בית-בושת גם לפועלים תאילנדים

הוא לא השקיע הרבה במיזם החדש וניצל לשם כך קרוואן, הנמצא בחצר האחורית שלו. המושבניק ריהט את הקרוואן במינימום הנדרש והחל "לתפעל" את המקום כשהוא נהנה מהשלמת הכנסה: עבור הבילוי שילם כל פועל תאילנדי 150 שקל – מהם 80 למושבניק והיתר לפרוצה.

בית הבושת המאולתר החל לפעול לפני מספר חודשים. דבר קיומו היה ידוע למספר מצומצם של בעלי עניין, בעיקר מאות תאילנדים, העובדים במושבי הנגב המערבי. במושב לא ידעו על השימוש החריג שעשה החבר בקרוואן שלו.

העובדים הזרים, לעומת זאת, ידעו למי לפנות ויצרו קשר עם המושבניק. בכל פעם, לאחר שהצטברו אצלו מספר "הזמנות", התקשר המושבניק לאשת-הקשר, "מדאם" העוסקת בזנות בבאר-שבע, וזו הביאה איתה לקרוואן שתיים או שלוש נערות ליווי. הלקוחות הגיעו, וכולם חגגו.

למשטרת אופקים נודע על בית-הזונות לפני כחודש. השוטרים, בפיקודו של רפ"ק אילן פרץ, ערכו תצפיות ואספו מידע, עד שנודע להם כי באותו זמן פותח בית-הזונות את שעריו – כלומר את הדלת. הבלשים ערכו מארב מסביב לקרוואן, וכאשר הגיעו המדאם ושתי זונות ונכנסו פנימה, נכנסו השוטרים אחריהן וביצעו מעצרים. בקרוואן היו באותה עת שלושה תאילנדים.

הקרוואן שנגלה לשוטרים נראה כמו "בית-זונות שדה": מיטות עץ עם מזרנים צבאיים בשני חדרים קטנים. בחקירתו הכחיש המושבניק את המיוחס לו. רפ"ק פרץ מסר כי הוא שוחרר למעצר-בית, ובכוונת המשטרה להגיש נגדו כתב-אישום על ניהול בית-בושת וסרסרות.