שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עמק יזרעאל מלמעלה ומלמטה
    בירוק העז של עמק יזרעאל מצטלבים אתרי תיירות צעירים ומזמינים עם ימי הבראשית של המפעל הציוני. טיול שהתחיל בשמיים, התחפר מתחת לאדמה ונסגר עם ארוחת בשרים. נומה עמק?
    שמיים אדמה אוכל 

    החורף שיחרר רמזים ראשונים של פרישה ואנחנו יצאנו לראות את העמק. כשהוגים אותו עם ה' הידיעה, מיד מבינים שלא מדובר בעמק החולה וגם לא בעמק בית-שאן. ה-עמק יש רק אחד, זה שזכה לתיאורים הפואטיים הרבים ביותר בספרות ובשירה העברית, זה ששמו היפה מעיד עליו שהאל עצמו זורע את אדמתו ומברך את יבולו.

     

    נוסעים שהגיעו לארץ ישראל תמיד השתוממו מיופיו ופוריותו של עמק יזרעאל. אחד מהם, סטפן מגומפנברג, כתב בשנת 1449: "העמק היה כל-כך משעשע בעציו,

    בעליו ובדשאיו, שאין לתארו בכתב... בכל אשר נסענו השתרעו כרי מרעה ואחו בשלל צבעי פרחים שאין להעלותם בדמיון... אף העצים עמדו במלוא פריחתם". אין ספק שהתייר המשתאה עבר כאן בעונת האביב.

     

    וזה בדיוק היה המראה הראשון שהתגלה לעינינו בעת שהמשכנו לנסוע מצומת מגידו לעבר המנחת בו יושב בית הספר מגידו תעופה. בלב העמק, בין עצי אקליפטוס, נפרש כר מרהיב של כלניות בשלל צבעים - אדום, סגול ולבן. אני יודע שהסגרתי עכשיו סוד אזורי ידוע, אבל למה לא לחלק את היופי בין כולם.

     

     

    שמיים

     

    דברים שרואים משם

     

    כדי להתרשם מעמק יזרעאל באמת, צריכים לראות אותו פעם מהשמיים. משה מבית-ספר 'מגידו תעופה' הציע שניקח ססנה ידידותי מסוג 172, שיש לו כנף עילית שמאפשרת תצפית טובה כלפי מטה, בעיקר לכאלה שחייבים ללחוץ על הדק המצלמה בלי סוף.

     

    רשיון טיס עוד אין לנו, אז טיפסנו על הציפור עם תלי (קיצור של נפתלי. בעמק לכולם יש שמות מקוצרים, חוץ מלמשה). תלי, טייס משופשף, ניווט את המטוס בקלילות ועקף בעדינות זרמי אוויר. התמונה מלמעלה היתה שווה הרבה יותר מאלף מלים: העמק בשלל גווני חום-אדמדם-ירוק של שדות ומטעים, הצורות הגיאומטריות של החריש ושורות העצים, הר הקפיצה בזווית לא מוכרת, כפר איכסל עם המסגד הגדול במרכז. טסנו במקביל לתבור ומול הכנסיה, עקפנו את השוליים של גבעת המורה ולפנינו התפתל נחל תבור (מסלול ידוע של רכבי שטח בשבתות), לפתע נפתח כל המרחב עד כוכב הרוחות. שבנו ושתינו בעיניים את עמק חרוד על שלל בריכות המים שבו, ראינו את הפיתחה של ג'נין עד לתענכים, והנה גן-נר, ישוב יפה עם גגות אדומים על מדרון הגלבוע.

     

    עקפנו את התרמיקות שהתערבלו באוויר כדי למנוע קפיצות. יש עכשיו מלא דורסים שחוצים את השמיים ולא נעים להיתקל בהם. אפילו בעפולה היה משהו משובב מלמעלה, בזכות כמה בתים שטרחו להתקשט במעט צבע בלב הלבן המגובב והודות למבנה החצי מעגלי של השוק החדש.

