בוש כבר הצביע
גם ממשל בוש וגם שרון הולכים ומתרחקים מחזון המדינה הפלסטינית. עד היום היתה לפלסטינים ממשלה בלי מדינה. עכשיו מציעים להם מדינה בלי ממשלה
הנשיא בוש העניק אתמול לשרון
קלפים מנצחים בהתמודדות על מתפקדי הליכוד, ומה שלא נתן בוש תיתן, מן הסתם, התגובה השלילית, עד כדי היסטריה, בעולם הערבי וברשות הפלסטינית.
בוש נתן לשרון מילים, רק מילים, אבל איזה מילים. שרון צודק כאשר הוא אומר, שמילים כאלה לא קיבלה ישראל מאמריקה מאז קום המדינה - בוודאי לא מאז 1967. בעניין זכות השיבה, בוש משחרר את ישראל ממחויבות כלשהי לקלוט אותם בשטחה. הוא שולח אותם אל המדינה הפלסטינית שתקום, אם תקום.
בפיסקה הבאה מכשיר בוש לראשונה את השכונות היהודיות בירושלים ואת גושי ההתנחלויות. "לא מציאותי לצפות", הוא אומר, "שתוצאת השיחות על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה אל קווי 1949. מציאותי לצפות שההסדר ישקף את המציאות החדשה, כולל ריכוזים של אוכלוסייה ישראלית".
בוש התחמק אמש, במסיבת העיתונאים המשותפת, מאמירה מפורשת לגבי אריאל או מעלה אדומים. שרון עושה את זה במקומו. אמש, בשיחותיו עם הארץ, פירש את דברי בוש כהכרה בקיומם הנצחי של גושי ההתיישבות.
בוש עשה עוד צעד משמעותי אחד. בתשובה לשאלות במסיבת העיתונאים הוא הציב תנאים להכרה במדינה פלסטינית עתידית. "מאוד חשוב", אמר, "שתקום מדינה פלסטינית כזאת, שראש ממשלת ישראל והממשל האמריקני יוכלו לרחוש לה אמון ולראות בה שותף לשלום".
בהנחה שבוש ידע מה הוא אומר, הוא נתן בכך לישראל, לפחות להלכה, זכות וטו על הרכבה ומדיניותה של כל ממשלה פלסטינית.
מה שמלמד, שעם כל הדיבורים החגיגיים על מפת הדרכים ועל היעד המוצהר שלה - הקמת המדינה הפלסטינית, גם ממשל בוש וגם שרון הולכים ומתרחקים מחזון המדינה הפלסטינית. עד היום היתה לפלסטינים ממשלה בלי מדינה. עכשיו מציעים להם מדינה בלי ממשלה. ספק אם יש בעולם פטנט כזה.
ב-24 ביוני 2002 התווה בוש בנאום בוושינגטון את מפת הדרכים. אתמול, ב-14 באפריל 2004, הוא קבר אותה. לא נותר ממנה אלא עניין אחד, חשוב לכשעצמו: המאבק בטרור. שרון, שאימץ את מפת הדרכים בעל כורחו, יכול לחוש הקלה גדולה.
זוהי עסקה מעניינת. שרון מוותר בה על התנחלויות שהיו חלק ממפעל חייו ועל שטחים שהתיימר לשבת בהם לנצח, אבל מקבל בתמורה סיכוי גדול יותר לשמר 10 אחוז משטח הגדה, ומכה קשה לחלומות הריבונות והשיבה הפלסטיניים. האם עשה עסקה טובה? על כך יחליטו מתפקדי הליכוד.
שרון מציע לא למהר ולצאת במחולות.מכתב הנשיא איננו הצהרת בלפור. עם זאת, הוא מתנהג, בתום הפגישה שלו עם בוש, כמי שכבר ניצח במערכה.
האם בוש עשה עסקה טובה? זה תלוי במידה רבה בתגובות בעולם הערבי. תמורה אחת קיבל בוש מיד: במהלך מסיבת העיתונאים אמר שרון: "נלחמתי בטרור שנים רבות..בכל השנים האלה לא פגשתי מנהיג שהיה מחויב כמוך, אדוני הנשיא, למאבק לחירות ולצורך להתעמת עם הטרור באשר הוא. אני רוצה להביע הערכתי למנהיגותך אמיצת הלב במלחמה נגד הטרור העולמי". "עבודה טובה", העיר בוש, "עבודה טובה".
כאשר רבין עשה מחווה דומה לנשיא ניקסון ערב בחירות, ישראל ויהודי אמריקה סערו. אבל הזמנים הקשים, הפוליטיקה קשה, ואיש לא יכול להרשות לעצמו את מותרות אי-ההתערבות בבחירתו של האחר.
בסוף, כשהשניים הלכו יחד על גבי השטיח האדום, אחד לבן שיער ואחד אפור, אחד עבה ואחד דק - חיבק בוש בשמאלו את גבו של שרון. לא כמו שני חברים - פער הגילים גדול מדי - אלא כמו שני אנשים עייפים, שמבקשים לסיים וללכת הביתה, איש איש וצרותיו הפוליטיות, איש איש ומזימותיו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
