רענן שקד נגד הפרסומות

ונישאר בפרסומות: רצפי פרסומות אינסופיים, ערוץ 2

אתם לא טועים. הן ארוכות יותר. הרבה יותר. הפסקת פרסומות בערוץ 2 – כולל מעברונים, פרומואים וקישוטים – נמשכת כיום, לעתים, יותר מעשר דקות. זה המון. וזה קורה מדי שבוע ב"סקס והעיר הגדולה", למשל. במהלך פרק רגיל בסידרה (כ-35 דקות נטו) משובצות לעיתים שלוש (!) הפסקות פרסומות: שתיים של פרסומת בודדה ואחת ענקית, רצף אינסופי של פרסומות ופרומואים המסתכם בשמונה, תשע, לפעמים עשר דקות ויותר. מי הצופה שנותר מעוניין או מרוכז לאחר 10 דקות רצופות של הפרעה? כולנו. אין לנו ברירה.

הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו אמורה היתה לגונן עלינו מפני הסיפוח הזוחל הזה. היא לא. למעשה, היא מעודדת אותו. עד פברואר 2003, קבעו כללי הרשות כי בכל שעה ניתן יהיה לשדר עד שלושה מקבצי פרסומות באורך מירבי של חמש דקות כל אחד. שינוי הכללים ב-2003 מאפשר כיום לזכייניות לשדר עד 12 דקות פרסומת בשעה, אבל – שימו לב – בשעות הפריים-טיים וקצת אחריהן, מותר לזכיינית לאחד את זמן הפרסומות של שעתיים, כלומר שניתן, עקרונית, ליצור רצף פרסומות בודד שיימשך גם 20 דקות ויותר! במצב הזה, אני מניח שאנחנו צריכים להיות אסירי-תודה על רצף פרסומות של עשר דקות. יצאנו בזול.

מוטי שקלאר, יו"ר הרשות השניה, עשר דקות פרסומת נראה לך הגיוני?

"האחריות היא של הזכיין. האינטרס העליון שלו היא לא להרגיז את הצופה כי אחרת הוא יברח לערוץ אחר. אישית, אם יש פרסומות ארוכות – אני לא נשאר שניה אחת מול המסך".

למה בכלל שיניתם את הכללים לטובת הזכייניות?

"כדי לאפשר לזכיין את החופש, לתת לו שביל רחב יותר עם הגיון של רצף שידורי ואופי של תוכנית מסוימת, ולהחליט איפה לשחק עם הפרסומות".

אם לא הבנתם מילה, הנה תרגום: לשקלאר איכפת מרווחת הזכייניות יותר מכפי שאיכפת לו מרווחתכם. שקלאר טוען שזה מתפקידנו, לא מתפקידו, להעניש את הזכיינית על רצף פרסומות ארוך מדי ולעבור ערוץ. הוא שוכח שאנשים אינם עוברים ערוץ כפעולת-עונשין; הם מקבלים על עצמם את העונש. בסיומו של יום, דחוף לנו יותר לדעת מה עלה בגורלה של קרי ברדשואו מאשר לגרוע ממאזנה הרבעוני של "רשת". הרשות השניה אמורה להתייצב לצידנו.

סיגל ביטון, ראש אגף פרסומות ברשות, טוענת בכלל שעדיף לנו ככה: "ב'סטאר טי.וי', כל חמש דקות יש פרסומות, וזה בלתי נסבל. אני מעדיפה הפסקה של שמונה דקות ואז לדעת שלא יפריעו לי שוב". ברשתות השידור האמריקאיות מעדיפים גישה הפוכה: כמות גדולה יותר של הפסקות פרסומות קצרות יותר. מה עדיף? תלוי בכם. כלומר, לא תלוי. ברשות השניה בחרו בשבילכם בגישת רצפי-הענק. שקלאר מבטיח ש"אם יתברר שהציבור, נקעה נפשו מהעניין, נחשוב מחדש". נקעה, מוטי, נקעה. מילה שלי.

מסוגלת ליותר: "אהבה מעבר לפינה", עונה חדשה, ערוץ 2

"אהבה מעבר לפינה", הובטח, תהיה העונה כל מה שלא היתה בעונה שעברה, כלומר, אה... מעניינת? צחקתי. הפרק הראשון הוכיח ש"אהבה" נותרה הפיצה הקרה משלשום. יצרים? בסדר, אז מירי בוהדנה הביאה איתה הפעם את הציצים, בצורת גופייה שהרימה ידיים מראש. בשלב הנוכחי בקריירה האולטרה-מהוגנת שלה, לא משנה מה בוהדנה תלבש; מדובר בדודה פולניה אצל שולחן ליל הסדר.

רוב הפרק הוקדש לדיונים סוציו-אקונומיים בין דמויות פושטות-רגל, זקוקות להלוואה או מוכרות דירה. פסגות הדרמה: יהודה לוי מושך באפו כממרר בבכי, אוסנת חכים מתחזה לאשה קשת-יום שבעלה מכריז על בוהדנה זמנית מאחורי גבה, ורננה רז נותנת כניסה מטשוטשת כעבריינית שלידה נראים גם שקע ותקע כפיסגת הפחד. מה הלאה? זאב רווח כשלגיה?