הונדה שאדאו - מחיר הפוזה

בתחילת שנות ה-80 החליטו יצרני האופנועים היפניים, כי הגיע הזמן להדק את עניבת החנק על צוואר השוק האמריקני. את זה החליטו לעשות בנשק דו-גלגלי המוכר ביותר לאזרחי ארה"ב – אופנועי קאסטום גדולים, איטיים, כבדים ועם הרבה נוצצים.

וזה בדיוק מה שהחלו היצרנים מעבר לים לשווק שם. כלים ארוכים, נדיבי משקל ומסורבלי תנועה, עם מושבים מרופדים היטב ונמוכים מאד, כידון גבוה, מנוע V טווין עצל מעט וכמובן - הרבה מאד כרום וניקל.

למעשה, היפנים החליטו אז כי הם עושים את מה שרשמו עליו זה מכבר פטנט. הם עומדים לחקות את ההצלחה, או את הארלי דייוידסון, בפשטות. וכך גם היום, עשרים שנים אחרי. האמריקאים עדיים אוהבים במיוחד אופנועים שנראים כאילו יצאו מ"נולד להיות חופשי".

היום, עם וותק של מעל 20 שנות ייצור למעשה, מגיע אלינו הונדה שאדאו. אלא שכעת, עם רקורד ניסיון שכזה, הוא כבר אינו נחשב רק לחיקוי, לבטח לא חיקוי זול. היום, גם בארה"ב, מתייחסים אליו כאל דבר אמיתי לחלוטין. טוב, כמעט לגמרי. סיבה טובה לראות איך הוא מסתדר עם העלייה לציון...

יש אבזור?

ה"ספיריט" הוא נציג בודד בארץ הקודש למשפחת שאדאו הענפה, היישר ממקום מולדתו - ארה"ב. שלא במפתיע כמובן, מדובר באופנוע "צ'ופר" בנפח 1,100 סמ"ק, עם כידון גבוה יחסית למושב. וכן, אנחנו יודעים שזה נשמע פשטני, אבל נסו לדמיין כלי שכזה, וזו תהיה כנראה התמונה המיידית שתצוץ לכם.

מעבר לאותו כידון, גם שאר מרכיבי צ'ופר מקובלים נמצאים כאן. כמו משטחי כרום וניקל בכל פינה, מיכל דלק דמוי טיפה, כנף אחורית בולטת, מפלטים ענקיים, חישוקים נוצצים (ויצוקים, בניגוד למקובל כיום) וכמובן, מנוע V טווין מקורר נוזל - אבל עם צלעות קירור אויר.

אבזור? בחייכם, רוכבי צ'ופר אמיתיים מזלזלים בפינוקים כנראה. כי פשוט אין כאלה. מד מהירות (במיילים, את הקילומטרים בקושי מזהים) וצמד מדי מרחק מצטבר ומתאפס. זהו בערך. יש עוד שתי נורות אזהרה ושלוש נורות חיווי. אין שעון זמן, אין מד דלק, אין נורת אזהרה לרזרבי ואין אפילו מתג הבהוב אור גבוה. אחסון? יש תא קטנטן וקשה לפתיחה מימין למושב. איכות הגימור לעומת זאת, מצוינת.

הססנות ראשונית

הרמת האופנוע מרגלית הצד כהכנה לתחילת תנועה, חושפת כלי מאד "בריא". 251 ק"ג ללא נוזלים מורגשים היטב, בעיקר במטרים הראשונים. המושב הנמוך אמנם נוח ותומך, אך תנוחת הישיבה בשילוב עם גיאומטרית היגוי עצלה, גורמים לאופנוע להרגיש מאד חסר יציבות במהירות איטית, מערער ביטחון בקרב חסרי ניסיון.

הוסיפו לכך היגוי כבד ומסורבל, ותקבלו דו-גלגלי אנטי-עירוני. זאת אומרת, אם העמדתו מול בית הקפה אינה נחשבת מבחינתכם שימוש אורבני מקובל וחשוב... אגב, המראות המוקמות גבוה מתגלות כיעילות, ואפילו מיקום הרגליים – למרות שלא ניתן להצמיד ברכיים למיכל – זוכה לציון טוב.

מעט מאוחר יותר, לאחר צבירת ביטחון נדרש ובעיקר כאשר מותירים את העיר המעשנת מאחור, הופכת הרכיבה לנוחה ופשוטה יותר. מנוע ההונדה הגדול, עם שלושה שסתומים ושני מצתים לצילינדר, מטפס בקלות מעלה, עם האצה מהירה לקצב שיוט נינוח, תוך שימוש ביחסי העברה מצוינים של תיבת ההילוכים.

