נהג, פרסומת לפניך
איך קרה שהכבישים הבינעירוניים בישראל הפכו לג'ונגל של מודעות פרסומת? חברי עמותת פעולה ירוקה טוענים, כי רשויות מקומיות מטעות את המפרסמים ביודעין, מאשרות שילוט שאינו בשטחן הישיר, גובות עבורו תשלום - והופכות את הכבישים ללוח חוצות אחד גדול
איך קרה שהמרחב הציבורי שלנו הפך לאימפריית פרסומות משגשגת וענפה, שסדר יומה נקבע על ידי בעלי אינטרסים כלכליים? איך ייתכן שבארץ לא חסים על שום חלקת אדמה ריקה מפרסומת? כיצד השתלט קוצר הראייה של אלו שבידיהם האחריות לשטחים הפתוחים? שאלות אלו חוזרים ושואלים עצמם לא מעט נהגים ונוסעים בכביש או ברכבת, שנמאס להם לראות מול העיניים מודעות פרסומת ענקיות.
השחקניות הראשיות בהצגה הזו הן כמובן חברות הפרסום והשילוט, אך לא פחות מכך הרשויות המקומיות, שעוסקות נאמנה בעשיית רווח כלכלי תוך עבירה על חוקי המדינה. על פי חוקי העזר, הרשויות רשאיות לאשר שטחים לפרסום רק באיזור שיפוטן: על מתקנים עירוניים או ציבוריים (כמו תחנות אוטובוס, מפת העיר, ספסלים ועמודי פרסומת) או על נכסים פרטיים (כמו מרפסות, בתי קולנוע, מגרשי ספורט, בריכות שחייה). הרשויות גם דואגות - במידה רבה של צדק - לקנוס או להתריע בפני מי שתלה מודעת פרסומת ללא אישור.
אשר לכבישים הבינעירוניים - כאן המצב הרבה יותר גרוע. ג'ונגל המודעות חוגג, ולא רק שהוא מפריע לעין, הוא אף מהווה הסחת דעת וסכנה בטיחותית. והעיקר: הוא נוגד את חוק הדרכים - שילוט תשכ"ט.
על פי חוק זה, הסמכות לאשר את השילוט באזורים אלה היא של הוועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה. באם מגיעה בקשה לרשות המקומית לתלות מודעת פרסומת בדרך בינעירונית - עליה לפנות לוועדה זו לקבלת היתר. לרשות עצמה אין כל סמכות הכרעה בנוגע לשילוט בכביש בינעירוני.
על פי בדיקה שביצעו חברי עמותת פעולה ירוקה, מתברר שהרשויות המקומיות מטעות את המפרסמים ביודעין, מאשרות את השילוט שאינו בשטחן הישיר וגובות עבורו תשלום. המפרסם שתולה את השלט פטור מאחריות, שכן לא מצופה ממנו שינחש כי ההיתר שניתן לו אינו חוקי. יתרה מזאת, נוצרת תחרות סמויה בין רשויות מקומיות ששומרות על החוק ואינן מאשרות פניות כאלו - בעוד שכנותיהן עוברות על החוק, מאשרות ומעשירות קופתן. חברי העמותה, מצידם, כבר פנו בעניין זה למבקר המדינה ובכוונתם לעשות לשינוי החקיקה בנושא.
ומי בכלל אחראי לאכיפת החוק? על המרחב הבינעירוני אחראיות החברות המתפעלות את הכבישים: מע"צ, נתיבי איילון, כביש חוצה ישראל והמשטרה הירוקה של המשרד לאיכות הסביבה. כל אלה צריכים להילחם לא רק ברשויות שאישרו את השילוט, אלא גם בתולי שלטים פיראטיים, שמבקשים לפרסם את העסק שלהם ולכוון אליו את הנהגים. אלו, אגב, תולים לעתים את השלטים ביום שישי בבוקר ומסירים אותם במוצאי שבת, ובינתיים משלשלים בעזרתם סכום נאה לקופתם בלי לשלם גרוש עבור הפרסום.
המחסור בכוח אדם בין גורמי האכיפה הוא כל-כך גדול, כך שמוגשים מעט מאוד כתבי אישום בגין התקנת השלטים.
אז מה עושים?
כדי לשנות את המצב ממליצה עמותת פעולה ירוקה לנקוט מספר פעולות:
למצות את הדין עם הרשויות המקומיות, שאישרו שילוט בתחום בינעירוני בניגוד לחוק; להגיש כתבי אישום באופן שיטתי נגד החברות שמציבות את השלטים; להעלות את מחירי הקנסות כדי שאם יתפסו העבריינים - ייצא שכרם בהפסדם.
פעולה ירוקה מבקשת גם מהציבור לקחת חלק בהסדרת הנוף, לפנות לחברות המפעילות את הכבישים וליידע אותן על שילוט בלתי חוקי, וכן לפנות ישירות לחברות המפרסמות את עצמן (כמו קסטרו, פלאפון או תנובה) ולדרוש מהן להסיר את השלטים שנתלים בניגוד לחוק. את הטלוויזיה או הרדיו אנחנו יכולים לכבות אם קצה נפשנו בפרסומות - אבל בדרכים אי אפשר להימנע מהן, אם רוצים או לא רוצים, מסכמים אנשי פעולה ירוקה.
שילוט חוצות בדרכים בינעירוניות. לא תמיד חוקי
מומלצים
