בלי מילואימניקים
רק דבר אחד חסר בכנס הרצליה הנכבד, הדן בעתיד המילואים: מילואימניק. אחד. חייל, קצין, אפסנאי, שקמ"יסט
הייתי צריך להתחיל ב"אמרנו לכם..." שעומד לי על קצה הלשון. הייתי צריך לבטל בבוז את התודה של קצין מילואים ראשי (קמל"ר) למארגני כנס הרצליה, "שהואילו לדון בנושא חשוב זה" (לאחר שנתיים של הפצרות מצד אנשי מילואים רבים). אבל כנס הרצליה דן ב"עתיד מערך המילואים". אני מבקש להודות למארגנים מקרב לב על שזיהו את הבעיה ושמו עליה את האצבע ממש בזמן.
עתיד מערך המילואים. להתמוגג. האולם מלא, גם הפאנל הנכבד. השידור באינטרנט ישיר. הכותרת מכובדת - ה"חוסן הלאומי", שבעטיו מביאים להרצליה את כל מקבלי ההחלטות ואפילו פותחים את פיו הסגור של ראש השב"כ, שמודה כי מערכת הביטחון נכשלה בהגנה על אזרחי המדינה. רק דבר אחד חסר בכנס הנכבד הדן בעתיד המילואים: מילואימניק. אחד. חייל, קצין, אפסנאי, שקמ"יסט; נעל אחת תלויה על הקיר, דגמ"ח אחד, אולי שכפ"צ קרמי.
אבל לא. כלום. למארגנים אין ראש למילואימניקים. עתיד המילואים הונח שוב בידי נציגי המערכת. אלה שבידיהם היה מונח עברו של מערך המילואים. אלה בידיהם הונח במשך יותר מחמישים שנה ה"ביטוח", ה"תגמול" האפליה במקומות עבודה ובאוניברסיטאות, העיוותים בתשלומי הביטוח הלאומי ובכלל תכנון האימונים, רכישת הציוד ושיבוץ המשימות המבצעיות של יחידות המילואים.
נו? אז מה הבעיה? או, זאת בדיוק הבעיה. מארגני כנס הרצליה, כמו רבים וטובים במערכת הביטחון, בצה"ל, במשרדי הממשלה, לא מבינים מה זה מילואים ומהן בעיות אנשי המילואים. לא מערך – אלא אנשים. כי אין למדינת ישראל מערך מילואים. יש לה אנשי מילואים.
סגן הרמטכ"ל אמר כי צה"ל לא הופתע מההתייצבות בחומת מגן. את התזה הזאת משנן צה"ל בטעות כבר שנים: אם הם מתייצבים, סימן שהכל בסדר. איש לא מבין שגם אנשי המילואים, ובעיקר הם, מתייצבים בגלל תחושת האחריות ולא בגלל, אלא למרות יחסו של צה"ל לבעיותיהם או יחסה המבזה של החברה הישראלית למצוקותיהם.
אז למה לא הוזמן אף מילואימניק? בהנחה שכותב שורות אלה וחבריו הוגדרו כבר מזמן כעושי צרות למערכת, ובהנחה שאם יישמעו זעקות החיילים חסרי האפודים והנשק המקוצר מעל בימת הכנס, ובהנחה שכולם רוצים להתחכך ולטפוח על השכם - אפשר להבין את הסיבה.
מה שאי אפשר להבין זה את היומרה של מוסד אקדמי מכובד, משכיל ומנוסה להתעלם בבוטות מבעיית יסוד של הביטחון הלאומי: בעיית חיילי המילואים. ולא רק מהבעיה מתעלם המוסד, אלא בעיקר מהתהליכים שהתחוללו בשבע השנים האחרונות בתפר שבין המילואימניקים לחברה ולצה"ל.
הנה מקצת מהדברים. עוזי ארד, לידיעתך:
חוק הביטוח עבר במאי 2002 לאחר מאבק שנמשך ארבע שנים, בניגוד לעמדת מערכת הביטחון וחרף התנגדות יועציה המשפטיים והכלכליים, ורק בזכות אחד מארגוני המילואימניקים (שלא הוזמנו לכנס).
אופן הטיפול בפצועים ממערך המילואים שהופלו לרעה במערכות האזרחיות שונה בעקבות פעילותו של ארגון אנשי מילואים אחר, שלא הוזמן.
נושאי התגמול והטיפול בעיוותי תשלומי הביטוח הלאומי עלו לסדר היום ומטופלים כיום בוועדות הכנסת (באיטיות מרגיזה) רק בזכות הדחיפה של אותם אנשי מילואים עצמם (שלא הוזמנו, כבר אמרנו?), שמקדישים בהתנדבות את זמנם הפנוי לקידום הטיפול בחקיקה ובפתרון הבעיות.
בשבוע הבא תיחתם אמנה עם רוב מוסדות הלימוד לגבי זכויות הסטודנטים המשרתים במילואים. יוזמה שהתחיל לפני שבע שנים פורום של ארגון מילואימניקים ולא המערכת, אך הושלם בימים אלה בידי הקמל"ר.
וכן הלאה. גם יוזמת "חוק המילואים" שהונחה על בימת הכנסת ביום המילואים שנערך בסוף יולי באה מהשטח, מהמשרתים ומארגוני המתנדבים, ולא ביוזמת הנואמים בכנס. אפילו לא ביוזמת החוקרים שידעו לאפיין רק עכשיו את הבעיות הצפויות בעתיד, בעיות שעליהן הצביעו אנשי המילואים לפני יותר משבע שנים, ואמרו למערכת: זה יתפוצץ, הנה הצעדים הדרושים, התחילו לפעול היום.
אבל אותה אטימות שמפגינים מארגני כנס הרצליה הופגנה גם אז ובמשך שנים, עד שבלחץ ציבורי ובקולות החיילים המתלוננים והנאנקים תחת אי-השוויון, העומס, הציוד הקלוקל וסיכון החיים המיותר, התחיל צה"ל לזוז. צריך "לחשוב מילואים", אמר היום סגן הרמטכ"ל – ביטוי שניסח אחד מארגוני המילואים (שלא הוזמן) כבר לפני שנים.
אז תחשבו מילואים. תחשבו על המילואימניקים, על ילדיהם נשותיהם, בעיותיהם, תחשבו על אלה שבזכותם הצבא הסדיר מחזיק מעמד במלחמה האחרונה ועל אלה שימשיכו לשאת על גבם את בעיות הביטחון של ישראל עוד שנים רבות, תחשבו עליהם. ולא על האגו המנופח שלכם.
סא"ל (מיל) איתי לנדסברג, מיוזמי פורום מג"דים, מח"טים וטייסים במילואים
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
