שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הרטבת לילה: תוכנית גמילה לכל גיל
    אחד מכל ארבעה ילדים ימשיך להרטיב לאחר גיל 4. הילדים נבוכים, ההורים מתוסכלים, אולם שיטות טיפול יעילות יכולות לשים קץ לסיוט. כל מה שרציתם לדעת על בעיית ההרטבה

    הורים רבים עומדים חסרי אונים כאשר ילדם מתעורר בבוקר ספוג בשתן עד צוואר. גם הילד עצמו חש מבוכה כשההורים יום אחרי יום נאלצים להחליף סדינים. המצב הופך למביך וקשה יותר כשהילד נמנע משינה אצל חברים או מוותר על יציאה לטיולי כיתה. למרות שהמדובר באחת מתופעות ההתפתחות השכיחות ביותר, הרי שהידע של ההורים בנושא מוגבל באשר לטיפולים האפשריים אשר שמים סוף לתופעה במרבית המקרים.

     

    "הרטבת לילה מוגדרת כשחרור לא רצוני של שתן במצב של שינה מעבר לגיל 4", מסביר ד"ר קובי שגיא, פסיכותרפיסט המטפל בהרטבת לילה שנים ארוכות,

    "כאשר ההרטבה מתרחשת במצב של עירות היא מוגדרת כהרטבת יום. תופעת הרטבת יום שכיחה הרבה פחות מהרטבת לילה".

     

    שגיא מסביר כי מבחינים בין הרטבה ראשונית בה הילד מעולם לא הפסיק להרטיב, לבין הרטבה שניונית בה היתה הפסקה בהרטבה לתקופה של 6 חודשים או יותר ואחר-כך חלה רגרסיה. לידת תינוק במשפחה עשויה להיות סיבה לנסיגה, כמו גם שינוי גיאוגרפי, משבר במשפחה או כל שינוי אחר בחייו של הילד.

     

    תופעה שכיחה אחרת נקראת טיפטוף ( Dribbling)ׁ והיא אינה מוגדרת כהרטבת יום. במצב זה מתחיל הילד להרטיב ועוצר את עצמו תוך כדי ההרטבה. "אצל ילדים אלו אנו רואים כתם רטיבות על הבגדים במשך היום", מסביר שגיא, "התופעה מתרחשת כאשר הילד עסוק בפעילות מסוימת המחייבת ריכוז כמו צפיה בטלויזיה או עבודה מול מחשב.

     

    במהלך הטיפטוף, הילד אינו מזהה את הגירוי הנשלח משלפוחית השתן אל המוח, מרפה את שרירי הסוגר ומתחיל להרטיב. בשלב זה הוא מרגיש שהוא מרטיב ועוצר את פעולת ההרטבה ע'י כיווץ שרירי סוגר השלפוחית. תופעה זו אופיינית אצל ילדים צעירים בגילאים 4-8 וניתנת לטיפול במרפאת הרטבה באמצעות שימוש בטכניקה מיוחדת של תרגילים המיועדים לשפר את תחושת ההתמלאות של שלפוחית השתן.

     

    אחד מכל ארבע

     

    סולם ההתפתחות התקין קובע כי ילד אמור להפסיק להרטיב באופן ספונטני בין גיל שנתיים לארבע. בגיל ארבע ממשיכים להרטיב 25 אחוז מהילדים, בגיל 6 מרטיבים 15 אחוז מהם, בגיל 12 - 5  אחוז עוד מרטיבים ובגיל 18 ואילך -  2 אחוז מהמבוגרים ממשיכים לסבול מבעיית הרטבה.

     

    שני שליש מהמרטיבים הם בנים, אולם בגיל ההתבגרות משתווה היחס בין בנים לבנות. בגילאי 17 ומעלה, 80 אחוז מהמרטיבים הן בנות. מחקרים בעבר הוכיחו כי להרטבה בסיס תורשתי מובהק: אצל 75 אחוז נמצאה הרטבה בעבר אצל אחד מההורים או האחים.

