הרב הצבאי הסיק: נעדרי סולטן יעקוב אינם בין החיים
זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ נעדרים מאז הקרב בבקעת הלבנון ב-82'. בימים הקרובים עומד להכריז עליהם הרב הצבאי הראשי כחללים שמקום קבורתם לא נודע. המשפחות קובלות על-כך שהצבא משאיר אותן מחוץ לתמונה. יונה באומל, אביו של זכריה: "לנו יש מידע חדש לפיו זכריה חי, ונפרסם אותו בקרוב". גורמים המעורבים בפרשה: "לגבי זכריה יש פחות מידע"
צה"ל עומד להכריז בימים הקרובים על נעדרי קרב סולטן יעקוב - זכריה באומל, צבי פלדמן ויהודה כץ - כחללים שמקום קבורתם לא נודע. (לחצו כאן לערך "קרב סולטן יעקוב" באנציקלופדיה של ynet)
הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף ישראל וייס, הוא הגורם היחיד שמוסמך להכריז על נעדרים כחללים. גורם בסביבתו אמר אמש (יום א') ל-ynet כי הרב הגיע למסקנה שהבנים אינם בין החיים.
ההחלטה הקשה התקבלה בעקבות פעולתה של ועדה חשאית בצה"ל, שדנה לאחרונה בנושא, והגיעה למסקנה שניתן לקבוע בוודאות כי שלושת הנעדרים מתים. גורמים המעורבים בפרשה אמרו ל-ynet כי לגבי גורלו של זכריה באומל, קיימים פחות פרטים המחזקים את הסברה כי הוא אינו בין החיים, ביחס לשני החיילים האחרים.
בסביבת הרב סירבו למסור כיצד בדיוק התקבלה ההחלטה. בעבר, כשנימק הרב תא"ל וייס מדוע הכריז על עומר סוואעד, עדי אביטן ובני אברהם, כחללים, הוא טען שעשה זאת על-פי "עיקרון הרוב", ובמסגרתו המטען הקטלני שהופעל כלפי הרכב בו נסעו לא הותיר להם כל סיכוי לחיות.
באוקטובר האחרון ביקר ראש אכ"א, האלוף גיל רגב, בבית הוריו של יהודה כץ, ואמר להם כי צה"ל הגיע למסקנה כי יהודה אינו חי עוד. הוא הבטיח להם שתינתן למשפחה הזכות לעיין בדו"ח הצה"לי בטרם יוכרז יהודה כחלל שמקום קבורתו לא נודע.
חודש לאחר מכן, בעקבות פרסומים בעיתונות, שלחו הוריו של יהודה מכתב לראש הממשלה שבו דרשו שלא לקבל החלטה חפוזה בדבר ההכרזה על יהודה כחלל ודרשו לעיין בחומר. פנייתם לא נענתה, וכך גם לא נענתה פנייתם לראש אכ"א ולרב הצבאי הראשי.
המשפחות: "לנו יש מידע אחר"
משפחות הנעדרים מתקשות להשלים את הבשורה הצפויה. "יש לנו אינפורמציה ממשית לפיה זכריה בחיים", אמר ל-ynet יונה באומל, אביו של הנעדר. "המידע הגיע בחודשים האחרונים בעקבות יוזמה פרטית שלנו, והדבר נמצא עתה בטיפול הדוק. בעזרת השם, נפרסם זאת בקרוב".
על הבשורה עצמה מסרב באומל להתייחס: "אנחנו לא מתייחסים למה שצה"ל אומר, הם בלאו הכי לא משתפים אותנו, אז אין לנו כל סיבה להתייחס".
משפחת פלדמן לא עודכנה בהתפתחות הצפויה. פנינה פלדמן, אמו של צבי, אמרה ל-ynet: "אף אחד לא התקשר אלינו, זה לא יכול להיות. 22 שנה אנחנו חיים עם הכאב הזה, וכל פעם יש ידיעות לא נכונות. אני רוצה ידיעה אמיתית. אי הוודאות זה מה שהכי כואב. אני רוצה משהו וודאי".
"לפני שבוע", סיפרה פלדמן, "התקשרו ממשרד הביטחון, ואמרו שלא להתייחס לידיעה. אם היה משהו, אז בטח מישהו מאכ"א היה מתקשר. אם יבואו ויודיעו שהפעם זה אמיתי ולא סתם - הלוואי. כבר נתנו בדיקות די-אן-איי לפני יותר משנה, וביקשנו שיבדקו מה שאפשר לבדוק. אני אקבל את העובדה שהוא מת, אבל רק על סמך עובדות".
בצה"ל מסרבים לפי שעה להגיב רשמית לפרשה הרגישה. גם גורמים אזרחיים, שמלווים את בני המשפחות שנים רבות וכבר שמעו מספר פעמים כי בכוונת הצבא להודיע שהשלושה אינם עוד בין החיים, אמרו שלא לייחוס כי הצבא מתח את העניין מעבר לכל גבול אפשרי, והיה טוב אילו הוצג למשפחות כל המידע, במקום שימשיכו לחיות עם הכאב הגדול הזה.
הקרב המר
קרב סולטן-יעקוב בבקעת הלבנון, בשנת 82', זכור כאחד הקרבות הקשים והטראגיים בתולדות צה"ל. כ-30 לוחמים נהרגו בו ועוד עשרות נפצעו.
גדוד טנקים במילואים, שמרבית חייליו היו בני ישיבות הסדר, הוביל חטיבה שנשלחה לתפוס משולש דרכים מדרום לכפר סולטן-יעקוב, אך בשל מודיעין לקוי נקלע לליבו של מערך סורי רווי בכוחות שריון וקומנדו. הגדוד הישראלי המכותר נכתש במשך 20 שעות, עד שהחל לחלץ את עצמו.
מלבד זכריה באומל, צביקה פלדמן ויהודה כץ, נעדרו מן הקרב שלושה חיילים נוספים: אריאל ליברמן וחזי שי, שנפלו בשבי והושבו לישראל לאחר תקופת שבי ממושכת, וכן זוהר ליפשיץ, שנהרג, וגופתו הושבה לאחר שנה.
במהלך השנים נפוצו כמה וכמה ידיעות אודות שלושת הנעדרים הישראלים. בחלק מן הדיווחים דובר על קברים יהודים שהתגלו באיזור, ואילו בדיווחים אחרים דווח על מנות כשרות לליל-הסדר שהוזמנו מן הקהילה היהודית בדמשק. גם סביב טנק המג"ח (פטון) החדיש שבו נלחמו הנעדרים, ושהועבר לאחר הקרב לבדיקות מקיפות בסוריה ובברית המועצות, נוצרו מדי כמה שנים ידיעות חדשות לכאורה על גורל הלוחמים.
לפנייה לכתב/ת 
