עולם השדים
האם יש עדיין מישהו המופתע מכך שחלק גדול מן העם היושב בציון - חילונים, מסורתים, דתיים וחרדים כאחד - הם עובדי אליל? הרי רוב הציבור הפך מזמן לחבורת פאגאנים מנשקי משקופים או "מתחבר לרוחניות"
כמה מידידי החילונים כעסו בשבוע שעבר על עריכתו של טקס גירוש שדים במפעל טנקים. הרבנים בצרי וסולומון הופיעו, כך פורסם, במפעל להרכבת טנקי "מרכבה 4", כדי לשחרר את המפעל ועובדיו מקללה איומה הרובצת עליו, לא עלינו. עובדי המפעל ביקשו לשפר את מצב רוחם המדוכדך. הרבנים המקובלים, מצוידים ב-100 שופרות, הופיעו במקום כמבוקש וביצעו טקס של ברכות לעובדים וגרוש לשדים. אחר-כך התקיימה הרמת כוסית חגיגית, ברכות לחג – וחזרה לפס הייצור. כך פורסם בכלי התקשורת, אפילו תחת הכותרת המקורית: "מגרשי השדים".
כוחות החופש הגיבו בחרי אף צפוי: "לא יאומן. טקס וודו במחנה צבאי" , "לא יתכן, עוד מעט נמנה רופא אליל ראשי לצה"ל", "זו עבודת אלילים ולא יהדות" וכיו"ב ביטויי תימהון ומחאה חילוניים.
כמי שעוסק בענייני היהודים ודתם כבר שנים רבות, אני מבין בהחלט את התגובות של ידידי, אבל קשה לי להשתתף בהבעות התדהמה. האם יש עדיין מישהו המופתע מכך שחלק גדול מן העם היושב בציון - חילונים, מסורתים, דתיים וחרדים כאחד - הם עובדי אליל? את מי מזעזעת עובדה פשוטה וידועה זו? מי בדק לאחרונה כמה אנשים רציונלים עוד נותרו כאן? הרי רוב הציבור הפך מזמן לחבורת פאגאנים מנשקי משקופים ה"מתחבר לרוחניות" ונמרח על כל קשקוש מיסטי. וכי מה יתרון הרחת קריסטלים על תקיעת שופרות, ובמה טובה "זוגיות על-פי הקבלה" מפנג-שואי? על כל 10,000 של אמנון יצחק יש 25,000 של המהרישי יוגי, ומקרה אחד לכולם.
הצמד הידוע, זקן המקובלים ושפם המקובלים, שנתן את קטע השופרות על הטנקים, צריך להתקבל על-ידי בני תרבות אמיתיים באותה משיכת כתף נרגזת שבה מתקבל כל מופע סר טעם המתקיים על חשבון הכסף הציבורי. עובדי האליל שהתקבצו שם ראויים לרחמים ואמונות ההבל שלהם לדאגה וללעג, אבל הבעיה הרי מרחיקה הרבה מעבר לרבנים ולדת. חלק נכבד מאחי החילונים לא היה מניד עפעף אילו הוזמנה לאותו מפעל טנקים ובאותו עניין ממש, אסמרלדה, רקדנית הבטן האסטרולוגית עם הנחשים (יתכן, כפי שקורה במקומותינו, שאסמרלדה בכלל הייתה בחירתו הראשונה של ועד העובדים). אסמרלדה או בצרי – הבעיה איננה בהם אלא בכך שהפכו לחלק בלתי נפרד, מרכזי, מקובל ומשפיע בעולמנו, העולם עם השֶדים.
עולם השדים הזה כבר מזמן איננו רק עולמם של בוני הטנקים שלנו. עולם השדים הוא כבר עולמם של מפעילי הטנק. בעולם הזה לא ירחק היום ומזוזה תיקבע על כל פגז כדי לוודא שיפגע במטרה. יש להודות שלא התגלה עדיין קשר בין אמונות הבל לירידה בכושר או ברצון ללחימה, אבל יש קשר ברור בין עבודת אלילים לאובדן המוסר האנושי של הלוחמים.
מדענים איראנים אדוקים מרכיבים ממש ברגעים אלה את פצצת האטום הדתית הראשונה, וחיילי ישיבות ההסדר נחשבים לטובים שבלוחמינו כל עוד יש הסכמה בין מפקדיהם לרבניהם. הפרימיטיבים דווקא מיטיבים ללחום (ע"ע שאקה מלך הזולו) ועובדי האליל יפעילו את ה"מרכבה 4" באותו כישרון, ובהרבה יותר התלהבות מכל רציונליסט ליברלי.
השאלה היא איזו דמות תהיה למדינה שלוחמים כאלה מגינים עליה היא כבר שאלה אחרת –הטנקים יעשו בינתיים את מלאכתם נאמנה. אבל גם חדשות טובות אלה מוגבלות בזמן. כמה זמן אפשר לנהל מדינה, חברה, כלכלה, צבא, בעולם השדים? הרי זה מה שצריך להדאיג באמת את בני-ההיגיון המעטים שעוד נותרו בקרבנו. מדינה אשר בה תוקעים בשופרות כדי לגרש שדים מטנקי "מרכבה 4" אולי לא תזכה לראות את ה "מרכבה 5".
מומלצים
