סושי בטעם רע

סקס ואוכל. אוכל וסקס, שוב צץ ועולה הקשר הממזרי הזה - רק שהפעם הוא בכלל לא ידע שהוא כזה. "בודי סושי", בילוי חברתי יוקרתי מתוצרת יפן, משלב כמה ממרכיבי התרבות המיוחדת הזו - אוכל אנין, אסתטיקה גבוהה וטעם ביזארי - ומגיש ארוחת סושי שלמה על גופה של דוגמנית הלבושה באופן סמלי.

טקס הבודי-סושי, שרק חברה גבוהה ועשירה מרשה לעצמה, נדד מהתרבות היפנית המזרחית לתרבות היאפית-מערבית, מטוקיו ואוסקה לניו-יורק, ללונדון ולסידני. ועכשיו, שומו שמיים - הוא הגיע לבת-ים!

"טוקיו שנחאי", שנחנכה אמש רשמית בטיילת בבת ים, כשמה כן היא, מסעדה יפנית-סינית. לא די בפיצול אישיות זה ,אלא שנוסף לה גימיק מרחיק לכת, ראשון מסוגו בישראל: הבודי סושי, כמובן. עוז יעקב, האיש שמאחורי המקום והרעיון, מספר שחי שנים ביפן, שהיה שם בעליו של מועדון ושאכל סושי-גוף לא פעם ולא פעמיים בחייו. זה בכלל לא עניין של סקס, יעקב טוען, זהו עניין תרבותי מובהק, שבכל מקום בעולם תופס את האליטות המבלות (והמשלמות - ממאות דולרים במערב ועד אלפי דולרים ביפן). ואם בכל מקום בעולם - למה לא בבת-ים?

שאלה יפה. אמש, על שולחן מכוסה עלי כותרת במרכז המסעדה הקטנה, השתרעה מלוא קומתה הצנועה יאנה וונג, דוגמנית חמדמדה בת 18 בביקיני ורוד, קטן ומקסים, בנעלי עקב שחורות, באיפור חינני ובחיוך טיפה נבוך. על בטנה, חזה ורגליה סודרו בקפידה ניגירי, מאקי ואינסייד אאוט - כולם בני משפחת הסושי - והקרואים נקראו ליטול זוג מקלות (לא בידיים, מה אנחנו, חיות?) וללקט את המאכלים מעל החיטובים. רבים היססו, אחדים צחקקו, בודדים ניגשו וטעמו. בבת ים נהג כטוקייאי. לא ככה?

איך שלא מסובבים את המראה הזה, הוא נראה מוזר. גם אם בארץ המקור מדובר בטקס תרבותי נקי כפיים וטהור מחשבה, דוגמנית חצי עירומה בתפקיד מגש חי היא עניין סקסיסטי למהדרין. וכאן, אצלנו, עם כל החבר'ה מסביב, זה נראה במקרה הטוב מוזר, ובמקרה הרע גס. גם כשיודעים שארוחת הבודי-סושי עצמה תוגש רק בחדר פרטי, לקבוצה מצומצמת, ובמחיר מדהים של 500 עד 2,000 שקל לאדם.

אז נכון שארגוני נשים החלו להשמיע קולות מחאה .ונכון שבשם האיזון אפשר להציע, למשל, ארוחת נקניקיות שתוגש על דוגמן בחוטיני. ונכון גם שיכול היה להיות גרוע מזה - מה יותר ישראלי מלנגב מנה חומוס מגופה של דוגמנית?

אבל מעל הכל, בודי-סושי בבת-ים הוא כמו לקיחת אחריות בסקטור הציבורי: משהו שממש לא שייך לכאן.

הסושי, אגב, מוצלח מאד. רק שאל פי הוא בא לא מירכיה של יאנה אלא מהמזנון שלידה, כך שלעולם לא אדע איזה טעם יש לדבר האמיתי. לעזאזל, אני ותנאי העבודה העלובים שלי.