טיול בר מצווה בנורבגיה

לו הייתי נורבגי, הייתי כנראה אדם טוב יותר: יותר רגוע, יותר חייכני, יותר סבלני, הרבה פחות ציני וביקורתי. אבל ייתכן שהייתי מתאבד מרוב שיעמום. כ-600 נורבגים (ומספר גדול יותר של שבדים) מתאבדים מדי שנה. למה זה קורה לכם, אני שואל נורבגי חביב (יש נורבגי לא חביב?) שפגשתי על גשר צר מאוד בסוף העולם, לא רחוק מהקוטב הצפוני. "אני באמת לא יודע", הוא עונה לי, "אומרים שזה החושך הארוך שקיים אצלנו ברוב ימות השנה, ואולי השיעמום, החיים שזורמים להם באופן קבוע בלי שינויים דרמטיים". הלוואי עלינו כזה שיעמום.

אחרי שחרשתי את נורבגיה מדרום לצפון ומצפון למערב, אני יכול לבשר שגיליתי את המדינה הכי יפה והכי משגעת בעולם. אבל זה לא הכל. לא רק המים זורמים בה בשפע, גם החיים זורמים להם - בשלווה, בנועם, עם המון אמפתיה וחיוכים בערבון בלתי מוגבל. אז נכון, הנורבגים, ובעיקר הנורבגיות, הם אנשים מעט קרירים, מופנמים, אבל מתחת לצינה החיצונית פועם לב חם. ומה לעשות, אני עדיין מעדיף את הקרירות שלהם על הצ'פחות החמימות שרצות חזק במדינה מסוימת וחמה במזרח התיכון.

נורבגיה היא המדינה עם איכות החיים הגבוהה ביותר בעולם, וזה בדוק. איכות סביבה בנורבגיה זה לא שם של משרד חסר שיניים לחלוקת ג'ובים, אלא ערך חשוב ומכובד. כי איכות סביבה זה תרבות במובן הרחב ביותר של המלה, ותרבות היא במקום הראשון בארץ האגמים, היערות והבתים הצבעוניים.

יש כאלה שמחפשים את השאנטי שלהם בהודו החמה, הדחוסה והכאילו שלווה. אני מצאתי את השאנטי שלי בנורבגיה הקרירה והפרועה. אין כאן מקדשים מפוארים ומורים רוחניים לחיים, אבל רוב האנשים פה חיים טוב והם אפילו די מאושרים.

נסעתי לנורבגיה עם בני דניאל, שקיבל מתנה מסבתא וסבא שלו: טיול טרום בר-מצווה במקום שיבחר. והוא, שכבר מגיל צעיר ביותר היה באירופה וגם במזרח הרחוק, בחר בקיץ הלוהט ביעד חריג קצת ובעיקר קריר.

הרהורים על בלונד

בנורבגיה, לא רק שעוצרים להולכי רגל במעבר חצייה, אלא שכבר 50 מטר לפני המעבר הנהג מאט ומחכה עד שתעבור בשלום ותעלה על המדרכה ממול. כשאתה רוצה, כנהג, להשתלב בתנועה, גם אם עקפת בטעות וגם אם "לא מגיע" לך, יעצרו לך, יפנו לך את הדרך וממש יתחננו שתשתלב בתנועה. ועוד יגידו לך תודה. ממש כמו אצלנו בארץ, לא?

נורבגיה היא אחת המדינות הבודדות בעולם בה עדיין מחבבים ישראלים. יש בה קהילה גדולה של נוצרים שאוהבים מאוד את ישראל וגם את הישראלים. אחת הסיבות לכך היא שהישראלים שמגיעים לנורבגיה נמנים עם הזן המעודן יותר, לא בדיוק מהחבר'ה שמפרקים ברזים בבתי מלון או שצועקים מקצה אחד של החנות לקצה השני שמוכרים כאן תחתונים במחיר מבצע.

ועוד משפט, על הנורבגיות: הן באמת בלונדיניות. כמעט כל נורבגית יותר בלונדינית ממיכל ינאי, יותר סקסית מאורלי ויינרמן ויותר יפה ממירי בוהדנה. עניין של טעם? לא רק. בלונדיני זה לא רק צבע, זה גם אופי. אי שם בצפון המדינה, בעיירת הנמל בּודֶה, עלו בי הירהורים פילוסופיים על אופי האדם. הגעתי למסקנה שבשלב זה של חיי אני מעדיף אנשים עם אופי בלונדיני. לפני שכל מיני נודניקים יתנפלו עלי באישומי גזענות, מצב הבהרה: אני מדבר על אופי.

נורבגיה, כמה שזה לא נראה עליה, עברה הרבה מלחמות ומרחצאות דמים עד שהגיעה לשלווה ולנחלה. עד גילוי הנפט בים הצפוני, לפני כ-40 שנה, היא היתה מדינה לא עשירה במיוחד, שהתפרנסה בעיקר מחקלאות, בעיקר ימית, ומשפע המים שנוצלו להפקת אנרגיה. היום נורבגיה הא מדינה מובילה ומשגשגת, מה עוד שחלק ניכר ממרחביה הפנויים טרם נוצל לרווחים כלכליים.

הנורבגים, ברובם, עובדים קשה, אבל יודעים לחיות וליהנות מהחיים. הם ישרים, הגונים, צנועים. אלה שמשתעממים ומרגישים תקועים בצפון הקר, יכולים תמיד להדרים לאוסלו או סביבתה כדי ללמוד, לעשות קריירה ולהצליח.