| |
סוף-סוף הקלה
בהתרת הסבך הזה, בהסכם רב-הפרטים, טמונה הקלה. יש בה רמז לכך כי לכל העניין המזרח תיכוני רב הקצוות יש גם פתרון בדרכי משא-ומתן
כל ישראלי רשאי להרגיש היום הקלה. משהו סבוך, לא פתור, מעיק, מתקרב אל קיצו.
חוסר ודאות ממושך, מסתורין מדמם, שראשית פתרונו נראית לעין סוף-סוף. עוד כמה שעות יעברו מטוסים זה על פני זה, ינחתו, יפרקו שבוים, אסירים וארונות. בני אדם ישובו לבתיהם. פה וגם שם תהיה הקלה. כי נפש האדם סובלת מן האי-ודאות כמו מרעל. שנים חיינו באי-ודאות, כולנו. הנפש הקולקטיבית הישראלית עדיין חיה. יש דברים שעדיין מאחדים אותנו: אובדן ושכול. החיילים ישובו, מידע על רון ארד יתחיל לזרום. התעלומה הלאומית על בן הארץ שנפל ונבלע אל תוך החושך ולא שידר אלא מספר הבהובים קצרים, תתקרב לקיצה. ישוב הביתה גם אלחנן טננבוים. ואל עברו האחר של הגבול ישובו מאות אנשים.
עד כה סירבנו לחוש הקלה. חלק ניכר מן הזמן דיברו פה על "המחיר הכבד של שחרור האסירים", כאילו אושרו של האויב הוא תמיד אסוננו. חלקו האחר של הזמן דיברנו על מחיר – טננבוים. היתה תחרות מי יתאר באופן החי ביותר את מה שמחכה לו: סגן ראש השב"כ יחקור אותו, הוא יילקח מייד למתקן כליאה, ייחקר, יישפט, ייכלא. נכון שבמבחן החיים לא יצא אלחנן צדיק. הוא כמו אחד מעשרת המוסכניקים/מחלצים/אינסטלטורים/פוליטיקאים ישראלים, שיוצאים רע בכל מבחן. הוא הימר, הפסיד, שלח ידו באסור, התפתה ונפל בפח. אבל אם יש אדם ששילם עד תום את מחיר עוונו - זהו טננבוים.
כמו הנווט, כמו החיילים, כמו האסירים שלהם - כל מי שיעלה על המטוסים, בארון עץ או בחיים, הוא בסך-הכל מפירותיו או מקורבנותיו המרים של הסכסוך. המתים, החטופים משני הצדדים, חיילי הגדר וסוחרי הנשק. מעבר לכל ההבחנות, כולנו יחד בסירת העסקה הזאת.
הטובים והרעים. לכן גם בהתרת הסבך הזה, בהסכם רב-הפרטים שרקם בזהירות עצומה ובתבונה עמוקה המתווך הגרמני – טמונה הקלה. יש בה רמז לכך כי לכל העניין המזרח תיכוני רב הקצוות והקשרים וסבוך ההסתעפויות, יש גם פתרון בדרכי משא-ומתן. לא רק בדם ואש. אם רק יימצא אורך הרוח, המתווך החכם והרצון הכן לפתור ולא לסבך. גם זו מסקנה מעוררת תקווה והקלה.
|
