הקדוש של סוף השנה
אני משער שרוב יהודים המתנזרים מציון ה"סילבסטר" אינם יודעים אלא זאת, שיהודי השומר בליבו את זכר אבותיו אינו מתהולל בחגי הגויים
רבים התעוררו הבוקר עם חמרמורת, תוצאה של לגימה מופרזת בחגיגות "סילבסטר". האיש שעל שמו נקרא המועד הזה היה אפיפיור שכיהן בתקופתו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס. המסורת שלנו רואה בקיסר את אבי אבות האנטישמיות האירופית, מפני שבימי שלטונו, במחצית הראשונה של המאה הרביעית, נקבעו עיקרי אמונתה של הנצרות והיא היתה לדת השלטת באימפריה הרומית.
לעומת הקיסר, שחשיבותו ההיסטורית רבה, היה האפיפיור סילבסטר אדם חסר חשיבות, אבל לטוב מזלו פרחה נשמתו ב-31 בדצמבר, ולכן הוא זוכה לכך ששמו יוזכר לפחות פעם בשנה. יש להניח שהקיסר ואפיפיורו היו מתמוגגים מנחת לו ראו את המוני היהודים העולזים ב"סילבסטר". הם היו רואים בכך סימן שהיהודים העיקשים נענו לבסוף לקריאתו של בן האלוהים.
כמובן שרוב החוגגים אינם נותנים את דעתם על הקדוש ההוא, והם משיקים כוסיות ומתנשקים בקרוא השעון חצות כדי לציין את תחילתה של השנה האזרחית החדשה. אני משער שרוב יהודים המתנזרים מציון המועד הזה אינם יודעים מדוע הם סולדים ממנו. הם אינם יודעים אלא זאת, שיהודי השומר בליבו את זכר אבותיו אינו מתהולל בחגי הגויים.
וכאן מתגלה אחת המחיצות העומדות בין חלקי העם הזה: מצד אחד נושאי הזיכרון, ומצד שני – מוחי הזיכרון. נושאי הזיכרון אינם דווקא שומרי מצוות, אלא אלה אשר משהו באישיותם ובחינוכם גורם לכך שיתעקשו לאחוז בזהותם התרבותית, אפילו בעזרת סמליהם של בעלי הזהויות האחרות. אין לדבקות הזאת שום סיבה הגיונית. הנימוק היחיד הוא "ככה!"
ל"ככה" החילוני יש שוליים רחבים מאוד, וכל אדם משרטט לעצמו את תווי הגדר. למשל, יש מי שמועקת הזיכרון מונעת ממנו לבלות בגרמניה, אף שבני משפחתו לא נפגעו בתקופת השואה ואף שגרמניה היא הפחות אנטישמית מכל מדינות אירופה. ויש מי שלא טועם בשר חזיר, או נמנע מפירות ים, אף שאינו שומר כשרות. ויש מי שמקפיד לנעוץ מזוזות על מפתני דלתות ביתו, אף שמעולם לא שאל את עצמו מה כתוב בקלף המגולגל בתוכן. ויש מי שלעולם לא יבקש דרכון זר, אף שאפשר להיות פטריוט ישראלי בעל דרכון נוסף. ויש מי שלא יעניק לילדיו שם פרטי שאינו עברי במובהק, אף ששם אינו אלא אמצעי לזיהוי. ויש מי שלא יבקר בכנסייה מבלי להזכיר לעצמו מה משמעותו של פסל הצלוב עבור בני עמו. ויש מי שיאזין בעונג למיסות שכתבו גדולי המוזיקאים האירופים, ובכל זאת יחוש בעקיצה קלה כאשר תשתפך המקהלה בתהילות למושיע.
הסירוב לחגוג ב"סילבסטר" הוא אחד הסמלים האלה, אף שרוב הסרבנים אינם זוכרים כי 31 בדצמבר 2003 הוא גם ו' בטבת, 5764 שנים לבריאת העולם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