אלא שמעבר לכך, אין לנו מילים חמות במיוחד לתיבה הזו. מהלך הרגלית ארוך מדי, התחושה מעורפלת-משהו ואילו החלפת הילוך - בעיקר בין שלושת הראשונים - מלווה ברעש מכני מטריד. לא פעם פשוט סירבה התיבה לשתף פעולה, ונידרש שחרור ושילוב מחדש של המצמד. לא לעניין.

מה עוד? שמירה על "זנב" אופנוע נמוך היא לבטח תכתיב עיצובי בצ'ופר. אבל לכן מוגבל גם מהלך המתלה ל-99 מ"מ בלבד. אז המתלה אמנם איכותי, ובכביש סביר תפקד היטב, אבל בתנועה עירונית וכביש שאינו סלול היטב, הוא פשוט נכנע ללא תנאי. המתלה הקדמי שמשוחרר מבעיות שכאלה, עובד טוב יותר וסופג ביעילות. אלא שכאמור, כאן יש לנו עסק עם גיאומטריה מסורבלת. וזה מורגש היטב.

בלמים? לספיריט בלם דיסק יחיד לפנים, שמייצר לא יותר מכוח בלימה בינוני עם תחושה סבירה, ולא יותר. הבלם האחורי לעומת זאת, למרות שמדובר בתוף מיושן, טוב יותר ושימושי בהרבה. יחד עם הסטת מרכז כובד לאחור, הוא הופך לדומיננטי יותר מהמקובל.

שיוט איטי

אלא שלמרות מגרעות דינמיות אלה, מדובר בכלי חביב למדי בשיוט רגוע על כבישים טובים ודלילי תנועה. המנוע כאמור נעים מאד, ומשיכה קלה של מצערת בסל"ד בינוני מניבה תאוצה מספקת לעקיפה מזדמנת. בקצב זה ירדה תצרוכת הדלק ל-16.5 ק"מ/ליטר, שמאפשרת עם מיכל של 17 ליטר אפילו טווח נסיעה הגיוני.

בעניין זה כדאי רק להזכיר כי הרכבת נוסע נוסף די נוחה. המושב שם קשה דיו, משענת הגב – למרות שהיא מעט קטנה וצרה – טובה בסך הכל. ואגב, לרוכב עצמו אין מיגון רוח, למורכב יש את הרוכב לפניו, כמחסום יעיל במיוחד.

סיכום

מבחינה דינמית, אין ספק כי הונדה ספיריט הוא אופנוע בינוני, ולא יותר מכך. יש לו אמנם מנוע טוב, אך ההיגוי מעורפל, המתלים מתקשים לבצע את המלאכה, הבלמים נרפים יחסית, תיבת ההילוכים אינה מצטיינת. ועוד לא הזכרנו אבזור מינימלי ושימושיות נמוכה.

אבל. אופנוע מסוגו של ההונדה אינו נמדד אך ורק בהתאם לתכונותיו הדינמיות או הפרקטיות. למען האמת, רוכשי אופנוע שכזה מוטרדים מעט מאד מאי יכולתו להתחרות בקטנוע אוטומטי בעיר, אופנוע דו-שימושי-ספורטיבי מחוץ לעיר או אופנוע ספורט בכביש המפותל.

כאן מדובר בכלי שנועד לרכיבה רגועה מאד, ובעיקר אהבת הסגנון והמראה. כן, אתם לא טועים. המילה הנכונה היא פוזה, ואת זה יש לו בשפע, הגם שמדובר לבסוף בעניין של טעם. תרשו לנו גם להמר ולהניח שבכל מקרה, מי שייפול ברשתו ויעמיד את הספיריט מתחת לביתו, לבטח לא יתאכזב ממערכת בלימה בינונית.

אלא שלפני כן, הוא אמור לרכוש אחד. במחיר של 80,000 שקלים, פלוס עודף להצגה יומית אחת. זה אומר שהוא יקר למשל מה-VN800 של קוואסאקי בכ-3,000 שקלים, וזול בכ-7,000 מימאהה דראגסטאר. מולם הוא נראה הגיוני, אבסולוטית נראה כי מדובר בכל זאת ביותר מדי כסף, עבור פחות מדי שימושיות.

בעד: מנוע, איכות גימור

נגד: מתלה אחורי, היגוי, תיבת הילוכים, בלם קדמי