התרבות של תומרקין
אם מותר לרבנים להוציא פסקי הלכה לרצח מנהיג, על אחת כמה וכמה שמותר לתומרקין לא לאהוב את רוב יוצרי הפסלים ועדיין להיות אמן גדול
אף אחד לא מעניק את פרס ישראל לתומרקין מפני שהוא איש תרבותי. הוא מקבל את הפרס כי הוא יוצר תרבות. והתרבות שלו היא הציורים הנפלאים שלו והפסלים שחלקם נעשו ליצירות מופת ישראליות. הוא איש אלים ומוכשר.
איש אינו נוגע ברב עובדיה יוסף כשהוא מסית בגסות לרצח, ואילו על תומרקין אוסרים לנבל את פיו. תומרקין טוען שעדות המזרח לא תרמו די לתרבות הישראלית, וזהו טיעון לא חדש שהתקינות הפוליטית מונעת כל דיון רציני בו. ובכל זאת, כדאי לזכור שניצולי השואה זכו להרבה מנות של די.די.טי ולא עשו מכך המנון של מסכנות. הם הלכו לעבוד, ולא חיכו שיעשו משהו בשבילם.
תומרקין אינו חוסך שבטו מאיש. אין לי שום סיבה אישית לכתוב בעדו. מה שהוא אמר עלי במהלך השנים הצטרף למסכת קללות. גם כאשר שיבחתי אותו כעס עלי, והוא ישמיץ אותי גם על השורות האלה: הרי הוא מאבד מגדולתו אם איש אפסי כמוני מגן עליו.
אבל אין דין הצגת הרוצחת השפלה ממסעדת "מקסים" בחיפה כשלגיה בתוך שלולית דם יהודי בשוודיה כדין כעסו וכדין ריביו של תומרקין. הוא איש כועס ומקנא. ובכל זאת, אם חבר כנסת אומר שהדם על-ידי אביו הנאצי של תומרקין צריך למנוע ממנו את הפרס, זאת גזענות מהתרבות של אותו האב.
תומרקין אינו מדיח לרצח או לדם, גם אם הוא אוהב דם. הוא לוחם על אותה ישראל שאיננה, זו שאבי, למשל, כל-כך רצה שתהיה פה. תומרקין אלים כי אלימות היא סוג מסוים של חיזור. הוא אמן שהכי רוצה לפגוע בממסד והכי רוצה לקבל מידיו פרס. הוא פרש והוא הסוס של הפרש.
אם ניגע לרגע במורשתנו, בסיפורי המקרא, אנחנו צאצאי עם שקיבל על עצמו השמדת עם, עמלק, כהוראה אלוהית. אין לשפוט אמנות על-פי האלימות המילולית של כמה מיוצריה. אמנות גזענית בעליל, כלומר כזאת המסיתה לרצח או לחיסול, או לכל צעד אלים קיצוני אחר, מצריכה ריסון. אבל אם מותר לרבנים להוציא פסקי הלכה לרצח מנהיג, על אחת כמה וכמה שמותר לתומרקין לא לאהוב את רוב יוצרי הפסלים ועדיין להיות אמן גדול.
אני לא אוהב אלימות בכלל. לא של תומרקין ולא של המעזים להאשים אותנו בגזענות. רוב הסופרים הגדולים היו אנטישמיים, וכן גם המלחינים הגדולים. אבל הם לא רצו לשתות דם של יהודים. הם רק לא אהבו אותם. אני לא יודע כמה מן המלעיזים מכים או לא מכים את נשותיהם, אבל אני יודע כי ההיסטוריה האנושית התרבותית אינה בית ספר לנימוסים טובים. מותר לאהוב או לא לאהוב, כל עוד הדם אינו זולג בפועל.
מומלצים
