שתף קטע נבחר

יריד המזרח: רואים שהיה פה שמח

בפעם הבאה שאתם מגיעים לבלות בנמל תל אביב או בשפך הירקון, תתעכבו רגע באיזור המוזנח של המוסכים וחנויות הקרמיקה. המבנים העלובים הם שרידי הימים הכי מפוארים של תל אביב הקטנה וההיסטוריה הזו עומדת להימחק

למי שמגיע לאיזור גני התערוכה הישנים בצפון תל אביב על מנת, נניח, לבחור כיור או למדוד אסלה, קשה להימלט מן המחשבה שצריך להביא לכאן בולדוזרים, ליישר את השטח, ולבנות את המקום מחדש.

 

אחד האיזורים היקרים בארץ מכוסה בבליל של מוסכים ובתי עסק השוכנים בשטח עלוב ומוזנח, בבניינים מטים לנפול, העומדים בקושי בין חורבותיהם של מבנים שאינם עוד. את התפאורה משלימים החלודה, השלטים המסחריים ומשטחי הסחורה העומדים על כבישים ספק סלולים ונעדרי מדרכה. מעט מאוד השתייר ממה שהיה פעם אחד המרכזים החשובים בחיי התרבות והמסחר של העיר העברית הראשונה.

 

כאן, בחצי האי הירקוני, סמוך לנמל תל אביב, היו גני התערוכה הראשונים של תל אביב, ופה התקיימו יריד המזרח, המכבייה הראשונה והשנייה, כאן ניצח טוסקניני לראשנה על התזמורת הפילהרמונית ומכאן יצאו כ"ג יורדי הסירה אל מותם.

 

וכך הקימו את נתב"ג

 

פתיחת יריד המזרח בשנת 1934 הייתה אירוע משמעותי בחיי הכלכלה של ישראל המתפתחת: מעל ל-600 אלף איש ביקרו בו, בזמן שהיישוב העברי מנה אז פחות ממאתיים אלף תושבים. תל אביב רצתה להיות המרכז הכלכלי החשוב במזרח התיכון הישן. בימים ההם, שלפני המאורעות הידועים כמרד הערבי הגדול, נדמה היה שהיא גם הולכת לעשות את זה.

 

גם מבחינה אדריכלית היתה לאירוע חשיבות עצומה: 100 דונם של בנייני תצוגה, רחובות, כיכרות, פסלים סביבתיים וריהוט רחוב בסגנון הבינלאומי, הידוע במקומותינו כבאוהאוס, נבנו לרגל החגיגה. היריד היה אירוע כל כך חשוב שלכבודו הוכשר גם שדה תעופה בסמוך ללוד. 

 

למרות מחאותיהם של כל הארגונים הירוקים, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בת"א אישרה לפני שבועות ספורים תוכנית להקים בחצי האי רבע מיליון מ"ר של בנייני משרדים, שטחי מסחר, מגורי יוקרה ומלונות, וכן להניח תשתית כבישים. אישור תוכנית הפיתוח המתייחסת לשטח כאל 'טאבולה ראסה' מותירה זמן מוקצב ללכת ולמצוא ניצוצות של יופי בין שברי יריד המזרח.

 

ג'וני ווקר במקום טוסקניני

 

בחזית כיכר פלומר, כיכר הכניסה ליריד המזרח, מול סופו של רחוב דינזגוף (מצדו השני, מעבר לרחוב התערוכה), ניצב פעם בראש התורן פסל הגמל המעופף, סמל היריד שמשמש עד היום כסמלו של מרכז הירידים והקונגרסים בישראל (בע"מ). הגמל המעופף, סמל המזרח המתנהל בעצלתיים שפורש כנפיים ונוסק השמיימה, גם זכה לככב בסרט הנושא את שמו.

