שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התנועה לשחרור הספר
    זה התחיל באתר אינטרנט, תפס את אמריקה, חצה גבולות וכבש גם את אירופה. הרעיון פשוט: אתם קוראים ספר, כותבים עליו את שמכם ו"משחררים" אותו - רצוי במקום ציבורי - עם המדבקה "עזור לי במסעי בעולם". וכך, ספר ששוחרר בקליפורניה נמצא אחרי חצי שנה בסינגפור. יוזם הרעיון: "החלפת ספרים מעולם לא היתה מרגשת יותר"

    קראתם איזה ספר טוב לאחרונה? מה דעתכם, שבמקום להניח אותו על מדף בארון הספרים הביתי תוציאו אותו לחופשי על ספסל בגינה הציבורית, כדי שעוד מישהו ייהנה ממנו?  זה מה שמבקשים מכם יוזמי האתר בוק - קרוסינג שעוסקים כבר יותר משנתיים בשחרור ואיתור ספרים ברחבי העולם.

     

    הרעיון העומד מאחורי תנועת השחרור החדשה הוא פשוט: אחרי שקראתם את הספר, אתם מתבקשים לשחרר אותו לטובת קורא נוסף, לתת לחבר, להשאיר על ספסל בפארק, לשכוח בבית-קפה, או לתרום לצדקה. להשאיר וללכת - ככה סתם, במקום ציבורי - כך שמישהו יוכל למצוא אותו, לקרוא ולהעביר הלאה. וכדי שאף אחד לא יחשוב שאיבדתם אותו, מצמידים לספר מדבקה שאומרת לא הלכתי לאיבוד! קרא אותי ושלח הלאה! עזור לי במסעי בעולם! 

     

    משחק בסוכנים חשאיים

     

    בוק-קרוסינג - המגדיר את עצמו כשילוב בין מועדון קריאה, חברת הפצה וניסיון להפוך את העולם כולו לספרייה ציבורית ענקית - הוא פרי מוחו הקודח של רון הורנבייקר, מפתח תוכנה מקנזס-סיטי שבארצות-הברית. "רצינו ליצור אתר שיעניק לחברה ושיעלה רגשות חמים ונעימים בלבם של הגולשים בו", מסביר הורנבייקר.

     

    הכל התחיל, כשבני-הזוג הורנבייקר נתקלו באתר אינטרנט, שעוקב אחרי מצלמות חד-פעמיות, שהלכו לאיבוד ברחבי העולם, וקראו על הפופולריות הגוברת והולכת של אתר נוסף, שעוקב אחרי שטרות דולרים על-פי המספר הסידורי שלהם. "חשבנו: אחרי איזה עוד דברים אנשים ייהנו לעקוב?" מספר הורנבייקר בעמוד השער של האתר שלו.

     

    כדור שלג

     

    אחרי ארבעה שבועות חסרי שינה יצא אתר בוק-קרוסינג לעולם, בלי פירסום ובלי יחסי ציבור, ועם כ-100 מצטרפים חדשים בחודש. אבל כדרכו של כדור שלג, גם כאן דברים התחילו להתגלגל במהירות, וכשכלי התקשורת גילו את האתר החדש והתחילו לראיין לוחמי שחרור מקומיים, גברה התאוצה. כיום רשומים באתר כמעט 200 אלף חברים מכל רחבי העולם, כשמדי יום מצטרפים בין 300 ל-500 חברים חדשים.

     

    "החלפת ספרים מעולם לא היתה מרגשת יותר, או מקרית יותר ותלויה בגורל", אומר הורנבייקר. "אנחנו דוגלים בקרש: ק - קרא ספר טוב (את זה אתם כבר יודעים לעשות); ר - רשום אותו באתר וקבל מספר זיהוי למקרה שמישהו ייתקל בו בעתיד (רצוי בתוספת פרטים איפה ומתי שחררת אותו, כדי להקל על קוראים אחרים לצאת למצוד אחרי הספר שלך), ש - שחרר את הספר לרשותו של קורא אחר (ולא לשכוח לציין, שלא מדובר בספר שהלך לאיבוד, כדי שכל מיני נשמות טובות לא ירוצו אחריך ויתעקשו להחזיר לך  אותו).

     

    כמו משחק

     

    האמריקנים היו הראשונים להצטרף לתנועת השחרור, כשבודדים ומשפחות התמכרו לחגיגה. "ההחלטה איזה ספר לשחרר היא של כל המשפחה", מספר ג'ון אוטו מהארטפורד - ששחרר כבר עשרות ספרים בקניונים שונים בעיר, כמו גם בתחנת הרכבת, בחדר ההמתנה של רופא השיניים ובבית העירייה - בראיון שהתפרסם בעיתון מקומי בקונטיקט. אנחנו מתכנסים אחרי שכולם גמרו לקרוא את הספר מחליטים איך ואיפה לשחרר אותו. בתי מלודי בת ה-8 מצהירה שלשחרר את הספרים זה כמו משחק בסוכנים חשאיים".

