על המדף: 5 דיסקים חדשים

הפאם פאטל הבריטית סובבה לאחרונה לא מעט ראשים בזכות אלבומה הקודם, בו הציגה פופ-דיסקו חצוף עם ליריקה סמי-פמיניסטית, נגיעות של פרנץ' האוס ואווירת מועדונים נוצצת. אליס-בקסטור הצליחה לגרום לרוב השירים מ-Read my lips להפוך ללהיטי MTV, שרובם גם זכו למיקסוסי מועדונים.

למרבה הצער, את ההפקה הנוצצת, המושקעת והחלקה, הקארה השחרחר והסקסי ושמלת הנצנצים, זנחה הפעם אליס-בקסטור לטובת בלונד אלטרנטיבי, גרדרובה אפרורית והפקה מוזיקלית זניחה, שגורמת לאלבומה החדש להיות פלופ רציני. במקום טקסטים חזקים כמו Get Over You מהאלבום הקודם, אנו מקבלים מילים שעוצמתן הופחתה כמו ב-Mixed Up world המנג'ס. במקום הפקת דאנס אנחנו מקבלים הפקה עכורה, עם עיבודים לא בולטים ולא מובנים. (ליאור אבידב) 

Pet Shop Boys - Popart

34 שירים מקבץ האוסף החדש והכפול של הצמד המופלא, שהצליח למזג בצורה המושלמת ביותר בין פופ מצעדים לבין אמירה אמנותית של ממש. לצמד יצא בעבר אוסף שליקט את מרבית השירים החשובים שהוציאו, כשהנוכחי מוסיף עליהם כמה להיטים שיצאו לאחר האוסף כמו Go West וכמה משיריהם הפחות מוכרים. קשה להגיד שהתוספות מצדיקות את רכישת האוסף, במקרה שהקודם כבר מצא בידיכם. במקרה שאינכם מחזיקים את האוסף הקודם, זו עשויה להיות רכישה משתלמת למדי.

האלבומים של הצמד מעולם לא התרוממו לדרגה של יצירת מופת, מכיוון שבכל אחד מהם היו כמה שירים נפלאים לצד כמה חלשים. לפיכך, האוסף הקודם שהיה רזה יותר מציע את האפשרות להנות מקלאסיקות כמו Rent או Being Boring ללא הצורך לצלוח קטעים חלשים יותר. אם אתם מעריצים שרופים של הצמד, לכו על האוסף הכפול והחדש, למרות שהוא כולל לא מעט מהקטעים הבינוניים הללו. אם אתם מעדיפים להסתפק בלהיטים המוכרים יותר - הישן יעשה את העבודה טוב יותר. (גבע קרא עוז)

יניב שולמן -  In Search Of A Meaningful Moment

יניב שולמן ועמרי הרפז, שהצטרף לשולמן ב-2001, יוצרים צ'יל אאוט אמוציונאלי במיוחד. אלבומו הראשון של שולמן יצא בשאפל רקורדס, לייבל שידוע בכיסוחים וגישת ההארדקור שלו, ונחשב לאחד מאלבומי הצ'יל/אמבייאנט הישראליים הטובים בשוק. בין לבין וגם לפני שחרר שולמן מספר בלתי מבוטל של קטעי צ'יל וגם טראנס בלייבלים שונים בארץ ובחו"ל. הרפז, די ג'יי נחשב בסצינת האנדרגראונד שחרר לפני שחבר לשולמן מספר קטן של קטעים.

הגישה של שולמן למוזיקה מגיעה מהפסיכדליה של הטראנס, אבל היא מתובלת בהרבה מאוד אלמנטים מגוונים, כמו מוזיקה מזרחית, מוזיקה אתנית, ג'אנגל וברייקביט ועוד. אלבומו החדש מאופיין באווריריות וקלילות, מלודיות אמוציונאליות וסאונד עוטף ומחמם. בהחלט אלבום הולם לסגירת השנה. שולמן אמנם הוא לא סיימון פוספורד (שפונגל, הלוסינוג'ן), וקטעי הפסיכדליה שלו עוד זקוקים לשיוף פה ושם, אבל האלבום הזה הוא בהחלט מעורר השראה. (ליאור אבידב)

Red Hot Chili Peppers - Greatest Hits

כשמו כן הוא. אלבום האוסף של הפלפלים החריפים מלקט את מיטב הלהיטים שלהם, כלומר הסינגלים שהושמעו ברדיו. ואין בכך רע של ממש, שהרי מדובר בפסגת הרוק'נרול של שנות התשעים ושירים נפלאים ונצחיים כשלעצמם. אלא שבמקרה של הפפרז, רכישת אוסף שכזה עלולה להתברר כהחמצה, שכן הוא אינו יכול לבוא במקום התקליטים המקוריים.

ראשית, האוסף אינו כולל אף נציג מראשית דרכה הקשוחה של הלהקה בשנות השמונים, והשיר המוקדם ביותר פה הוא Higher Ground שמהווה בעצם את הלהיט הממשי הראשון של הלהקה ואת ראשית פריצתה לתודעה הציבורית הרחבה. שנית, כל התקליטים שהוציאה הלהקה מאז הם יצירות מופת, חלקם מושלמים לחלוטין וחלקם רק כמעט. מי שיכיר רק את הלהיטים, לא יזכה לחוויה המלאה שמציעה הלהקה הנפלאה הזו.

אוסף להיטים שכזה, שאינו כולל ערך מוסף מלבד שני שירים חדשים ובינוניים ואת Soul To Squeeze הנפלא שלא הופיע באלבום רשמי, נראה בעיקר כניסיון לרווח כלכלי ללא הצדקה של ממש. (גבע קרא עוז)

Madonna - Remixed And Revisted

שבעה קטעים חדשים של מדונה נכללים באי.פי הזה, מעין מוצר ביניים שנועד להשביע את תיאבון המעריצים, עד לתקליט חדש של ממש. הדואטים של הלהיטים הישנים Like A Virgin עם כריסטינה אגילרה ו-Into The Groove עם מיסי אליוט נופלים לטעמי מגרסאות המקור, בעוד שהמיקס החדש ל-American Life דווקא עדיף על המקורי. השירים הנוספים ובהם Nothing Fails ו-Nobody Knows Me אינם משיאי יצירתה של מדונה, אך גם אינם מהווים פדיחה. בסך הכל, מעריציה השרופים יכולים להנות מהמוצר, והשאר יכולים להמתין לאלבום השלם הבא בנחת. (גבע קרא עוז)