מותה של "עיתונות האינסטנט"

העיתונות באינטרנט חיה, בועטת וצומחת. האינטראקטיביות והמיידיות שמאפיינות את אתרי החדשות מתפשטות גם לטלוויזיה, לעיתון ולרדיו הדיגיטליים. במקביל, אפשר לקוות למותה של "עיתונות האינטרנט", שם נרדף לחדשות אינסטנט, פרסום בכל מחיר גם כשאין חדש והעובדות לא ידועות. מאט דראדג', האיש שעשוי לקבוע את מות הקונספציה, הוא זה שכמעט לבדו המציא אותה.

דראדג', בעל האתר "דו"ח דראדג'" הוא הראשון שנתן בימה באתרו לזרם השמועות העכור שזמזם סביב המועמד הדמוקרטי המוביל לנשיאות ארה"ב, ג'ון קרי. בעוד העיתונות "הממסדית" התייחסה בחשדנות בריאה לטענות כי קרי בגד באשתו עם המתמחה אלכס פולייר, דראדג' פירסם את הסיפור ללא היסוס. הפרשה האחרונה היא דוגמה מצוינת לדפוס הקלוקל, לפיו מידע לא בדוק מוצא דרכו לכותרות של עיתונים מרכזיים ולראש מהדורות החדשות בטלוויזיה.

דראדג' זכה לתהילת עולם ב-1998 כאשר פירסם את פרשת הרומן שניהל נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון עם מוניקה לווינסקי. למעשה הדיווח לא נלוותה כל עבודה עיתונאית - הוא "קטף" את הסיפור מניוזוויק, שחקר את הפרשה אך לא השלים את הבדיקות. דראדג' הוא מהמר, הזכור בזכות קלף אחד מוצלח. אתר דו"ח דראדג' משמש מסלקה לפתיתי שמועות, מידע חלקי וטענות לא מבוססות. כמו אתרים רבים הדומים לו, העקרון הוא פרסום מיידי וראשוני בכל מחיר. לפעמים זה נכון ובמקרים רבים אחרים - לא. החודש, זה שוב לא עבד. ההצלחה, בכל מקרה, מובטחת: דראדג' דיווח כי 15 מיליון גולשים נכנסו לאתרו בעקבות הפרסום.

אנומליה עיתונאית 

העיתונאי אנדרו סאליבן קיווה ביומן הרשת שלו כי בעקבות פרסום "פרשת קרי" תוצב "חומת אש", פיירוול, בין אתרים מסוגו של דראדג', והצהובונים הבריטים לבין שאר התקשורת. לא היה לכך סיכוי. שובל ארוך של כלי תקשורת לחוצים ותאבי רייטינג השתרך בעקבות הפרסום של דראדג'. השמועה, שפורסמה בדו"ח דראדג' ב-12 בפברואר, צוטטה על ידי תוכניות האקטואליה הרכה ברדיו, אומצה על ידי הצהובונים של בריטניה והדרך משם לניו יורק פוסט ולשאר העיתונים מהליגה השנייה ולרשתות הטלוויזיה הכלל ארציות הייתה קצרה. עיתונים יותר אמינים כמו הניו יורק טיימס והבוסטון גלוב דיווחו אף הם על הפרשה, אך הדגישו יותר את הכחשותיו הנמרצות של קרי. ב-16 בפברואר, כאשר פולייר יצאה לעיתונות והכחישה בתוקף את הפרסום, הסיפור התפוגג, לפחות לעת עתה.

במאמר שפירסם השבוע בבוסטון גלוב, העיתונאי מארק ג'ורקוביץ מאפיין אנומליה בשרשרת המזון העיתונאית, אשר בתחתיתה אתרי אינטרנט כמו של דראדג', טבלואידים של רשתות מזון כמו נשיונל אינקוויירר, וטוק שואוז ברשתות הכבלים. כלי תקשורת אלה אוספים סיפורים שמופצים בדואר האלקטרוני ובפורומים והם בגדר שמועות או פרי דימיונם הקודח של הכותבים או מקורותיהם, ומפרסמים אותם כפי שהם. בפועל, העיתונות הרעה מצליחה יותר ויותר לכפות את סדר היום שלה על הזרם המרכזי.

