יום טיול בכנסת ישראל

לישראל הוא הגיע באוקטובר כדי להפיח רוח לחימה בעובדי החברה המקומיים. ואגב כך הוא הוזמן לכנסת כדי לשאת את חזונו באוזני ועדת המדע והטכנולוגיה ובנוכחות צמרת התעשייה הישראלית, אנשי חינוך ואקדמיה, מנהלי אינטל ישראל ועיתונאים. אורח ל-9 דקות נטו היה שר האוצר, שגנב את ההצגה במפגן מרשים של רטוריקה וחוצפה פוליטית.

שאר המדברים במפגש הלא היסטורי תרמו קצת פחות דרמה - למרות שכולם אמרו את הדברים הנכונים (צריך להשקיע בחינוך, צריך לשפר את מעמד המורים, צריך להעלות את הרמה בתיכונים, צריך להציל את הכשרונות המבוזבזים בנוער הפריפריה, צריך לסגור את הפער הדיגיטלי, וכדומה) ובאנגלית סבירה. קשה להבין מדוע הם חושבים שקרייג יכול להעביר את המסר הזה טוב יותר מהם לראש הממשלה שלנו.

ניסה להשתחרר

קרייג בארט עצמו ניסה להשתחרר מהמשימה בהזכירו כי אותן בעיות קיימות גם בארה"ב ולמרות הפרופיל הגבוה שלו בחיים הציבוריים האמריקאיים הוא לא ממש מצליח לשנות את סדר הקדימויות של ג'ורג' בוש הבן. הציר עליו סובב הטיעון של קרייג בארט הוא הדמוגרפיה המשתנה בעולם.

מה שנקרא העולם המפותח היום כולל פחות ממיליארד אנשים, גם אם מצרפים את קוריאה, טאייוון, ניו-זילנד וצ'ילי - וישראל - לרשימה. הודו, סין, רוסיה ועוד כמה ניצני הי-טק בדרום אמריקה ובמזרח אירופה מונים ביחד יותר משני מיליארד אנשים, שצמאים לתרום את חלקם למהפכה הדיגיטלית - ולא רק כצרכנים. הודו הציבה לעצמה מטרה להיות בירת התוכנה העולמית וההתקדמות שלה במסלול הזה מרשימה ביותר.

סין רוצה להיות מרכז היצור העולמי, כולל יצור הי-טק עם ערך מוסף גבוה שאינו מבוסס על עבודה זולה - והכלכלה הסינית צומחת ב-8 אחוז לשנה, פי 10 מהממוצע האירופי. רוסיה רוצה להיות בירת ההנדסה והממשל של פוטין מנסה ליצור סביבה עסקית נאותה לניצול הידע הרוסי. על רקע זה מדינות הי-טק מסורתיות - ושוב אפשר לצרף את ישראל לרשימה - צריכות לפתח אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח, איך לא להישאר מאחור. במיוחד יש צורך במפגש פורה בין אנשי התעשיה ובין אנשי השלטון, כדי לוודא כי האחרונים לא מציבים קשיים מיותרים בפני הראשונים.

מה עם סבסוד ממשלתי?

אריק בן-חמו, מנכ"ל ונשיא 3Com ו-Palm, שנכח בקהל קם לחזק את דברי קרייג בארט. אך מאחר וכולם קפיטליסטים נאורים, אף אחד לא הציע לממשלה לסבסד ישירות את התעשייה. במקום זה הועלו שוב שני התחומים המסורתיים להשקעה ממשלתית – חינוך ותשתיות - עד שקמו כמה אנשי חינוך והזכירו לנוכחים כי בחינוך התוצאות לא מוכתבות על ידי כסף.

בשני העשורים האחרונים הנתח של תקציב החינוך גדל באופן יחסי ובאופן מוחלט ובכל זאת רואים נסיגה בהישגי התלמידים הישראליים באופן יחסי (לארצות אחרות) ובאופן מוחלט (מה הם יודעים). לגבי תשתיות, המצב לא פשוט יותר. זה כבר לא "תקין פוליטית" לדבר על השקעה בכבישים, אך אף אחד עוד לא הצליח להוכיח שכדאי להשקיע ברכבות. שדות התעופה והנמלים, רשת החשמל, תשתיות המים ומונופולים אחרים אינם באים בחשבון כיעדים להשקעה וכולכם יודעים למה. אז מה נשאר? תקשורת. זה תחום קצת רווי, אבל שיהיה.

ביבי עורר גלים

כאמור, את הגלים האמיתיים עורר שר האוצר, בנימין נתניהו, שבחודשים האחרונים התחיל לסגל לעצמו סגנון ישיר ותוקפני במידה בלתי רגילה אצל פוליטיקאים. הוא שפך מים קרים על ההתלהבות מפיתוח ההי-טק בישראל ע"י השוואה אכזרית לאירלנד וסינגפור, שתי מדינות בסדר גודל דומה מבחינת מקורות אנוש, שחלפו על פנינו בסערה במרוץ התוצר הלאומי. אחר כך הוא העלה על נס כל פגם (על פי השקפתו) במשק הישראלי, הדגיש את התפקיד השלילי של תשלומי העברה בתקציב הלאומי (שפה נקייה למוטו "אל תתנו להם.. .שילכו לעבוד") ואת העומס המיותר של מנגנון ממשלתי מנופח ("אין עבודה בממשלה... שילכו לעבוד במגזר הפרטי").

פנחס ספיר זצ"ל נרעד בקברו מלשמוע שר אוצר בישראל מוכר את סחורתו בצורה שלילית כל-כך. גם הפצצה שביבי זרק כאתגר לקרייג בארט - מי שישקיע למעלה מחצי מיליארד דולר דרומה לבאר-שבע או צפונה לכרמיאל לא ישלם מס לנצח (זה נצח של פוליטיקאים. אין התחייבות למה שיקרה אחרי הבחירות) - לא הצליחה להלהיב את הקהל. לא על רקע המלחמה הדון-קישוטית שלו בתחנות הרוח הכי-חזקות במדינה.

המטרה: מקסימום רפורמות

המטרה שלו היא "להשיג מקסימום רפורמות ליחידת שביתה כללית", סיכם נתניהו את האסטרטגיה הפוליטית שלו באוזני האורחים, שהתקשו להסתיר את תדהמתם מגילוי-הלב. לסיום תקפו העיתונאים - "מתי תקימו כאן מפעל חדש?" הם שאלו את קרייג, "האם מהשבחים שלך להתפתחויות הכלכליות בהודו, סין ורוסיה צריך להבין שישראל כבר לא אטרקטיבית כל-כך?" "האם אתה מאושר מהביצועים של קבוצות הפיתוח של המוצרים האלחוטיים (חיפה) והמעבדים הסלולריים (פ"ת)?" כמנכ"ל אמריקאי מנוסה לא התקשה קרייג להתחמק מתשובות מחייבות לדלג בין המוקשים ולסיים בנימה אופטימית.

רק שאנחנו לא יכולים לעשות כמוהו ועלינו למצוא תשובות לשאלות האלה. אחרת יתברר כי דון קישוט בכלל הסתער על התחנות הלא-נכונות.