     

    חצי שעה באוויר, אבל הספקנו המון. התענוג דווקא לא בשמיים: 400 שקל לשלושה אנשים. נורא מתאים בתור הפתעת יומולדת, יום נישואים או סתם כשמתחשק לראות דברים שלא רואים מכאן.

     

    לצד בית הספר לטיסה במנחת מגידו יש גם מרכז דאייה עם עשרה דאונים, שפועל בסופי שבוע וערבי חג. טיסת היכרות של חצי שעה עולה 295 שקל. אפשר להזמין דאון ללא מנוע או כלי ממונע. דאון זה כמובן עולם אחר - שקט מופלא, התכנסות עצמית, מרחב ראות צלול. שאלתי את תלי מה נחשב, בעיני טייס, דאייה טובה. תשובה: מכאן לבית השיטה או לחיפה. אפשר גם הרבה יותר, אבל אז אתה כבר כפוף לכל מיני מגבלות מינהלתיות. זאת משימה שמחייבת ידע, ניסיון וקצת ביצים.

     

    לתיאום טיסה או דאייה: נני (בא מאלחנן, כבר הזכרנו את עניין הקיצורים),   485715 - 066, או תלי, 721727 - 053.

     

     

     

    חזור למעלה
    אדמה

     

    ברווזים ברווזים

     

    אחרי הטיסה נסענו בין השדות (פריביליגיה של בעלי 4X4), עקפנו את מאגר כפר ברוך, חצינו את הקישון ונפלנו על כמה טייסים לשעבר שקורקעו בינתיים. מצאנו אותם ב'ברווזים בכפר', במשק של איריס בכפר-ברוך. זה המקום להביא אליו זאטוטים וגם מבוגרים יותר, כדי

    להבין מה בין ברווז, מולרד, אווז ושאר קרוביהם. הם מסתובבים בתוך חצר קטנה ואיריס מונה ומסבירה את ההבדלים: האווזים מאוד טריטוריאליים, שומרים על השטח, קולניים ורעשניים. האווז הסיני יפה ואצילי, עם קרן על המצח. הלבנים הם ברווזי פקין, לברברים גידול אדום על האף, אצל הברכיות הזכר מאוד יפה, עם תלתל על הזנב. ומה זה מולרד? הכלאה בין אבא ברבר לאמא אווזה.

     

    הטיול במשק מלווה את גדילת האפרוחים מגיל אפס ועד לכמה שבועות. תוך כדי כך לומדים על רבייה בטבע לעומת רבייה מבוקרת בידי אדם, ועל כך שלברווז, בניגוד לרוב העופות, יש אבר מין חיצוני, מעין ספירלה שהזרע גולש דרכה. שאר העופות, למי שפיספס את הפרט הזה בשיעור ביולוגיה, יורקים את הזרע במה שמכונה נשיקת ביבים.

     

    נורא מהנה לפגוש אפרוחונים בני יומיים שמצייתים לקריאה בואו, בואו ויוצרים התקהלות צהובה ענקית, אבל את הרגעים הכי מרגשים מספקת המדגרה. כאן, בתנאי מעבדה מבוקרים, אפשר לראות, ממש לראות, וגם לשמוע, אפרוחים בטרם בקיעתם מהביצה. איריס מאירה על ביצה בפנס אולטרה-סאונד ובפנים נראה יצור נמרץ כשהוא מניע את אבריו הטריים בחלבון החיים שלו. אחר כך מקרבים את הביצה לאוזן ושומעים צוויץ. מתאזרים קצת בסבלנות וזוכים לצפות בבקיעה בשידור חי.

     

    החוויה (הדרכה, סיור, תצפיות, ליטוף, פינת חי משובבת) כרוכה בהיפרדות מ-27 שקל (ילד) ו-22 שקל (מבוגר). לא ממש זול למי שמגיעים מאי שם עם יותר מילד אחד וגם מתכננים לבקר בעוד כמה אתרים, אבל התמורה תמורה.