דיווחים על "שמועות בפורומים"

קיימות לא מעט דוגמאות לכך, לא רק בארה"ב. "שמועות בפורומים באינטרנט: סיטון יעזוב את לומניס עד סוף השנה", על פי כותרת שפורסמה באתר "גלובס" ב-2002. אתר "מעריב" פירסם היום (ד') ידיעה לפיה גולשים באתרי הערצה של מדונה טוענים שמדונה תגיע לארבע הופעות בישראל, כאשר המידע לא בדוק ולא מאושר.

הרצון לפרסם ידיעות בלתי בדוקות רק משום שהן "פורסמו באתרי אינטרנט" יכרסם בסופו של דבר באמינות של כלי התקשורת. אין בדברים האלה הפניית אצבע מאשימה כלפי הגופים שהוזכרו - כל אתרי החדשות שמדווחים במשך 24 שעות ביממה (כולל ynet) מועדים לטעויות, ורק עמידה על המשמר ועבודה מקצועית, "על פי הספר", תמנע פשלות.

ראשוניות מול איכות

הדילמה של כלי התקשורת המרכזיים ברורה: הם לכודים בין המחויבות לדווח על פי סטנדרטים עיתונאיים מקובלים לבין הידיעה כי שמועות בלתי מבוססות כבר מתרוצצות בדואר האלקטרוני, בפורומים ובאתרי אינטרנט. מקורות המידע של הגולש רבים מאי פעם. מנועי חדשות אוטומטיים ותוכנות RSS מאפשרים להתעדכן במידע מעשרות, מאות ואלפי מקורות תוך זמן קצר. מפיצי השמועות (גם בישראל) מצאו דרך עוקפת עיתונות: הם מדליפים את המידע הידוע להם לפורומים ולאתרים קטנים, תוך תקווה כי כלי התקשורת הגדולים יאספו את הסיפור ולא יבדקו יותר מדי בציציותיו, בגלל הלחץ לפרסם.

בקרב של ראשוניות מול איכות, הערך הראשון תמיד יקדים את השני. אתרי חדשות מקצועיים תמיד ידווחו על האירועים לאחר הפורומים, אתרי מעריצים, הבלוגים, הדואר האלקטרוני וכל אמצעי התקשורת האחרים הזמינים ברשת. על אף שיש לשאוף לפרסום מהיר ככל שניתן, אסור שזה יהיה על חשבון החובה לפרסם מידע אמין, להצליב מקורות, לבדוק את העובדות והבאתן בהקשר רחב.

עיתונאים גולשים אך גולשים אינם עיתונאים

מהפכת האינטרנט, המאפשרת לכל גולש להתבטא, חשובה לדמוקרטיה ותורמת רבות לחופש הביטוי, אך גולשים שמדווחים על מידע לא מבוסס בפורומים או בבלוגים אינם עיתונאים. אין בקביעה הזו כדי לכפור בזכותם לדווח על כל מה שיחפצו, והיא משקפת אמונה כי עיתונות זה מקצוע הדורש התמחות והקדשת זמן, שלא נמצא ברשות רוב הגולשים, העוסקים לפרנסתם במקצועות אחרים.

שנתיים לאחר קריסת כלכלת האינטרנט, מתברר כי גם בעיתונות אין קיצורי דרך ואין חדשות שמיוצרות יש מאין. שפע ערוצי התקשורת באינטרנט עשוי להשפיע לטובה על העיתונות: אם העיתונאים יוותרו על הנסיון לפרסם הכל ויתמקדו באמינות, הקוראים ידעו להעריך  זה.