     

    אז למה זה קורה

     

    "בניגוד למה שמקובל לחשוב, הסיבה להרטבה בדרך – כלל איננה רפואית או פסיכולוגית", טוען שגיא, " רק אצל כשני אחוז מכלל המרטיבים נמצא בסיס אורגני להרטבה כמו זיהומים בדרכי השתן, בעיות כליתיות, בעיות נוירולוגיות, חסר בהורמון האנטי דיורטי ועוד".

     

    אצל כרבע מהמרטיבים נמצא בסיס פסיכולוגי להרטבה, כמו בעיות אישיות במשפחה, מריבות בין הילד להורים, בעיות חברתיות או קשיי הסתגלות. אלא שאצל מרבית המרטיבים, המדובר בבעיה במנגנון הרפלקסים במצב של שינה, ולא בבעיה פסיכולוגית או רפואית, כאמור. ילדים אלו אינם מכווצים את שרירי הסוגר של השלפוחית במצב לחץ, אלא מבצעים את הפעולה ההפוכה: מרפים את השרירים ומכאן – ההרטבה.

     

    הורים לילדים אלו מדווחים כי שהילדים ישנים שינה עמוקה ביותר ואינם מרגישים כלל כאשר הם מרטיבים. שגיא: "ההורים מתארים ניסיונות לקחת את ילדיהם לשירותים בלילה במצב של שינה, במצב בו הם גוררים שק תפוחי אדמה. הילד אינו מרגיש כלל שלוקחים אותו, הוא בבלבול מוחלט ובבוקר אינו זוכר מאומה".

     

    שגיאות של הורים

     

    השגיאה הנפוצה ביותר של הורים היא הורדת הילד בלילה ולקיחתו לשירותים. "כאשר הההורה לוקח את הילד לשירותים הוא מעביר את האחריות לנושא מהילד לעצמו ואינו מאפשר לילד ללמוד", מסביר שגיא. מסתבר שהילד מרוקן את השלפוחית במצב של שינה ללא קשר לגירוי מהשלפוחית. בדרך כלל הלקיחה לשירותים נעשית לפני חצות כאשר השינה עמוקה ביותר. "שיטה זו אינה פותרת את הבעיה והיא שגויה לחלוטין. אין כאן כל תהליך של למידה: ההורה מרגיל את הילד לרוקן את השלפוחית תוך כדי שינה".

     

    טעות נפוצה אחרת היא הגבלת שתייה כמה שעות לפני השינה. בדרך זו יוצרים מצב מלאכותי של האטה בהתמלאות השלפוחית. "השיטה פסולה מאחר ומרגילים את השלפוחית לתפקד בלילה עם כמויות קטנות של נוזלים", מסביר שגיא, "מעבר לכך באקלים חם כמו שלנו אין זה מן התבונה למנוע נוזלים".

     

    מתי מטפלים?

     

    מטפלים בהרטבה כאשר הילד מגלה סימנים שההרטבה מפריעה לו. המוטיבציה והמוכנות הרגשית של הילד לטיפול הינם תנאי הכרחי להצלחת הטיפול. לא מומלץ להתחיל לטפל לפני גיל 4. טיפול בגיל 4 מותנה בכך שהילד כבר שולט בתנועת שלפוחית השתן שלו במשך היום.

     

    מרכיב נוסף שיש להתחשב בו הוא תדירות ההרטבה. אצל ילד בן 4 המרטיב פחות מפעם בשבוע (מבלי שההורים מעירים בלילה), אין הצדקה להתחיל בטיפול. לעומת זאת אצל נערה בת 16 המרטיבה פעם בחודש , מוצדק לטפל.

     

    קבוצה ייחודית של מרטיבים נקראת "מרטיבי חורף" . ילדים אלו יבשים בדרך כלל בתקופת הקיץ וחוזרים להרטיב בחורף. הסיבה לכך היא שפעולת ההתאפקות בחורף קשה יותר מאשר בקיץ מאחר ובחורף השינה עמוקה יותר, שלפוחית השתן רגישה יותר ואנו מאבדים פחות נוזלים במשך היום דרך הזעה. אצל ילדים אלו, רצוי לטפל בזמן החורף כאשר בעיית ההרטבה נמצאת בשיא חומרתה.

