סובארו לגאסי 2.0 ליטר - יש לגאסי אחרת

אין ספק כי אחת הסיבות לאי ההצלחה הייתה עיצוב גמלוני ומגושם מדי. כאן פתרו סובארו את העניין עם מראה טוב בהרבה. בין היתר תוך אימוץ סגנון "מהיר ועצבני" - כמו מאזדה והונדה למשל - ביחידות התאורה השקופות-גדולות מלפנים ומאחור. אלא שאם אתם מחפשים תעוזה נוספת, לא זה המקום.

היפנים הסבירו לי כבר בעבר כי רצו לשמור על "מאפיינים מזוהים", ואכן הצליחו בכך. מבט מהצד מגלה אבולוציה של הלגאסי הקודמת, עם מראה "כבד" מלפנים ומאחור, קצת יותר שרירים ומכובדות. אבל הניסיון - המוצלח כשלעצמו - להפוך את המשפחתית הזו לגדולה יותר למראה, ניקז ממנה את שאריות הסקס אפיל. בניגוד לכיוון היפני-ספורטיבי-דינמי עכשווי, סובארו בחרו בסולידיות. עניין של טעם.  

אך אם מבחוץ עוד אפשר להתאכזב מעט מהגישה השמרנית (מדי?), תא הנוסעים מציג סיפור אחר לגמרי. אם בעבר היה סטנדרטי לחלוטין, לא מושך ולא מפנק, הפעם מדובר בסביבה נאה מאד ונעימה, עם מראה מקורי ואיכות חומרים גבוהה במספר דרגות לעומת הדגם הקודם. לא רק שמדובר במהפך חיובי של ממש, תא הנוסעים הוא מהטובים שיש היום בקטגוריה. וזה עוד לפני גאדג'טים חביבים כמו לוח מחוונים אקטיבי (נסו, תראו...).

הבחירה המעט מוגזמת בגוונים כהים אינה יוצרת תחושה קודרת, בין היתר תודות לקונסולה כמו-מתכתית במרכז. בדפנות הדלתות ידיות נאות, למתגי החלונות המוארים מיקום מקורי וטוב, וריפוד המושבים מרגיש איכותי מאד. מלבד זאת, רמת הציוד התקני מקובלת אולי באירופה, אך לא בסובארו. כולל מערכת שמע טובה, בקרת אקלים ותפעול ידני לבורר ההילוכים, ועד מחשב דרך (מסובך מעט), תאורה למראות האיפור ולמפות ואפילו תא כפפות מהודר.

אבל, חבל שאין אפשרות לפתיחה חיצונית ללא מפתח-שלט לתא המטען. ההגה מעט פשוט למגע ומתכוונן רק לגובה,אין אפשרות לסגירה עצמאית של פתחי אוורור מרכזיים, ולא ניתן לשלוט מההגה על המחשב ומערכת השמע. היינו מוותרים גם על מתגים שנראים כאילו הגיעו מהלגאסי המקורית (כמו תאורת החנייה), ומישהו חייב לעדכן את היפנים ששנות ה-70' עברו זה מכבר, ויש פתרונות טובים יותר מהמנופים הדקיקים לפתיחת תא מטען ומיכל דלק.

המושבים הספורטיביים למראה נוחים למדי, כיוון הגובה שלהם יעיל והם מעניקים אפילו תמיכה נאה, אבל תנוחת הנהיגה אינה טובה במיוחד ומזכירה לי לגאסי מקורית - דוושות רחוקות מדי, הגה קרוב מדי, שגם במצבו הגבוה ביותר הוא אינו גבוה מספיק. אגב, חובבי תנוחה זקופה יתקשו לזהות את המחוונים במלואם.

מאחור המצב בהחלט טוב. למרות בסיס גלגלים של 267 ס"מ בלבד, מהקצרים בקטגוריה, מציעה הלגאסי מרחב הולם ליושבים מאחור. לא רק שהמושבים כאן נוחים מאד, גם עבור המתלווים לנסיעה מזומנת סביבה מפנקת ונעימה. יופי.

הבוקסר

לא ברור מה מאפיין את סובארו יותר. הנעה כפולה לכל דגם מקטן עד גדול, או מנוע בוקסר שטוח וייחודי. בכל אופן, ההצמדות לזה האחרון מביאה עמה מחיר מסוים. מחד, הבחירה במנוע נמוך מורידה את מרכז הכובד, מאפשרת חיבור קל, יעיל וזול למערכת הנעה כפולה מתקדמת. מאידך, לא כולם אוהבים את צליל הבוקסר, ההספקים המרביים אינם מרשימים במיוחד, והתיאבון לדלק גדול - 7.2 ק"מ לליטר במכונית המבחן.