     

    ואכן, יש משהו בדבריה של הקטנה. צריך למצוא מקום מתאים, כזה שלא יעורר חשד מיידי, כך שאפשר יהיה להסתלק לפני שמישהו מוצא את הספר. לפני שבעל החנות, מלא כוונות טובות, מתחיל לרדוף אחריכם כדי להחזיר לכם את האבידה. מספר משחררים דיווחו באתר, שהיו להם היתקלויות עם אנשי אבטחה במקומות ציבוריים, שהתמלאו חשד למראה ספר ארוז בניילון שהושאר בכוונה על המושב.

     

    להיזהר מהרובוט המשטרתי

     

    "אנחנו ממליצים לחברים לשים מדבקה גדולה על כריכת הספר: 'ספר משוחרר! נא לבדוק בפנים!' ומדבקה נוספת בתוך הספר, שתסביר את נושא הבוק-קרוסינג, ממליצים באתר. לאנשים יש נטייה חזקה לא לגעת במשהו שהושאר במקום ציבורי, כי זה נראה כמו גניבה (ואצלנו, הרובוט המשטרתי עלול לפוצץ אותו).

     

    בעקבות מספר כתבות שפורסמו בשנה שעברה, הבוק-קרוסינג זינק קדימה וחצה את האוקיינוס. שיגעון חדש, שתופס תאוצה באירופה, מתכוון להפוך את העולם כולו לספרייה, נאמר בכותרת שהופיעה באובזרבר הבריטי לפני מספר חודשים. דיווחים על ספרים במקומות ציבוריים הגיעו גם מבלגיה, ספרד ואיטליה.

     

    להשיג בתחנות האוטובוסים המובחרות

     

    האינדיפנדנט בלונדון קרא לזה תופעה ספרותית חדשה: להשיג בכל תחנות האוטובוסים המובחרות. מוזיאון אורביס בלונדון החליט לתרום את חלקו להפצת הספרות, ושחרר אלפי ספרים באמצע חודש אוגוסט, כשכל אחד מהם נושא את מדבקת הבוק-קרוסינג ומספר סידורי ייחודי. המוצא בר-המזל יכול לקרוא, לדווח לאתר על המציאה, לצרף חוות דעת על הספר, ולשחרר אותו הלאה.

     

    כשמישהו מדווח שאחד הספרים נמצא, ההתרגשות עצומה. המשחרר המקורי, הראשון שהוציא את הספר לחופשי ורשם אותו באתר, מקבל הודעה אוטומטית בדואר אלקטרוני, על מועד ומקום המציאה. "נכון להיום", אומר הורנבייקר, "הגיע דיווח רק על 25 אחוז מהספרים ששוחררו, אבל גם פה יש עלייה בהיענות בתקופה האחרונה, רק צריך להתאזר בסבלנות".

     

    מסעו של ספר

     

    וכך, אישה בקליפורניה מצאה הודעת אי-מייל על ספר ששחררה ליד הבית ונמצא שנה וחצי מאוחר יותר בסינגפור. ספר שהושאר ב-19 בנובמבר 2002 במשרד דואר בוושינגטון החליף שבע ידיים בחצי השנה הראשונה לגלגולו. הדיווח האחרון, מה-8 באוגוסט השנה, מגלה שצעירה מוושינגטון, שקראה את הספר אחרי שאמה מצאה אותו בכיכר בעיר, אהבה אותו כל-כך, עד שהחליטה שמגיע לו לראות עולם. היא השאירה אותו על מושב בשדה-התעופה נאריטה בטוקיו, והסתלקה. כשחזרה למקום אחרי כחצי שעה, הספר כבר לא היה שם.

     

    אצלנו הנושא עדיין בחיתוליו. מספר הספרים המשוחררים בישראל זעום, ומפעלי השחרור הגדולים מתבצעים במוסדות אקדמיים (בעיקר הטכניון בחיפה ואוניברסיטאות ירושלים ובאר-שבע). ניסיון לערוך מפגש משחררים בתל-אביב לא עלה יפה, והנהלת האתר הודיעה שבהיעדר היענות, המפגש יידחה למועד לא ידוע.

     

    עם הספר?

     

    אולי אנחנו, כעם הספר, מרגישים בעלות יתר על תוצרי הדפוס האלה ולא מוכנים להיפרד מהם בקלות רבה כל-כך כמו עמים אחרים? מי שהשאיל ספר ולא רשם עליו את שמו - שיקום! מסקר קצר, מצומצם ומאוד לא משקף, שנערך השבוע, עולה שאנחנו קשורים בעבותות לספרים שלנו.