 

מימין, תחת השילוט, חיפויי הפח, וגגוני האסבסט שנוספו עם השנים, מסתר בניין התזמורת הפילהרמונית. הבניין היה במקורו שלושה מביתני היריד: האיטלקי, הזר והצרפתי. בשנת 1936 הפכו הביתנים לאולם אחד שהכיל 2500 מקומות ישיבה. למרות זאת, בקונצרט הפתיחה התגודדו רבים מחוץ לאולם.

 

כיום, את רוחו של טוסקנני החליפה רוחו של ג'וני ווקר, והאולם משמש כמחסן של יבואן משקאות גדול. ציור הקיר הגדול שבצדו הצפוני דווקא נשמר, אבל רובו מוסתר בארגזי הבקבוקים. אם מגיעים בימי חול ומבקשים יפה, אפשר להיכנס ולראות.

 

הביתן הבלגי היה בימי היריד נקודת משיכה לילדי העיר: הם זכו לטעום בו שוקולד. בפתח המבנה שני עמודים שיוצרים גומחת כניסה למה שהיום הוא אולם תצוגה לגופי תאורה ('תילאון לייטינג'). הבניין הגדול והמתקלף שנמצא כמאה מטר משם, מעברו השני של הציר הראשי (עם שלט של 'נגב קרמיקה' עליו), היה אחד החשובים שביריד: הביתן הבריטי. 

 

המרכיב האומנותי היחיד שנותר מיריד המזרח הוא פסל הפועל העברי, פסל בטון גבוה המתאר פועל הנושא על כתפיו קורת בניין. בפסל המקורי, הייתה הקורה מעץ, ובשיחזור שערכה העירייה בשנת 89', אחרי שהפועל נסדק והתפורר, נבנתה הקורה מבטון. צירי ההליכה בגני התערוכה, מסביר האדריכל יורם רז, תוכננו בסגנון ניאו קלאסי. "הבינוי התבסס על צירי הליכה מודגשים שהיו מתוחים בין עוגנים ברורים שהוגדרו על ידי חזיתות המבנים". רז, שמקדם מזה עשור את עניין שימור היריד, מדבר בלהט על מה שהיה כאן.

 

מוסך אריה עושה כבוד

 

מימינו של הפסל שוכן הביתן הלבנוני המשמש כיום כמשרד הקבלה של 'מוסך אריה', אחד המקומות היחידים שעושים כבוד למורשת של המבנה: אנשי המוסך צבעו את התבליט שדהה בו מופיעים הריסות המקדש בבעל-בק וארזי הלבנון. בתוך משרד הקבלה, ממוסגרת על הקיר תמונת המבנה בשנותיו הראשונות. ליד התמונה ציטוט מדברי הנשיא הלבנוני דאז אודות "טיפוח הידידות המסורתית בין שתי השכנות". ממש בסמוך, עוד מוסד תל אביבי ידוע: גלידה מונטנה השוכנת במה שהיה הביתן הבולגרי.

 

המבנה המרכזי הגדול והחשוב ביריד (ויש המוצאים אותו גם היפה שבהם), היה ביתן או ארמון 'תוצרת הארץ', שעמד בקצה הציר הראשי שהוביל מהכניסה ליריד. המבנה נחשב לפסגת יצירתו של האדריכל ריכארד קאופמן, שתכנן אותו בצורת אניה, ממנה נותר כיום רק החרטום (שמשמש כאולם תצוגה צבוע אפרסק ל'אינטרסל קרמיקה'). כשאני אומר לרז שבעצם הבניין איננו, הוא מתקן, "קודם כל, אם תחפור חצי מטר, אז כל היסודות ישנם. מעבר לזה", הוא אומר ועושה תנועה רחבה עם ידיו לצדדים, "קיימת האידאה של הבניין, בסך הכל חסרים כמה בלוקים".

