עורך החדשות של אתר "זומזום.נט" סרק בעיניו כותרות חדשות באינטנרט במיומנות המאפיינת בעל מקצוע מנוסה. בכסא הסמוך פיהק קשב צעיר, שהאזין לרדיו והעיף מבט עייף אל קריין החדשות חמור הסבר במקלט הטלוויזיה מעל ראשו. החדשות לא נגמרות, מתפרצות ומפתיעות והצוות שאמור לטפל בהן קטן ולא מיומן, אך לא זה מה שיעצור את אנשי "זומזום.נט" מלספק לקוראים את כל החדשות הראויות לפרסום, מיד לאחר שיפורסמו בכלי תקשורת אחרים.
עיתונות האינטרנט קיבעה השנה את מעמדה כבעלת השפעה על סדר היום התקשורתי בישראל. יותר ויותר ישראלים יודעים היום "שאם קורה משהו, נכנסים לאינטרנט כדי להתעדכן". אך אין די בדיווח מהיר ומיידי כדי לספק לקוראים עיתונות רשת אחראית וטובה. יותר מדי אתרים המציעים חדשות מפיקים אותן על ידי העתקה שיטתית של ידיעות וכתבות שפורסמו בכלי תקשורת אחרים. אותם "מכוני איסוף ומיחזור" של חדשות שחוברו להן יחד, הם עדות לחוסר בשלות – מקצועית ואתית – של חלקים לא מבוטלים, לדאבוננו, של מעיתונות הרשת בארץ.
עיתונות איכותית לא סובלת קיצורי דרך
עיתונות מקצועית מבוססת על סטנדרטים אחידים, בלא כל קשר לטכנולוגיה שמפיצה אותה - דפוס על-גבי נייר, מדיה אלקטרונית או אינטרנט. הפעולה העיתונאית הבסיסית זהה בכל המקרים ומבוססת על עבודה מול מקורות, הצלבת המידע המתקבל, אימות העובדות, תחקיר והפקת דיווח הוגן, מקיף ככל שניתן.
ברור, אם כן, כי עיתונות טובה לא סובלת קיצורי דרך, אך כמה אתרי אינטרנט ישראלים המציאו "עיתונות חדשה", אשר בתהליך של אלכימיה מדלגת על כל השלבים המתישים של העבודה העיתונאית והופכת ריק לחומר, ולא סתם חומר, ידיעה בנויה לתפארת הכוללת כותרות וציטוטים.
פתרון הפלא: עיתונות וירטואלית
האתרים המכונים "פורטלים" הם רבי זרועות - מדריך אתרים (אינדקס), דואר רשת, מסחר אלקטרוני, תיק השקעות, אתרי לימודים, נשים, חדשות ומה לא. בעקבות המשבר הכלכלי בישראל והתנפצות הבועה הפיננסית בנאסדק גם הם נאלצו לחסוך דרמטית בכל ההוצאות ובכוח אדם, ולהתבסס יותר ויותר על שיתופי פעולה שאינם תמיד מספקים.
מהו הפתרון? מערכת נטולת עיתונאים אך "עשירה" בשניים-שלושה קשבים זריזי עכבר ומקלדת. הם גולשים באופן רציף באתרי חדשות ותוכן מקצועיים, מאזינים לרדיו וצופים בטלוויזיה. כאשר אותם "קונטרול פריקס" רואים ידיעה מעניינת באתר כלשהו הם מפעילים טכניקה ייחודית, פלאית ממש, המכונה Ctrl+c (העתקת הידיעה מאתר אחר) ו-Ctrl+v (הדבקת הידיעה לאתר המעתיק), וכבמטה קסם נוצרת כתבה חדשה.
כמובן שהטכניקה השתכללה ברבות הימים. בהתחלה נהגו אשפי העיתונות האלה להעתיק פסקאות שלימות, לעתים כולל טעויות הקלדה ופיסוק. היום הם משוכללים יותר: פיסקה אחת הם לווים מהחדשות ברדיו, פיסקה נוספת מהטלוויזיה, עוד שתיים-שלוש הם מעתיקים מאתרי חדשות אחרים, מערבבים היטב והידיעה מוכנה לפרסום. המהדרין עוד מתבלים בקמצוץ שינויי נוסח פה ושם, אבל זה רק אם באמת יש זמן. ובאינטרנט הרי אין זמן.