     

    התגובה הקצרה ביותר לשאלה: מה לגבי אנשים אחרים, שאתה רוצה לשתף בחוויה המופלאה שעברת עם הספר? היתה: שייקנו! היו, אומנם, מספר נשאלים ששמחו לשמוע על הרעיון, ואפשר היה לראות עליהם, שהם כבר מדמיינים איך המדפים בביתם מתרוקנים מספרים ומאבק ומתמלאים אגרטלים פורחים ומזכרות מהטיול האחרון במזרח הרחוק - אבל התגובה הנפוצה ביותר של אוהבי ספרים ואנשים היתה: אני אשאיל  להם את הספר לקריאה, אבל שיחזירו!

     

    תהליך חי ונושם

     

    הורנבייקר מודע לכך, שחלק מהרשומים באתר שלו לא משאירים ספרים בשטח, אלא מעדיפים להחליף ביניהם באירועים סגורים, כפי שהיה בארץ, אבל זה לא הורס לו את השמחה. היופי של בוק-קרוסינג הוא בזה שמדובר בתהליך חי ונושם, שגורם הנאה למשתתפים בו ושיילך ויתפתח עם כל ספר נוסף שמשוחרר לציבור, הוא אומר בראיונות לעיתונות בארצות-הברית.

     

    במובן מסוים, מדובר בתהליך סוציולוגי, שבו נתתי לאנשים כלים ליצור קשר ביניהם, וכשמספר גדול כל-כך של אנשים מתקשרים,  נוצרות לפעמים תת קבוצות, שמחליפות ספרים בתוך עצמן. בעיניו, שום דבר לא יכול להשתוות להתרגשות וההנאה שבשחרור או ציד ספרים בשטח, אבל הוא מוכן לקבל גיוונים על הנושא המרכזי.

     

    העיקר שימשיכו לקרוא

     

    "כל דרך שגורמת לספרים להמשיך ולהישאר במחזור מקובלת עלי", הוא אומר. "מה שחשוב יותר מכל הוא שאנשים ימשיכו לקרוא. ספר הוא סתם גוש נייר אם הוא שוכב על המדף. הדרך היחידה שבה הוא יכול להשפיע היא אם הוא פתוח בידיו של מישהו. כשמישהו קורא, הספר מתעורר לחיים".

     

    הצד הישראלי

     

    בארץ עושה תנועת השחרור צעדים ראשונים, מהוססים. הטכניון בחיפה יערוך ביום רביעי הבא יום ללא קניות, שמסגרתו ייערך גם בוק-קרוסינג. "דרך יעילה יותר לגרום לאנשים להצטרף לתנועת השחרור היא באמצעות תחנות חלוקה. נקודות קבועות, שבהן אנשים יידעו שאפשר להשאיר ספרים. שם אפשר יהיה גם תמיד למצוא ספרים אחרים, ויהיה מי שיעריך את הספר שלך ואת העובדה ששיחררת אותו", אומרת אורנה אגמון, חברת מועדון הלינוקס החיפאי (אירגון הפועל בצמוד לטכניון בחיפה).

     

    מתאים להם, לתומכי לינוקס, להתחבר לבוק-קרוסינג. הלינוקס היא מערכת הפעלה הניתנת להורדה בחינם מהאינטרנט ומאפשרת לכל משתמש לבצע בה שינויים ולהציע אותם לכל דורש. המשתמשים בה דוגלים בחופש המידע ובזכות הבסיסית להפוך אותו נגיש לכל. וכך, במפגשים סביב הסברים והרצאות על מערכת ההפעלה, נערכים במועדון ערבי החלפת ספרים.

     

    להתקדם תוך כדי תנועה מתמדת

     

    "אבל כדי שתהיה תנועה מתמדת, צריך כמות גדולה מאוד של ספרים", אומרת אגמון. ייקח זמן עד שאנשים יבינו שמדובר בספרים 'משוחררים' ויקחו חלק במעקב אחרי התנועה שלהם בעולם, תוך רישום באתר בוק-קרוסינג. עד שזה יקרה, היא עורכת מפגשי החלפת ספרים, כמו זה שנערך בחודש אוגוסט בחיפה. למקום הגיעו כ-100 איש, שהתבקשו להביא ספרים מהבית ולקחת כמספר הספרים שהביאו.

     

    "היו אנשים שהביאו ספרי הדרכה של 'לינוקס', בניסיון להפוך את המקום למרכז החלפת ידע וחומרים מקצועיים, אבל היו גם כאלה שהביאו ספרי מדע בדיוני

    ופנטזיה, ספרים באנגלית ואפילו כמה נציגים של ספרות יפה", מספרת אגמון. "מעניין היה לראות שגם אלה שבאו בידיעה שמדובר בהחלפה, ולא בבזאר, התקשו להפנים את הרעיון. 'מותר לקחת?' 'כמה זה עולה?' 'איפה אפשר להשיג את הספר הזה?' היו שאלות שנשאלו כל הזמן".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "התנועה לשחרור הספר"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום גטי אימג' בנק ישראל
    ספרים, רבותיי, ספרים
    צילום גטי אימג' בנק ישראל
    גינה: מקום אידיאלי להחלפות
    מומלצים