 

 

כאשר ממשיכים עם הציר הראשי של היריד הנוטה מעט ימינה, נתקלים מימין במבנה הצבוע כזברה אדומה. היום המקום פעיל בעיקר בלילה, אבל בראשיתו הוא היה הביתן הנורבגי או ביתן האישה ואחר כך הפך למטה הפעילות של צוות קומנדו מיוחד שהחל להתאמן בינואר של שנת 1941. הצוות, שהוקם בשיתוף פעולה עם הבריטים במטרה לפוצץ את בתי הזיקוק של טריפולי שבלבנון, נודע לימים בשם כ"ג יורדי הסירה. 24 לוחמים היו על הסירה שיצאה מנמל חיפה במאי אותה שנה, ומאז לא נודע גורלם. יורד הסירה הכ"ד, מייג'ור אנטוני פאלמר, היה בן משפחת אצולה בריטית, ולכן לא נכלל במניין.

 

בהמשך מתעקלת הדרך שמאלה ומימינה משתרע כר דשא רחב עליו מתאמנים נערי מכבי תל אביב. בשנת 32' הוקם כאן במבצע בזק איצטדיון שהכיל 5000 מקומות ישיבה ועוד 1500 מקומות עמידה, לקראת קיום המכבייה הראשונה. העבודות נמשכו עד לשעות ספורות לפני טקס הפתיחה החגיגי אליו הגיעו רבבות צופים, רבים מהם נותרו בחוץ. גם המכבייה השנייה, 'מכביית העלייה' נערכה כאן.

 

החלופה: דיאלוג עם העבר  

 

בין כר הדשא לבין נהר הירקון משתרע מגרש חנייה גדול המשמש את באי נמל תל אביב שהתפתח בשנים האחרונות לאחד ממוקדי הבילוי של העיר. גם איזור השפך שינה פניו: עיריית תל אביב, באמצעות חברת 'אתרים בשפך', חידשה את פני המקום וגם את גשר ווקופ, שנבנה עם הקמת רדינג ונודע בעיקר בזכות משפטו של אלטמן הקטן. גם איזור הנמל ואיזור שפך הירקון שעל חצי האי נכללים בשטח המיועד לבניה.

 

מכיוון שבסופו של יום מדובר באיזור מוסכים, מומלץ מאוד לבקר במקום במסגרת הסיורים שעורכת עיריית תל אביב במקום תחת הכותרת 'בעקבות הגמל המעופף' או בעזרת החוברת 'יריד החלומות' שערכו יורם רז ועופר רגב. עתירי הדמיון שרוצים לחפש את נצנוציה של תל אביב הקטנה בעצמם יכולים מאוד להיעזר באתר האינטרנט 'עתיד נמל תל אביב ושפך הירקון' שהקימה קארין טלמור. באתר, מידע רב אודות ההיסטוריה של המקום, מפות, סרטונים, ומערכת הדמייה לטיסה מעל האיזור. בנוסף, מוצגות באתר לעת עתה שתי תוכניות פיתוח חלופיות הכוללות שימור ושיחזור.

 

החלופה המוצעת על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרים, מאחוריה עומד רז, אינה מחזירה את הפילהרמונית למתחם או מקימה מחדש את איצטדיון המכבייה. לפי התוכנית יוקמו בנייני משרדים, שטחי מסחר ומגורים, מלונות וסדנאות אומנים, בתכנון שמנהל דיאלוג עם עברו המפואר של האיזור, ולא מוחק אותו באמצעות בולדוזרים רק על מנת להצטער על זה ברבות השנים. 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גני התערוכה, 1934. לזה קוראים באוהאוס
צילום: לע"מ
גני התערוכה, 2004. ניצוצות של יופי
צילום: גילי סופר
תוצרת הארץ, 34'. רק החרטום נשאר
צילום: לע"מ
תוצרת הארץ, 2004. אידאה של בניין
צילום: גילי סופר
ביתן לבנון, 36'. זכר לידידות מסורתית
צילום: לע"מ
מוסך אריה, 2004. הריסות הבעל-בק
צילום: גילי סופר
מומלצים