תחנת הרכבת 'אשדוד דרום', או 'אשדוד עד הלום' שוכנת ממש בצמוד לפארק החולות. יורדים מהרכבת, חוצים שדה גדול, ומגיעים לחניון השקמים. הקרן הקיימת סימנה בפארק כמה מסלולים, ואחד הקצרים שבהם הוא מסלול הטיול המעגלי לבוסתן ולדיונה הגדולה המסומן באדום.
בחניון השקמים, בנוסף לעצי שקמה גדולים, מספר שולחנות קק"ל ומתקני שעשועים בודדים, גם הרבה אשפה. למרבה הצער, המבקרים במקום עדיין משאירים את עבודת הניקיון לקק"ל. מצער לא פחות ששביל קליפות הביסלי יוצא מהחניון ומתפשט ברחבי הדיונה. בעונה זאת של השנה נבט העשב מתחת לשקמים הגדולים הפזורים בחולות (ולא רק בחניון הנושא את שמם), וביום שמש נחמד להתמקם תחתיהם לארוחה קלה.
דרומית לחניון, בחולות, נמצא הבוסתן. בשקע גדול בחולות המכוסה בסבך צמחייה, גדלים עצי דקל ותאנה. השקע (מוואסי), נחפר על מנת לטעת את העצים קרוב מספיק למי התהום. בדרך ניתן לראות בחול עקבות של בעלי חיים רבים: יונקים, זוחלים, מכרסמים, עופות וחסרי חוליות. לפני הנסיעה אפשר לבקר באתר הילדים של
המשרד לאיכות הסביבה וללמוד להבדיל בין עקבות שונות.
הבולטות שבעקבות בחול הן כמובן עקבותיו של ה'ג'יפוס וולגריס' - חיה רעשנית שאוכלת דלק ומשאירה אחריה שני פסים משוננים. טוב היו עושות הרשויות לו דאגו לתחום את שטח הפעילות של חיה זו, עקב מנהגה להתקבץ בקבוצות שעולות ויורדות שוב ושוב במדרונות החול, בהרסן את בתי הגידול של החיות הקטנות יותר. לא צריך לחכות שיידרס שם איזה ילד.
מהבוסתן פונה השביל המסומן מערבה לעבר הדיונה הגדולה, גבעת חול שגובהה כ-35 מטר. הגבעה, שהרוח הדרום מערבית מעניקה לה צורת סהר, ממשיכה לנוע בקצב של מטר בשנה, ועיקר החוויה היא לאו דווקא הנוף הנשקף מפסגתה אלא להתגלגל במורד שוב שוב. ועוד פעם. ורק עוד פעם אחרונה ודי. מומלץ לשים בתיק מברשת קטנה. אחרי שהילדים יעלו וירדו את ההר עד כלות נשימה, יתחיל טקס ריקון הנעליים מהחול. מכיוון שעוד צפויה לכם נסיעה ברכבת, עדיף שהחול השורט יישאר בדיונה.
מורשת השלום של פארק עד הלום
אתר נוסף שנמצא במרחק הליכה הוא פארק עד הלום. שם אפשר להרביץ בילדים לא רק מורשת קרב אלא גם קצת מורשת שלום. ההליכה צפונה לאורך המסילה משרה אמנם תחושה של מעבר באתר בנייה, אבל זה כנראה משהו שצריך להתרגל אליו בארץ הפיתוח והכיסוח. במקרה זה מדובר במסילת רכבת נוספת שסלילתה סיכנה אשתקד
את גשר עד הלום עצמו.
שמו של הגשר העובר מעל נחל לכיש (זהירות שפכים), ניתן לו בעקבות קרב הבלימה נגד הכוחות המצריים בסוף מאי 48'. הגשר נבנה בידי הטורקים בשלהי המאה ה-19 על יסודות גשר מהתקופה הרומית, וחלקו פוצץ על ידי חיילי גבעתי ושוקם אחרי המלחמה. את הגשר הטורקי ניתן לראות גם מהרכבת (ממש לפני שמגיעים לתחנת עד הלום, משמאל).
בפארק תמצאו לוחות עם הסברים על האזור ועל הקרבות שהתחוללו בו לאורך ההיסטוריה בכלל ובמלחמת השחרור בפרט. בנוסף לגשר עצמו, נשמר במקום גם פילבוקס, אחת מאותן עמדות שמירה בריטיות שקיבלו את שמן מצורת המבנה העגול שהזכיר לאנגלים את קופסאות הכינין (Pill Box), וכן 'עמדת ויקרס' עמדה מבטון שיצקו המצרים בסוף מאי 48'.
בפארק שתי אנדרטאות. אנדרטת גבעתי, "ללוחמים שזעקו עד הלום", והמיוחדת יותר – אנדרטת הצבא המצרי. לא במקומות רבים בארץ יש תזכורת כזו לעובדה שבמלחמה נופלים חללים משני צדי המתרס. ב- 1980, בתמורה להשארת אנדרטאות בסיני, הוקמה כאן אנדרטה לחיילי הצבא המצרי שהגיעו עד הלום ולא שבו הביתה. הכתובות בארבע פאות האובליסק, נכתבו בארבע שפות - ערבית, אנגלית, עברית ובכתב הירוגליפי.
אם יוצאים מספיק מוקדם, אפשר להספיק ולהגיע בנחת לשני המקומות ביום אחד. בתחנת הרכבת החדשה, שבנייתה נשלמה רק לפני חודשים אחדים, יש מזנון וזהו בערך המקום היחיד בשכונה שאפשר למצוא בו משהו לאכול כך שכדאי להביא סנדוויצ'ים וחטיפים מהבית.
למרות שלא זה מקור שמה, תחנת 'עד הלום' היא הנקודה סופית אליה מגיעה הרכבת באשדוד. הרכבת יוצאת אחת לשעה, ומומלץ לברר מראש את לוח הזמנים שלה.
