הצקות בבית הספר: זה נשאר איתנו גם אחרי
מחקר שנערך לאחרונה מעלה ש-52.5 אחוז מתלמידי היסודי, 53.4 אחוז מתלמידי החטיבה ו-18.8 אחוז מהתיכוניסטים דיווחו שסבלו מהצקות פיזיות: מכות, בעיטות, צביטות, פגיעה מאבן או חפץ אחר פרופ' עמוס רולידר: "ההצקה חמורה עקב היקפה הנרחב, והיא אינה פוסחת על אף סביבה חינוכית. היקפה ותדירותה הם בבסיס הבעייתיות"
יותם, תלמיד כיתה ד', סירב ללכת לבית-הספר כמה פעמים בחודש האחרון והתלונן על מיחושים. הוא גם התקשה להתרכז במהלך השיעורים והפך לילד שקט ומסוגר. הסיבה התבררה די מהר. אילן, תלמיד כיתה ו', נהג לבעוט בו, לדחוף ולהקניט אותו בלי כל סיבה, כשלפעמים הצטרפו לכך גם חבריו של אילן.
תופעת ההצקות נפוצה כבר הרבה שנים במערכת החינוך, אבל מחקר שנערך במכון היישומי למחקר ולמניעת התנהגות אנטי-חברתית של תלמידים במכללה האקדמית עמק יזרעאל, והקיף 1,804 תלמידים בכיתות ד', ז' ויא, חשף נתונים מדאיגים: 69.6 אחוז מתלמידי בתי-הספר היסודיים, 67.5 אחוז מתלמידי החטיבה ו-37.4 אחוז מתלמידי התיכון, דיווחו שהיו קורבן להצקות מילוליות (לעג, קללות ואיומים) לפחות אחת לחודש. 52.5 אחוז מתלמידי היסודי, 53.4 אחוז מתלמידי החטיבה ו-18.8 אחוז מהתיכוניסטים דיווחו שסבלו מהצקות פיזיות (צביטות, פגיעה מאבן או חפץ אחר, מכות, דחיפות ובעיטות).
קיימים מספר סימנים שאמורים להדליק נורה אדומה אצל הורים ומורים שהילד סובל מהצקות. חלקם גלויים יותר - כמו אלימות פיזית, כינויי גנאי, לעג וצחוק, השפלה, מתן פקודות, העובדה שהילד אינו מזמין חברים הביתה, או לא מוזמן לאירועים חברתיים. חלקם גלויים פחות (קושי להתבטא בכיתה, חוסר ביטחון, דיכאון, התפרצויות בכי, חיפוש מופרז אחרי קרבת ההורים, סירוב ללכת לבית-הספר, תלונות על כאבי בטן או ראש, בעיות בשינה ועוד).
בכל שכבות האוכלוסיה
"להבדיל מריב רגיל או מתוקפנות הנובעים ממניעים ברורים כמו ויכוח על כדור, הזכות לשחק ראשון במשחק, הצקה מאופיינת בכך שאין לה לכאורה מניע ברור", אומר עורך המחקר וראש המכון היישומי, פרופ' עמוס רולידר. "נדמה כי די למציק בנוכחות הקורבן בשטח ובהנאה המופקת מסבלו. ההצקה חמורה עקב היקפה הנרחב, והיא אינה פוסחת על אף סביבה חינוכית. היקפה ותדירותה הם בבסיס הבעייתיות. ההצקה כתופעה יומיומית חוצה את כל הסביבות החינוכיות ואינה נחלתן של אוכלוסיות בעלות מאפיינים ספציפיים ייחודיים. היא מתקיימת בכל רחבי העולם, בכל שכבות האוכלוסייה, בכל טווח גילאי בית-הספר ובקרב שני המינים".
- מה השפעות ההצקות?
"להצקה השפעות קצרות וארוכות-טווח. הנזק הנגרם עלול להתבטא בחשש ללכת לבית-הספר, בדימוי עצמי נמוך, הפרעות ריכוז ולמידה, מצב-רוח ירוד, תפיסה שלילית של בית-הספר, הסתגרות והתבודדות ונזקים בריאותיים. יש מקרים בהם מדווח אפילו על מחשבות נקמה ואובדנות, ולעיתים רחוקות הן אפילו יוצאות אל הפועל. בארצות-הברית נמצא קשר בין תלמידים שהתפרצו באופן אלים ובלתי צפוי וירו לכל עבר בין כותלי בית-הספר לבין היותם, בין השאר, קורבנות להצקה מתמשכת".
רולידר מוטרד מכך שתופעת ההצקה נתפסת לעיתים כמעשה שובבות וזוכה לפיכך לתגובה מינורית. ב-145 תצפיות שנערכו בהפסקות בבתי-ספר היסודיים וחטיבות הביניים נמצא ש-49 אחוז מההצקות המילוליות, לא זוכה לתגובה כלשהי מהמבוגרים הנמצאים בשטח.
"ההצקה 'הקלה' מהווה תשתית עליה נבנית האלימות 'הקשה', כיוון שילד שנוקט בהצקות מילוליות ישתמש קרוב לוודאי גם בהצקה פיסית כלפי חבריו", מדגיש רולידר.
"קיים קשר בין הצקה לרמת האלימות הכללית והרגשת חוסר המוגנות של התלמידים. ככל שממדי ההצקה יותר נרחבים, כך מקרי האלימות הקשה רבים יותר ותחושת המוגנות בקרב התלמידים יורדת. צ'פחות על העורף, הורדת המכנס לתלמיד אחר בצחוק, אינן דבר של מה בכך".
- איך אפשר להקטין את ממדי התופעה?
"על-ידי מדיניות ברורה שמסירה את העמימות מסביב לנושא ההצקה. יש צורך בהגדרות ברורות ואופרטיביות של מערכת הציפיות מהתלמידים, פיקוח בהפסקות, עידוד התנהגות של סובלנות ושיתוף פעולה המבוסס על מצע משותף בין בית-הספר וציבור ההורים בכל הקשור למדיניות ודרכי פעולה למניעת התופעה. תגובות מוגדרות ועקביות כלפי המציקים ואווירה בית-ספרית, בה מדברים באופן גלוי ושוטף על תופעת ההצקה, רק יעזרו.
"באווירה נכונה ילדים לא יהססו להעיר לחבר מציק או לבקש סיוע ממבוגר כשיצפו בהצקות. אגב, גם לאסתטיקה יש השפעה על כמות ההצקות. ככל שרמת הטיפוח הבית-ספרית ורמת הארגון הסביבתי גבוהים יותר, אחוז התלמידים המעורב בהצקה נמוך יותר".
הצקות. מחציתנו עוברים את החווייה הלא נעימה בשלב כלשהו
צילום: רענן אזולאי
מומלצים
