צפון הדרום: מבאר שבע לקרית גת

כשחזרה רכבת ישראל לבירת הנגב, היא הגיעה בהתחלה רק לתחנת הרכבת שמשמשת כיום בעיקר את באי האוניברסיטה. משנשלמה בנייתה של תחנת רכבת מרכז, הפכה תחנת באר שבע, לתחנת רכבת צפון. בתל אביב, אגב, קרה בדיוק הדבר ההפוך: מה שקוראים התל אביבים הותיקים 'רכבת צפון' הוא התחנה ששמה הרשמי כיום הוא רכבת מרכז.

כבר מרציף הרכבת הבודד של התחנה ניתן לראות את אנדרטת חטיבת הנגב ממש מנגד. פעם היא היתה מחוץ לעיר, אבל עכשיו היא מוקפת שכונות ונמצאת מרחק הליכה מהתחנה. לא רק שאפשר ללמוד באנדרטה על מהלך קרבות תש"ח על העיר, אלא שאפשר גם להשתולל כהוגן על מבני הבטון על צורותיהם המיוחדות, ומעטים הילדים שלא מתלהבים.

האנדרטה שעיצב דני קרוון, מלוחמי החטיבה, כולה בטון אפור ויש בה 18 אלמנטים המתארים את סיפור החטיבה ויישובי הנגב הנצור: פסלי מגדל מים מנוקב כדורים, אוהל פלמ"ח, משלט עם חפירות קשר, באר, קו מים, ועוד כמה וכמה דברים שלא ממש מעניינים את צעירי העיר שמגיעים לכאן לעת ערב בעיקר בשביל נוף מתאים לנשיקות נעורים ראשונות.

מגדל האנדרטה (הסגור) מתנשא לגובה של 49 מטרים, והנוף מרהיב גם מהתחתית. על תולדות החטיבה וכיבוש הנגב אפשר ללמוד מתבליטי מפות וקטעים מיומן המערכה היצוקים בבטון, וכן מעמדות המציעות הסברים מוקלטים למבקרים.

שני צדדים של אותו מטבע

כשיוצאים מתחנת הרכבת יש לפנות שמאלה לדרך העפר. מחסום הרכבת בו ניתן לחצות את המסילה נמצא כמה מאות מטרים בהמשכה לכיוון העיר. עוברים את הכניסה למסוף המטענים של הרכבת, וממשיכים לאורך דרכי העפר שחוצים את החורשה המדברית שעדיין מכוסה פלומה ירוקה וגם ניתן לפגוש בה לא מעט פריחה.

אנשי הביטחון של רכבת ישראל נוטים להיות נודניקים, ולכן היכולת ללכת לאנדרטה מוטלת בספק. הדרכים הסלולות יאריכו את המרחק מקילומטר אחד לשלושה, וגם יהפכו אותה להרבה יותר משעממת. מונית תעלה כחמישה עשר שקלים.

אם כבר הזכרנו אותם, את הצעירים הסמכותיים עם מכשירי הקשר, גם הערה קטנה: לא עונים "מצטער" לעיוור שפונה אליכם בבקשה שיעזרו לו למצוא את הדרך. 

מלבד אנדרטת חטיבת הנגב אפשר גם לסור לאוניברסיטת בן גוריון, שלכבודה נבנתה התחנה. באוניברסיטה שוכן מוזיאון האמנות והמדע הקטן. מטרת התצוגה במוזיאון היא להסב את תשומת הלב לאפשרות שהאומנות והמדע הם שני צדדים של אותו מטבע, ומושגים מדעיים מוצגים בו באמצעות יצירות אומנות.

ראוי להזכיר גם כי בשבוע שעבר נחנך, לאחר תריסר שנות שיקום ושימור, מפעל המים העתיק בגן הלאומי תל באר שבע שממזרח לעיר. בתל המזוהה עם באר שבע המקראית נערכו חפירות ארכיאולוגיות והוא שוחזר חלקית. הוא אינו במרחק הליכה, והמגיעים ברכבת נאלצים להגיע אליו במונית שתגבה כ-30 שקלים. גם הכניסה לאתר היא בתשלום.

עתיקות קרית גת

ביצאה צפונה מן העיר מתחלפים שדות החיטה הנמוכה של הבדואים בשדות קמה גבוהים בירוק עז. גבעות מתונות שתוך שבועות אחדים יצהיבו וייקצרו. התחנה הבאה היא בה עוצרת הרכבת היא קרית גת. מי שרוצה לרדת לשעה קלה מן הרכבת, צריך לדעת מראש: קניתם כרטיס עד תל אביב? אין החזרים ואין החלפות, אם ירדתם בקרית גת תיאלצו לשלם את כל דמי הנסיעה משם ואילך. גמישותה של רכבת ישראל דומה לגמישות המסלולים בהן היא נוסעת.

