אתרי הבנג'י הכי שווים (רשימה חלקית)

האגדה מספרת על גבר בשם טאמאלי מהאי ונואטו בפסיפיק, שהתייחס כל-כך רע אל אשתו עד שהיא ברחה וטיפסה על עץ. טאמאלי רדף אחריה וטיפס גם הוא על העץ. האישה קשרה את רגליה בעזרת הצמח המטפס ליאנה, וכשראתה את בעלה מתקרב - קפצה. ההוא קפץ בעקבותיה. חייה של האישה ניצלו בזכות הצמח, טאמאלי הלך לעולמו. יתר בני השבט החליטו שאסור לנשים לעבוד עליהם כך, והחלו להתאמן בקפיצות מעצים, כשרק חבל קשור לרגליהם. כך התפתחה קפיצת הבאנג'י המוכרת.

לקפוץ או לא לקפוץ, זו השאלה. אתרי בנג'י מפמפמים לנו את האדרנלין כבר שנים, ומדי יום צצים להם אתרים גבוהים יותר ומשוגעים יותר. דוגמאות? בבקשה.

הרעם הכחול, קנדה: ממוקם בקניון הענק באדמונטון, מרכז הקניות הגדול בעולם. קופצים ממגדל בגובה 30 מטר לתוך המים. בונוס: אחרי הבנג'י אפשר לעשות יופי של שופינג.

אקסטרים אפריקאי, גבול זימבאבווה-זמביה: צריכים דרכון לקפיצה הזאת, ללכת לא מעט וגם לחכות בתור בזמן הבדיקה בגבול. אכן טירחה, אבל שווה כל דקה (רמז: קופצים מגובה 104 מטר). בונוס: אי אפשר להתחרות עם הנוף הפראי הזה.

בנג'י מעבר לקצה, איידהו, ארה"ב: החברה הזו מארגנת קפיצות מגשרים כמעט בכל מדינות מערב ארה"ב. הלהיט התורן הוא הלי בנג'י - קפיצה מהליקופטר. למי שגשרים בגובה 100 מטר בקושי מדגדגים לו את קצה זרת ההרפתקנות, מחכה הליקופטר, שמגובה 350 מטר ישליך אותו עם חבל. בונוס: הצוות, דווקא שווייצרי, הוא מהמיומנים בעולם ושותף לכמה שיאי גינס.

גשר קוואראו, קווינסטאון, ניו זילנד: נכון, זה רק 43 מטר, אבל הגשר הזה הוא האתר הראשון בו נערכו קפיצות בנג'י מסחריות. הנוף, כמו בכל ניו זילנד, מהמם. בונוס: חזרה לשורשים.