לכו לפוליטיקה

לו היה יאיר פרץ עובד מדינה, הוא היה מושעה מיד בשל החשדות נגדו, ולו עבד בארגון פרטי, השומר על קופתו ועל דימויו, הוא היה מפוטר ללא שהיות, ולו נהגו חבריו כראוי, הם היו מפנים לו את גבם בגלל דברי הבלע שהטיח ביועץ המשפטי לממשלה. נזכיר: פרץ נחשד בניסיון לקנות תעודת תואר ראשון מאוניברסיטה, בכך שנפטר מתשלום שכר לימוד למכללה תמורת תעמולה שניהל למענה, ובכך שהגיש למוריו בחתימתו עבודה משובחת של זולתו. הדיוקן העולה מהחשדות האלה הוא של איש מושחת, אך למרבה המזל גם שלומיאל: בעבודה האמורה, שהעתיק מסטודנטית, שכח לשנות את סימון המין וכך נלכד.

לו בטח בחפותו, לא היה מהסס לתבוע הסרת חסינות והעמדה לדין, אבל תגובתו לפניית היועץ המשפטי כי תוסר חסינותו הייתה: "הוא גרוע יותר מאייכמן או היטלר, הוא מזיק יותר מחיידק טורף, הוא רודף אותי באופן מגמתי רק בגלל שאני מזרחי, חרדי ואיש ש"ס". היא מחשידה יותר מסירובו של חשוד להשיב לחוקריו בטענה שהוא עלול להפליל את עצמו. לא נכון שאין לשפוט אדם בכעסו. תגובת אדם בכעסו מספקת אמת מידה טובה ביותר לשפיטתו. פרץ אינו ראוי למושבו בכנסת, אפילו אם בית המשפט ימצא שהוא זך כטלית.

והוא, כידוע, אינו היחיד. כרבע מחברי הכנסת נחשדו בעבירות פליליות. מבחירות לבחירות הולך בית הנבחרים ומתרוקן מאנשי ציבור הגונים, משכילים, בעלי שכל טוב, ומתמלא בנוכלים, בורים, עסקנים שקנו את מקומם בבית בעזרת ממון וחסות של פטרונים – שרים שלמענם הם מארגנים תומכים. המחשבה שהאנשים האלה משפיעים על גורלנו בהצבעותיהם צריכה להדיר שינה מעינינו.

המשבר הזה מאיץ את עצמו, מפני שהסלידה מבית הנבחרים מרתיעה רבים וטובים מכניסה לחיים הפוליטיים. הבוז שרוחש הציבור לנציגיו מתבטא בסקרים, שגם מגלים כי חלה נסיגה בתמיכה בדמוקרטיה. ישראל שאינה דמוקרטית לא תשרוד ולכן מאיים המשבר על עצם קיומנו. קשה להסביר מדוע הסתאבנו עד כדי כך, כשם שקשה להסביר מדוע ההיסטוריה מניפה עמים לפסגות ומורידה אותם לשפל. אולי תנאים אובייקטיביים, כגון המלחמה המתמדת והתנפצותו של האתוס המשותף, גרמו לכך.

מה שגלוי לעין הוא שהנהגת הבחירות המקדימות והקמת מרכזי המפלגות הגדולים השפיעו לרעה על הליך הבחירות. ההסדרים האלה נראו כאילו יחלישו את האוליגרכיות ויזרימו כוחות חדשים לזירה הפוליטית, אבל התוצאה הייתה תלות רבה במימון משחית, חיזוק של המנגנונים וסילוק אנשים בעלי עמוד-שדרה, שאינם מיטיבים להחניף ואינם מוכנים לחלק הבטחות לאמרגני קולות. במיוחד נכון הדבר לגבי הליכוד, המפלגה העממית הגדולה המשחיתה את עצמה לדעת.

בזמן האחרון עבר מוקד הדיונים העקרוניים מן הכנסת לארגונים ציבוריים ופרטיים המכנסים כנסים ומפיקים מחקרים ובהם הצעות לשיפור דרכי הממשל. זו דרך עקיפה להשפיע על הפוליטיקה, אבל בסופו של דבר מוכרעים הדברים בבית הנבחרים. על הגוף הזה חלים הכללים הקובעים שאין אדם מרים את עצמו בציצית ראשו ואין הבור ניזון מחולייתו. הכנסת לא תוכל לשפר את עצמה, מפני שמצבה משקף את רצון רבים מחבריה. לכן, נראה שהסיכוי הטוב ביותר טמון בנכונותם של רבים מהראשים המחוכמים לחרוך את עצמם בחום המטבח הפוליטי. במקום להכין מסמכים יפים ודלי השפעה, יאזרו אומץ וייכנסו לשם. פוליטיקה לשם שמיים היא ייעוד אצילי.