     

    ברווזים בכפר, 6540882 - 04.

     

    הסליק של מבריח התמרים

     

    מכפר-ברוך, לנהלל - מקום מיתי שאפשר להקיף את העיגול שלו אינספור פעמים ולשמוע עוד ועוד סיפורים. אחד מהם הוא סיפור הסליק של משפחת אבידב, שמן הסתם היה נשכח לולא הופיע ב'רומן רוסי' של מאיר שלו. מאז הופעת הספר באים אנשים רבים ושואלים איפה הסליק.

     

    כל השנים ראו שם רק מחסן תבואה ישן, עד שמשפחת אבידב החליטה לחשוף את סוד הסליק, שהיה אחד מהמרכזיים, אחד מ-20 הגדולים של ההגנה. בור הנשק הזה הוקם במסווה של בור לאיסוף שתן בהמות, שבימי המנדט הבריטי חשבו שהוא מעולה להשבחת שדות. בשבת השחורה אטמו את הסליק מחשש שהבריטים יסרקו כל פינה בקיבוץ בחיפושיהם אחר נשק. הוא נפתח שוב רק אחרי הכרזת העצמאות.

     

    הסליק קשור בעיקר לדמותו של יאני אבידב, פעיל בעלייה ב' ששמו נקשר בלא מעט עלילות נועזות, כמו העלאת ילדים יהודיים מסוריה, איראן וצפון אפריקה. אבל יאני מזוהה במיוחד עם סיפור הברחתם של 75 אלף חוטרי דקלים מעיראק לאיראן, ומשם לארץ ישראל.

     

    בני משפחת אבידב מגלגלים את קורות המשפחה במרכז המבקרים הצמוד לסליק. אנחנו שמענו את רחלי שוזרת את סיפור הסליק במבצע החוטרים, ואחר כך מספרת על איתן, בנו של יאני, שנהרג (ויש הגורסים נרצח) ליד אינסברוק, אוסטריה, על ידי פעילי אצ"ל.

     

    צעירים עם סקרנות בריאה, שהתקופה המרתקת הזאת בכלל לא קיימת בתודעתם, ישאבו כאן קורט מהמיתוסים של דור התקומה ויקבלו, על רגל אחת אומנם, גירוי להעמיק בנושא.

     

    זהו, הגיע הזמן להשתחל לסליק. החלק העליון מעניין במיוחד בגלל התמונות ההיסטוריות, בהן נראה יאני אבידב בנסיבות שונות. הירידה היא לאמיצים. זה רק חור, אבל ככה זה גם בפירמידות או בקבר של קיסרי המינג בסין, רק חור יותר גדול.

     

    הסליק בנהלל, משק 27, טל' 6415660 - 04. (12 שקל לאדם במסגרת קבוצה).

     

    קבר אילן רמון

     

    מה לא נכתב כבר על בית הקברות של נהלל. תמיד מרגש לטפס על הגבעה השקטה הזאת, שקבריה משקיפים על החיים למטה, במושב. שוטטנו בין המצבות, חלפנו על פני קבר משה דיין, ולא רחוק, עוד קצת במורד, הבחנו בשני נערים, אולי בני 16, רוכנים על קבר טרי.

     

    השניים, בדואים מהכפר זרזיר, ישבו ליד מצבה חדשה, שראתה המון זרי פרחים לאחרונה. הם באו לחלוק כבוד לאל"מ אילן רמון, הישראלי הראשון שהמריא לחלל אבל חזר לאדמה בארון.

     

     

    חזור למעלה
    אוכל

     

    מראות, צבעים, ריחות וטעמים

     

    מכאן המשכנו לבית-לחם הגלילית, אותו מקום שהוא לחלוטין לא ארץ ישראל. 26 הבתים הטמפלרים הזרועים במושב, יצרו מסה קריטית של תיירות. אין כאן רגע דל: למשל, טיולי האופניים המקסימים של סיימון, 'אופן בשטח' (662181 - 052), טיולי סוסים לנחל ציפורי,

    מסעדות, גלריות, בתים שמספרים סיפורים, וגם הארומה המשכרת של 'דרך התבלין'.