קרית גת אינה מתחילה או נגמרת בנינט טייב. היישוב ניצב במקום בו היה הכפר עיראק אל מנשייה, חלק מכיס פלוג'ה המפורסם. ב'כיס' התבצרה במשך חודשים ארוכים חטיבה מצרית שסרבה להיכנע והתפנתה רק בעקבות הסכם שביתת הנשק בפברואר 49'.

מתחנת הרכבת של קריית גת פחות מחצי שעה הליכה עד לתל ערני, שקיבל את שמו המעוברת מקבר השייח' אחמד אל עורייני שהיה עליו (מן התחנה פונים צפונה לכיוון היציאה מן העיר, וממשיכים ימינה לאורך כביש קריית גת-בית גוברין כמה מאות מטרים). למרות שלא מדובר באתר בו ניתן לראות עתיקות, נספר שבחפירות במקום נחשפו שכבות של ישוב מתקופות שונות - החל מתקופת הברונזה הקדומה עבור בתקופה הפרסית וההלניסטית וכלה בימי הביניים. משוכות הצבר שנותרו במקום בו היה הכפר, מן הסתם ושכות אליהן את ילדי האיזור בחופשת הקיץ, ועתה בעיקר פורחים בו שומרים ענקיים.

במלחמה, לא כמו במלחמה

"אם תזכיר את הסיפור של קבר האחים בקריית גת, תעשה מצווה", אמר לי מדריך הטיולים משה פרנק, שזו גם ההזדמנות להודות לו על הרעיון לטיולי הרכבת. 

למרגלות התל, מימין לכביש, ממש לפני איזור התעשייה, ניצבת בין שתי שורות ברושים מצבת האבן ל-87 חללי צה"ל שנפלו שם בליל שני של חנוכה תש"ט. אתר האינטרנט  של חטיבת אלכסנדרוני מציין דווקא 88 חללים שנפלו באותו קרב עקוב מדם, שבעקבותיו ראה האיזור את אחד המחזות היותר סוריאליסטיים

מעשה שהיה כך היה: חטיבת אלכסנדרוני קיבלה פקודה להתקיף את שייח ערני בניסיון לכבוש את עיראק אל מנשייה. לוחמי פלוגה דתית משכונת דורה שבנתניה שיצאו לכיוון התל נבלמו על ידי המצרים, ו-87 מהם נהרגו.

“הצבא המצרי של אז היה צבא עם מסורת לחימה בריטית שדגל בפייר-פליי", מסביר פרנק, "וכשגמרו להילחם נהגו כבני אדם". למחרת הקרב אספו המצרים את כל הגוויות וטמנו אותן בקבר אחים במקום. הקבורה, אומר פרנק נעשתה בצורה מאוד מסודרת עם כל הסימנים המזהים (בדרך כלל שעון), עם הבגדים ועם הציוד האישי. המצרים הזמינו את הרב גורן, לימים הרב הראשי לישראל, לחצות את הקווים, העמידו משמר כבוד, ירו שלושה מטחי כבוד לנופלים הישראלים, הרב גורן אמר קדיש, עלה על הג'יפ וחזר כלעומת שבא.

פ"ז הנופלים זכו להנצחה של ממש בקריית גת: יש גן על שמם, ושדרה וגם משעול הפ"ז. בסמוך לאיצטיון העירוני ניצבת אנדרטה בצורת שתי להבות עם שמותיהם של ההרוגים (גם היא כחצי שעת הליכה מן התחנה לאורך שדרות לכיש).

עצמות הנופלים הועברו לנתניה לאחר המלחמה ובמקום נותרה רק המצבה שסובלת מהזנחה לאורך השנים. הזבל הזרוק שם לא פעם ועשבי הפרא לא משווים למקום מראה מכובד. לפני שבועות אחדים, לאחר פניות לגורמי הנצחה שונים, נעשתה פעולת ניקיון חד פעמית וכעת, לפחות בשטח המגודר סביב המצבה, המצב סביר. מסביב לגדר הזוהמה התעשייתית הרגילה המוכרת משוליהם של איזורי תעשייה בישראל 2004.

לפני כשנה השלימו קק"ל ועמותת גבעתי את שיקומם של אתרי הקרבות באיזור. דרכי גישה נסללו, והוצבו שלטים ובהם הסברים מגוונים. אחת מנקודות ההסבר 'עיראק אל מנשייה', נמצאת בהמשך הכביש משמאל, מול הכניסה לאיזור התעשייה.

התחנה הבאה: מקורות הירקון