ומה יש לנו כאן? סובארו טוענים כי למנוע ה-2.0 ליטר המחודש יש הספק מרבי של 138 כ"ס. זה אמנם גבוה מהדגם הקודם, אך עדיין נחות במעט לעומת יריבות יפניות. הם גם מספרים על דיאטה חריפה שהורידה בין 100 ל-150 ק"ג מהמשקל (1,350 ק"ג בסך הכל), וזה בפירוש לא הרבה כיום.

ובכל זאת, החל מזינוק ראשון ברור כי נמרצות אינה נקודה בולטת כאן. זה מתחיל במערכת הנעה כפולה שגוזלת כוח, זה ממשיך ביחסי העברה מעט ארוכים, וזה מסתיים במנתק הצתה שנכנס לפעולה מוקדם יחסית, כבר ב-6,100 סל"ד. ועם מנוע שמגיעו לשיא מעל 4,400, זה אומר טווח פעולה מוגבל יחסית. הוסיפו לכך מנוע שמרגיש מעט עצל באופיו, ותקבלו תחושת ריפיון מסוימת.

בכל זאת, הלגאסי מייצרת ביצועים נאותים, טובים בכל מקרה מהתחושות מאחורי ההגה. בכך היא נעזרת בתיבת הילוכים אוטומטית יעילה למדי, המעניקה אפשרות של נהיגה במצב רגיל, ספורט וידני, בו היא אינה נוטלת כלל פיקוד. צג דיגיטלי מדווח במצב ספורט באיזה הילוך נמצאים, ובמצב ידני מוסיף חיצים לציון אפשרות העלאה או הורדת הילוך. חבל שהם באותו צבע ולכן לא ברורים תמיד.

כיוון נכון

אבל למרות יחידת כוח לא נמרצת, הלגאסי מסוגלת לשמור על קצב מהיר בזכות התנהגות טובה וצייתנית, ידידותית במיוחד למשתמש. התגובות רגועות ומדודות, ההתנהגות צפויה והעברת הכוח כה מאוזנת, עד כי קל מאוד, כמעט בכל מצב וכביש, לשמור על קצב מהיר ובעיקר מאד בטוח.

אלא שאין כל סיבה לראות בה מכונית ספורטיבית. היא רגועה ומעודנת יחסית, וברגעים ראשונים הופתענו מכיול מתלים רך יחסית, הגורם לרכינת מרכב מודגשת, ולעיתים תגובה לא מהירה מספיק של מערכת ההיגוי. ההגה עצמו טוב בדרך כלל, אך אינו מתקשר במיוחד, וסובל מחוסר דיוק במרכז.

במהירויות גבוהה מהמקובל, בעיקר על כבישים גליים, ניתן גם לאבחן תזוזות קלות ומיותרות של המרכב מעלה-מטה, כאשר המתלים מתקשים לרסן את המשקל המוקפץ. אך תודות לנוסחה הטובה, לא הרגשנו לרגע חסרי ביטחון. גם כאשר הופיע תת-היגוי מוחשי בפניות הדוקות, אותו אין כל בעיה לנטרך על-ידי נטישה של המצערת. הלגאסי אינה מענישה את הנהג חסר האחריות, אלא מיישרת את החרטום וממשיכה הלאה.

הרווח של אותו עידון מתלים יחסי, מתבטא בנהיגה עירונית. המשפחתית של סובארו היא כנראה הנוחה בין המתחרות מיפן, ואצלנו מדובר לא רק במחמאה, אלא כמעט בהמלצת קנייה חד-משמעית. לנוחות הנסיעה מצטרפת פעולה מתלים שקטה יחסית, הגם שבידוד רעשי הרוח יכול היה להיות טוב יותר. בלמים? עשו עבודה טובה בכל מהלך המבחן, למעט תחושת יציבות גבולית בבלימות חירום.

סוף דבר

יש האוהבים את מראה הלגאסי החדשה, יש שמתייחסים למראה בשיוויון נפש. אבל כולם יגלו מכונית שמאוד נעים לחיות עמה. בת לוויה מצוינת לחיים משותפים. אפילו על הפגמים הבודדים בהנדסת האנוש וחבילת האבזור, הטובות למדי בדרך כלל, אפשר לסלוח. קצת פחות על חסרון וילונות הבטיחות, אבל ככה זה. הרי גם המתחרות האחרות מיפן לוקות בכך לעיתים קרובות מדי.

ובסופו של מבחן, ברור לא רק שהלגאסי היום היא מכונית טובה בהרבה מקודמתה, ואחת הטובות בקטגוריית ה-2.0 ליטר. יש לה גם תפעול ידני מעניין לתיבה, הנעה כפולה, ובכל זאת, מעט מוניטין ראלי וגאוות מותג החסרה לעיתים בבנות מינה. היבואן והמכונית היו יוצאים אמנם נשכרים מתג-מחיר נמוך מ-149,900 שקלים, אבל גם כך מדובר בחבילה טובה למדי. טובה מספיק כדי לתת למשפחתית הזו את הכבוד לה היא ראויה. הגיע הזמן.