     

    אבי ציטרשפילר, בעלי המקום, לא גובה כסף עבור הביקור. הוא אומר: בואו לבקר, קבלו שיחה או הרצאה, ואז, אם תרצו, תיכנסו לחנות ותקנו מה שאתם רוצים מתוך התצוגה המרהיבה ומגרת החושים. ציטרשפילר יודע מה הוע עושה. החנות שלו מהממת. חגיגה מסחררת של מראות, צבעים, ריחות וכמובן טעמים.

     

    הסיור מתחיל בחוץ, עם ההסברים בין ערוגות התבלינים. למעלה מ-100 מיני צמחים גדלים כאן, ולכל אחד יש גם שם, אבל לך תזכור. לבנדר? לפחות עשרה סוגים. והמון קורנית, ושתילי קארי, ופלפלים שהחריפים ביותר ביניהם מגיעים מהרי האנדים (על אלה שואלים כמה פלפלים הורגים סוס?). לא התעכבנו על כל הצמחים, אבל למדנו למשל שהזוטא הלבנה מפיגה את הנפיחות הידועה בעקבות אכילת חומוס או חמין, זו שהגוף משחרר במחיר ריחות נלווים. בקיצור, צמח שפותר את הבעיה של 'זה שעושה וזה שעומד לצידו'. ואילו הפיגם, שהתחיל להתעורר עכשיו, ידוע כנוגדן עין הרע, והיום מתגלים שימושיו בטיפול בפסוריאזיס.

     

    נכנסנו לחנות, נשבענו שניקח רק קצת מזה וקצת מזה, ומאז אנחנו לא נשבעים יותר. דרך התבלין, 9533405 - 04.

     

    אנטרקוט לקינוח

     

    עם כל הכבוד, גם 100 תבלינים לא עושים ארוחה, אז לפני שנתנו גז הביתה עצרנו ב'אוקטגון', מבנה מתומן ויפה על אם הדרך לנהלל, בו רוחשת מסעדת בשרים. החלל הגדול של המסעדה מצופה לוחות עץ ומשרה אווירה כפרית, כמתבקש ממקום שיושב בתוך מטע פקאן ושמחלונותיו נשקפים השדות הירוקים של העמק.

     

    החתיכת פסטורליה הזאת שייכת לזיו בן-טוב, דור שלישי למייסדי נהלל, שבטח לא חלמו שבשדותיהם הפוריים יצמח יום אחד מסעדן.

     

    טעמנו מנות אנטיפסטי עדינות, תיגברנו בקרפצ'יו פילה-בקר עם גבינת רוקפור, שטפנו בקברנה-סוביניון של רקנאטי, ונתקענו עם הדילמה הנצחית: אנטרקוט או סינטה? שלחנו לגריל גם מזה וגם מזה, והתחלקנו. הצלחות שלנו, שנותרו ריקות אחרי שני נתחים דשנים של 350 גרם, העידו שהיו לנו מחשבות להמשיך, ואומנם למורעבים במיוחד מחכות צלחות כבדות יותר. למשל, 'סטייק אוקטגון' - 750 גרם.

     

    בצהריים יש כאן שלוש קטגוריות של מחיר, ביניהן כזו שמציעה בר סלטים חופשי, מרק היום, סטרטר לגירוי התאבון, ועיקרית. מחירים ביחס לתל-אביב? סביב החצי. אוקטגון, 6415333 - 04.

     

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "עמק יזרעאל מלמעלה ומלמטה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יגאל צור
    ברווזים בכפר. בקיעה בשידור חי
    צילום: יגאל צור
    צילום: יגאל צור
    הסליק בנהלל. מיתוסים של דור התקומה
    צילום: יגאל צור
    צילום: יגאל צור
    דרך התבלין. פתרונות לבעיות החומוס והטשולנט
    צילום: יגאל צור
    מומלצים