     

    יש מה לעשות

     

    הרפואה המודרנית מציעה מספר גישות טיפוליות. אין לדעת מראש איזו מהן תתאים לילדכם, כפי שאין לנבא האם בעיית ההרטבה תיפתר מאליה. עם זאת ברור שאין כל סיבה לסבול. כך או כך, ממליצים המומחים שבעיית ההרטבה תיפתר עוד לפני הכניסה לכיתה א'.

     

    טיפול תרופתי: כל התרופות שבשימוש קיימות עשרות שנים. התרופה הצעירה ביותר, "מינירין", חגגה כבר מזמן את יום הולדתה העשרים. לטיפול התרופתי בהרטבה מספר יתרונות. הוא קל לביצוע ואינו מחייב הכנות מיוחדות ובזמן לקיחת התרופה, יתכן שיפור משמעותי. הטיפול התרופתי חייב במירשם ובפיקוח של רופא. ככלל, לא מקובל להתחיל בטיפול תרופתי לפני גיל 8 .

     

    החיסרון העיקרי בטיפול התרופתי הוא שעם הפסקת השימוש בתרופה, קיימים סיכויים גבוהים ביותר לחזרה להרטבה. מחקרים מדווחים על עד 90 אחוזים של רגרסיה. חיסרון נוסף הוא בתופעות לוואי אפשריות למרות שמרבית התרופות בטוחות באופן יחסי.

     

    פסיכותרפיה: שיטת טיפול זו מתאימה רק למטופלים שסיבת ההרטבה אובחנה כבעיה פסיכולוגית. במצבים אלו הטיפול לא יהיה בהרטבה עצמה , אלא בגורמים הפסיכולוגיים שהביאו להרטבה. טיפול פסיכותרפי במרטיב שסיבת ההרטבה אינה על רקע נפשי, עלולה לגרום לנזק מאחר והטיפול לא יביא לשיפור ותחושת האכזבה והכשלון של המטופל רק תיגבר.

     

    טיפול ביהביוריסטי (התנהגותי): נחשב כיום לשיטת ההתערבות היעילה ביותר. במהלך הטיפול עובר הילד תהליך של למידה המיועד להביאו למצב בו ילמד לזהות במצב של שינה את הגירוי המועבר מהשלפוחית את המוח ולהפעיל את מנגנון ההתאפקות.

     

    במהלך הטיפול נעשה שימוש במכשיר התנייה. המכשיר מתחיל לצלצל כאשר הילד מתחיל להרטיב. הצילצול אמור להפעיל את מנגנון הרפלקסים וליצור תהליך של למידה. מטרת הטיפול, בניגוד למה שסוברים רבים, אינה ללמד את הילד להתעורר אלא ללמד אותו להתאפק. גם כאשר הילד אינו מתעורר, הצילצול פועל על המנגנון התת הכרתי שלו. במהלך הטיפול ניתן למדוד את תגובת הרפלקס בזמן הרטבה ולדעת כיצד הילד מגיב לטיפול.

     

    המודל הטיפולי המשולב: טיפול המותאם באופן אישי למטופל בהתאם למצבו. במהלך הטיפול נעשה שימוש בפעמונית המודדת את תגובת הרפלקס ומפעילה את מנגנון הרפלקסים. במקביל משולבים בטיפול אלמנטים נוספים ובהם תרגילי התאפקות, תרגול שרירים טבעתיים, ותרגילי הרפייה שונים. הטיפול מיועד לגילאים 4 – 30 ומניב למעלה מ-90 אחוזי גמילה תוך 3-5 חודשים.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "הרטבת לילה: תוכנית גמילה לכל גיל"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוטי גל
    בגיל ארבע ממשיכים להרטיב רבע מהילדים (אילוסטרציה)
    צילום: מוטי גל
    צילום: דר' קובי שגיא
    ד"ר קובי שגיא. הסיבה לרוב אינה רפואית או פסיכולוגית
    צילום: דר' קובי שגיא
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים