מס הילדים
ביטול מוחלט של קצבה למשפחות מבוססות עם ילד אחד או שניים חורג מעבר לקיצוץ או שחיקה. הוא מערער את יסוד האוניברסליות של מדינת הרווחה
הנה החלטת הממשלה העשויה להתקבל בקרוב:
"ממשלת ישראל מחליטה בזאת להטיל מס ילדים מיוחד בגובה של 1,440 שקלים לשנה על כל משפחה שהכנסתה ברוטו עולה על 17,200 שקלים לחודש ולה ילד עד גיל 18. משפחה עם שני ילדים עד גיל 18 תשלם מס ילדים של 2,880 שקלים לשנה, אך משפחות ללא ילדים וכן משפחות שילדיהן מעל גיל 18 יהיו פטורות מהמס המיוחד".
נשמע בלתי סביר? נשמע מנוגד לשכל הישר ולחוש הצדק הטבעי? לא נורא. אם תאושר, לא היתה זו החלטה ראשונה ואף לא אחרונה של ממשלת ישראל שאינה עומדת בשני קריטריונים אלו - של סבירות והגינות. למעשה, החלטה ברוח זו כבר מונחת על שולחן הממשלה, ביוזמתם של שרת החינוך ושר הבריאות, ונתמכת על-ידי ראש הממשלה עצמו. רק אי אילו קשיים טכניים מונעים את אימוצה.
השרים שהגו והעלו את רעיון "מס הילדים המיוחד" אינם משתמשים, חס וחלילה, בביטוי "מס ילדים". הם מציעים מהלך תקציבי אחר: לבטל את קצבת הילד הראשון והשני למשפחות שהכנסתן ברוטו גבוהה מסף מסוים (מה שמכונה אצלנו בלשון נטולת דיוק "משפחות בשני העשירונים העליונים") ולחסוך על-ידי כך כ-400 מיליון שקל לקופת הביטוח הלאומי. אך המשמעות הכלכלית של הצעתם זהה לגמרי למס הילדים.
כל תושב ישראל שיש לו ילדים עד גיל 18 זכאי לקבל מהביטוח הלאומי, ב-20 בכל חודש, קצבת ילדים. מדי חודש משולמות כמיליון קצבאות בסכום כולל של כ-470 מיליון שקל. הקצבה הבסיסית לילד אחד היתה 171 שקל לפני שלוש שנים; כעת היא 120 שקל. במונחים של כוח קנייה ריאלי, קוצצה הקצבה בשליש. ועוד יד הקיצוץ נטויה.
קצבת הילדים באה לתקן אי צדק מובנה במערכת המסים הישירים בישראל. מס ההכנסה הישראלי אינו מכיר בהוצאות המשפחה הכרוכות בגידול ילדים; אין זיכוי ממס או ניכוי מס מיוחד עבור הילדים. במקום הניכוי והזיכוי הונהגה לפני קרוב לשלושים שנה שיטה של תשלום קצבאות הילדים במזומן. זו שיטה עדיפה על אחרות: היא מקיפה יותר (משום שהקצבאות משולמות גם למשפחות עניות שאינן חייבות במס הכנסה) וצודקת יותר (הקצבה כאחוז מהכנסת המשפחה פוחתת ככל שהמשפחה אמידה יותר).
עם השנים התעוות מערך קצבאות הילדים. ממשלות שונות נהגו בו בשרירות גמורה. שנים לא שולמה קצבת ילדים לילד הראשון ושולמה קצבה חלקית בלבד לילד השני. היו תקופות שהממשלות מצאו דרך להימנע מתשלום מלוא הקצבאות למשפחות מוסלמיות וחרדיות. בשנים האחרונות חוקקו חוקים שהעניקו קצבאות ילדים מפליגות למשפחות מרובות ילדים והעמידו על הראש את עקרון הצדק במיסוי המשפחה. ומאז 2001 הפכו קצבאות הילדים לטרף לכיסוי מצוקות תקציביות.
אך ביטול מוחלט של קצבה למשפחות מבוססות עם ילד אחד או שניים חורג מעבר לקיצוץ או שחיקה. הוא מערער את אחד היסודות של מדינת הרווחה - יסוד האוניברסליות - ועושה זאת באופן לא הוגן במיוחד. הנטל כולו נופל דווקא על משפחות עם הילדים. רק הן נענשות.
אם שרת החינוך ושר הבריאות משוכנעים שאין מקום לקצץ בתקציבי משרדיהם, יועילו נא להציע חלופות אחרות לקיצוץ. השניים יכולים לדרוש מראש הממשלה לסגת מהסיכום עם משרד הביטחון: תקציב הביטחון יהיה השנה, בסופו של דבר, גדול במיליארדי שקלים מהכוונה המקורית של האוצר. הם יכולים גם להציע מס יסף פרוגרסיבי על הכנסות גבוהות. אמנם שר האוצר הנוכחי בנימין נתניהו שולל מס כזה בחריפות, אך זוהי לפחות הצעה שאין בה אי-צדק פנימי. אבל למה לכל הרוחות, להטיל מס יסף מיוחד של 100% דווקא על הילדים?
הנה התשובה: כי ככה נוח לשרים. ואחר כך הם מופתעים שכמעט 80% מהציבור משוכנעים שהממשלה מפוררת את החברה בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