הכירו את מערכת אמבה
הקרדיט שמוצמד לידיעות כאלה הוא לרוב "מאת מערכת..." (למשל, "מאת מערכת אמבה" או "מאת מערכת "דחקה"). ואולי מופגנת כאן אירוניה עצמית מתוחכמת כזה-כאילו, שהרי, אין מושג כה רחוק מעבודת מערכת.
כל כך פשוט, אבל שלא תהיינה אי-הבנות: מדובר בגניבה לכל דבר, בעצם בגניבה משולשת: גם גניבה של תכנים לא-להם, גם גניבה של קרדיט לא-להם ובעיקר גניבת דעתו של הגולש התמים, הטועה לחשוב שהוא מקבל חומר עיתונאי ממקור מקצועי ומהימן. להעתקה כזו ופרסומה כחומר מקורי כביכול של האתר המעתיק קוראים גניבה ספרותית, פלגיאט.
אמנם, נכון שהפלגיאט העיתונאי לא הומצא באינטרנט. עיתונאים ישראלים מעתיקים זה מזה לא אחת ואינם מהססים להעתיק גם מאתרי אינטרנט מבלי להזכיר את המקור, אך דומה כי ההעתקה שהתמחו בה כמה אתרי אינטרנט ישראלים הפכה למקצוע. לא בכדי. ההעתקה כל-כך יותר נוחה ברשת, כל-כך קלה ולכן כל-כך מפתה.
וכך אנו מוצאים צפיפות לא מכובדת של אתרים במעלה סולם הפלגיאט, סולם שתחילתו דיווח ללא קרדיט למקור (כלומר, כלי תקשורת המפרסם ידיעה שנחשפה לראשונה בכלי תקשורת אחר אך משמיט פרט "שולי" זה) ובקצה קצהו העתקה שיטתית של ידיעות שלמות.
ההבדל בין התבססות להעתקה
כאשר הניו יורק טיימס מדווח על שיחות שלום חשאיות בין ישראל לסוריה, סביר לחלוטין כי כל עיתון אחר יפרסם את הפרטים הבסיסיים תוך מתן קרדיט לניו יורק טיימס (במקום מובלט). זו פרקטיקה המקובלת בעיתונים מקצועיים, המשתמשים בה לא לעיתים קרובות, ובכל-מקרה לא על-בסיס קבוע. אבל אם יקום אתר אמריקני שכל-מה שהוא יפרסם לא יהיה אלא ידיעות גנובות ומוסוות שמקורן במקורות עיתונאיים אחרים, לא תהיה זו עיתונות אלא מגרש גרוטאות של חדשות שחוברו להן.
הצחנה האתית במקרים כאלה עולה השמיימה, בייחוד כשהקרדיט למקור מוצא את דרכו אל תחתית הידיעה, לא כל-שכן כשהוא נעדר לחלוטין. זו ידיעה לא מקורית המתחזה למקורית וניסיון להיבנות על עבודה מאומצת של כלי תקשורת אחרים.
בין עניין שולי לאתר מרכזי
כאשר מדובר באתרי חדשות קיקיוניים (עם שמות כמו "עניין שולי" או "תיק דבק") הציבור יודע להבחין בינם לבין חדשות מקוריות ומהימנות, אך לא רבים יודעים כי גם אתרי חדשות גדולים ורציניים בעיני עצמם מתבססים בעבודתם על תכנים של כלי תקשורת אחרים.
אתרים אלה פוגעים לא רק באמינות המיקצועית, ולא רק באתיקה המקצועית (ובאתיקה בכלל), אלא גם בדימוי של ענף עיתונות הרשת הצעיר. בדרכם הקלה לרייטינג הם גונבים זכויות יוצרים של גופים אחרים, המשקיעים כסף רב בהפקת התכנים, מפגינים רמה אתית מפוקפקת ואפס עבודה עיתונאית. כל זה מעמיד אותם, ובגללם את הענף כולו, בעמדה נחותה של קוריוז לא-אחראי, ובסופו של דבר זו כריתה של ענף שאפילו עוד לא הספיק לצמוח.
צריך לקוות לצמיחת עיתונות רשת עברית נשכנית ומקורית ולריבוי במספר כלי התקשורת הפועלים בישראל באמצעות הרשת. למרבה הצער, עדיין לא נמצאה דרך להפיק עיתונות מסחרית אמינה במשאבים דלים. גופים שתוכן הוא תחום עיסוקם מקצים משאבים רבים (במונחים של הון אנושי וכסף) כדי להפיק תכנים ואלה שאין בידם את התקציב הדרוש ראוי שיפנו לתחומים אחרים ויעשו טובה לענף כולו ולקוראים.
