בכלל לא. זה לא שהם פתאום תפסו תחת, אלא יש להם מין ארשת חשיבות עצמית. מין עסוקים מעל הראש, מין אל תדבר איתי כי יש מי שמדבר בשמי... וכל הזמן היה לי חשוב להסביר להם שזו רמאות מאוד גדולה. שנינט, שירי וגבסו קיבלו מצד אחד קיצור דרך לפסגה, אבל מצד שני הם צריכים עכשיו להוכיח שהם שווים באמת, וזה הרבה יותר קשה. ודווקא היה לי חשוב שיזכרו מאיפה הם באו, וכמו שאסף (אשתר) אומר, 'בצנעה'...".

אתה עוד זוכר את הפלופ של שישי שואו? היו כאלה שמיהרו להספיד אותך.

"אני לא זוכר שהיה מישהו כזה. יש בחיים תקופות טובות מאוד ויש תקופות קשות, אבל מכל תקופה אני לומד את מה שאני צריך ללמוד, ואומר תודה על זה שאני מצליח להפיק תועלת מכל מצב".

מה למדת מהכישלון הזה?

"שיש לי בית כמו שצריך. יש לי את כוכבית, שיר (9) וסער (4), וזאת הפרופורציה שלי בחיים. ויש לי בית הפקה, טמירה ירדני, שאנחנו שותפים להצלחות ולתקופות הקשות. ככל שאני מתבגר במקצוע, אני מתעסק לא רק באמנות, אלא גם בפוליטיקות. אתה צריך לראות לא רק את עצמך, אלא את המערך כולו, ויש לזה המון יתרונות וחסרונות. ככל שאתה יותר חזק ומפורסם, אתה לא מפחד להגיד את מה שאתה חושב באמת, מוכן להתווכח ולהיכנס למאבקים על מה שבאמת חשוב לך, ובעיקר לומד להכיר את האנשים במקצוע. כל יום הוא מרתק. לפעמים זה מעייף ומתסכל, אבל יש רגעים שכשאתה נמצא בהם, זה שווה כל דבר. אחד מאלה היה 'כוכב נולד' בניצנים".

איך אתה מצליח לתפקד כאבא?

"בתקופה האחרונה אני לא חזק בתחום של להיות אב המשפחה. אין ספק שכל מה שאני עושה בא על חשבון הזמן שלי עם האשה והילדים. אבל יש גם יתרונות. 'לא נפסיק לשיר' היתה רובה ככולה בחופש הגדול, אז אני ויואב פתחנו את קייטנת 'לא נפסיק לשיר', ושיר, הגדולה שלי, היתה כל הזמן על הסט ונורא נהנתה. סער היה איתי בחזרות ל'עלי באבא'. בחנוכה, כשהילדים ילכו עם ההורים שלהם להצגות, אני אעבוד כרגיל, חמש הצגות ביום, והילדים יבואו לראות כמה שהם רוצים, ויוכלו תמיד להזמין איזה חבר או חברה".

איך כל הטירוף הזה משפיע עליך?

"יש קטעים שאני חושב שאני אחלה, ויש קטעים שאני חושב שאני בלתי נסבל. כשאני בשבוע פסיכי, אין לי כוח לכלום והסבלנות שלי קצרה. בסופו של דבר אני משתדל להיות בבית כמה שיותר, וימות העולם, בשישי-שבת אני לא עושה כלום. אם כי עובדה שגם זה לא תמיד יוצא. עם 'מסך הזהב', שתהיו לי בריאים, הלכה לי השבת...".

אתה ברשימת "העשירים החדשים" של ערוץ 2, בשורה אחת עם דודו טופז וארז טל.

"אני מאוד עשיר. יש לי נכסים מדהימים. יש לי צי של ספינות, 18 מפעלים, אני במו"מ לקנות את שרי אריסון. אני חייב מטוס פרטי, כי אני לא יכול יותר. קשה לי נורא...".

ועכשיו ברצינות.

"זה נחמד שמזכירים אותי. אבל בגלל שדודו וארז לא מעדכנים אותי בחשבונות הבנק שלהם, אני לא יודע להגיד מה נכון ומה לא נכון. הלוואי שהייתי במצב של דודו. לא שיש לי תלונות, אבל עקרונית, אין ספק שערוץ 2 הרוויח עלי הרבה יותר כסף ממה שאני הרווחתי עליו. ואני מפרגן, בכיף".