בדצמבר אשתקד,
בכנס הרצליה, השמיע ראש הממשלה, לראשונה בפומבי, את צמד המילים "תוכנית ההתנתקות". זמן קצר אחר כך, בוועידת הליכוד,
הוא הבהיר כי בכוונתו לבצע את התוכנית, חרף ההתנגדות הרבה בה התקבלה במפלגתו. מאז ישבו על המדוכה צוות מצומצם בראשות ראש המועצה לביטחון לאומי, האלוף (במיל') גיורא איילנד.
בפסגת וושינגטון
הוצגה התוכנית במלואה בפני נשיא ארצות-הברית, וזכתה לגיבויו המלא. באו"ם ובאיחוד האירופי,
מנגד, התייחסו אליה בביטול,
ואילו ברשות הפלסטינית היא
התקבלה בזעם רב - לנוכח התמורה האמריקנית: הכרה מרומזת בגושי ההתיישבות והתנגדות לזכות השיבה.
ראש הממשלה יצא אמש (יום ה') מוושינגטון עם הישג מרשים, אך המלאכה העיקרית עוד לפניו: העברת התוכנית במשאל מתפקדי הליכוד. מזכיר הממשלה, ישראל מימון, שיגר לשרים את התוכנית במלואה - לקראת הדיונים המכריעים. לידי ynet הגיעו סעיפי התוכנית, שיישלחו בימים הקרובים לכל מתפקדי הליכוד. להלן המסמך המלא:
1. כללי
ישראל מחויבת לתהליך השלום ושואפת להגיע להסדר מוסכם, על בסיס העיקרון של שתי מדינות לשני עמים: מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ומדינה פלסטינית לעם הפלסטיני. זאת כחלק ממימוש חזון הנשיא בוש.
ישראל מאמינה כי עליה לפעול לשיפור המציאות הנוכחית. ישראל הגיעה למסקנה כי אין כיום שותף פלסטיני מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי. לאור זאת גובשה תוכנית של התנתקות חד-צדדית, המבוססת על השיקולים הבאים:
א. הקיפאון הגלום במצב הנוכחי הנו מזיק. כדי לצאת מקיפאון זה, על ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלסטיני.
ב. התוכנית תוביל למציאות ביטחונית טובה יותר, לפחות בטווח הארוך.
ג. בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור כי באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהוו חלק ממדינת ישראל, ובתוכם יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות בהם לישראל יש אינטרסים נוספים.
ד. היציאה מרצועת עזה ומאזור בצפון השומרון (ארבעה יישובים, ומתקנים צבאיים בסביבתם) תקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית ויש בה פוטנציאל לשיפור מרקם החיים הפלסטיני והכלכלה הפלסטינית.
ה. ישראל מקווה כי הפלסטינים ישכילו לנצל את מהלך ההתנתקות על-מנת לצאת ממעגל האלימות ולהשתלב מחדש בתהליך ההידברות.
ו. מהלך ההתנתקות ישלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלסטינים ברצועת עזה.
ז. מהלך ההתנתקות אינו גורע מן ההסכמים הקיימים בין ישראל לפלסטינים. ההסדרים הקיימים הרלבנטיים ימשיכו לחול. כאשר תהיינה בצד הפלסטיני ראיות לנכונות, ליכולת ולמימוש בפועל של לחימה בטרור וביצוע הרפורמות על-פי מפת הדרכים, ניתן יהיה לשוב לנתיב המו"מ וההידברות.
2. עיקרי התוכנית
א. רצועת עזה:
1. ישראל תפנה את רצועת עזה, כולל כל ההתיישבות הישראלית הקיימת כיום, ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה. זאת, למעט היערכות צבאית באזור קו הגבול בין רצועת עזה למצרים (ציר "פילדלפי") כפי שיפורט בהמשך.
2. עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזורים שיפונו במרחב היבשתי של רצועת עזה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ואזרחים ישראלים.
3. כפועל יוצא מכך, לא יהיה יסוד לטענה שרצועת עזה הנה שטח כבוש.
ב. איו"ש:
1. ישראל תפנה אזור בצפון השומרון (גנים, כדים, חומש ושא-נור) ואת כל המתקנים הצבאיים הקבועים באזור זה, ותיערך מחדש מחוץ לאזור המפונה.
2. עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזור צפון השומרון נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ואזרחים ישראלים.
3. המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלסטינית באזור צפון השומרון.
4. ישראל תשפר את התשתית התחבורתית באיו"ש, במטרה לאפשר רציפות תחבורתית פלסטינית באיו"ש.
5. המהלך יקל על הפעילות הכלכלית והמסחרית הפלסטינית באיו"ש.
ג. גדר הביטחון:
ישראל תמשיך בבניית גדר הביטחון, בהתאם להחלטות הממשלה הרלבנטיות. התוואי יביא בחשבון שיקולים הומניטאריים.
3. המציאות הביטחונית לאחר הפינוי
א. רצועת עזה:
1. ישראל תפקח ותשמור על המעטפת החיצונית ביבשה, תשלוט באופן בלעדי במרחב האווירי של עזה, ותמשיך לקיים פעילות צבאית במרחב הימי של רצועת עזה.
2. רצועת עזה תהיה מפורזת מנשק שהימצאותו אינה תואמת את ההסכמים הקיימים בין הצדדים.
3. ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל צעדי מניעה כמו גם תגובה, תוך שימוש בכוח, כנגד האיומים שייווצרו באזור זה.
ב. איו"ש:
1. עם פינוי היישובים באזור צפון השומרון (גנים, כדים, חומש ושא-נור), לא תיוותר נוכחות צבאית קבועה באזורם.
2. ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל צעדי מניעה כמו גם תגובה, תוך שימוש בכוח, כנגד האיומים שייווצרו באזור זה.
3. בכל יתר שטחי איו"ש, תימשך הפעילות הביטחונית הקיימת. עם זאת, בהתאם לנסיבות, תשקול ישראל לצמצם פעילותה בערים הפלסטיניות.
4. ישראל תפעל לצמצום מספר נקודות הביקורת בכלל איו"ש.
4. מתקנים ותשתיות צבאיים ברצועת עזה ובאזור צפון השומרון
ככלל יפורקו ויפונו, למעט כאלו שישראל תחליט להשאיר ולהעביר לגורם שייקבע.
5. אופי הסיוע הביטחוני לפלסטינים
ישראל מסכימה כי בתיאום עמה יינתנו ייעוץ, סיוע והדרכה לכוחות ביטחון פלסטינים לשם לחימה בטרור ושמירת הסדר הציבורי, על-ידי גורמים אמריקנים, בריטים, מצריים, ירדניים או מומחים אחרים, כפי שיוסכם על ישראל.
ישראל עומדת על כך שלא תהיה נוכחות ביטחונית זרה ברצועה ו/או באיו"ש, שלא בתיאום עמה ובהסכמתה.
6. אזור הגבול בין הרצועה למצרים (ציר פילדלפי)
בשלב ראשון, ישראל תמשיך לקיים נוכחות צבאית לאורך קו הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים (ציר פילדלפי). נוכחות זו הינה צורך ביטחוני חיוני. במקומות מסוימים, ייתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית.
בהמשך, תישקל האפשרות לפנות אזור זה. פינוי האזור יהיה מותנה, בין היתר, במציאות הביטחונית, ובמידת שיתוף הפעולה של מצרים ביצירת הסדר אמין אחר. אם וכאשר ייווצרו התנאים לפינוי אזור זה, ישראל תהיה מוכנה לבחון אפשרות הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועת עזה, בכפוף להסדרים שייקבעו עם ישראל.
7. היישובים הישראלים
ישראל תשאף להשאיר על כנם את נכסי הדלא-ניידי של היישובים הישראלים (הערה – כפוף להימצאות גוף בינלאומי שיקבל חזקה כאמור להלן). העברת הפעילויות הכלכליות הישראליות לשימוש פלסטיני מגלמת בתוכה אפשרות להרחבת הפעילות הכלכלית הפלסטינית.
ישראל מציעה כי יוקם גוף בינלאומי (דוגמת ה-AHLC) שיוסכם על דעת ארה"ב וישראל, שיקבל חזקה מישראל על הישובים שיושארו ויעריך את שווי כלל הנכסים. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לבקש התחשבות בערך הכלכלי של הנכסים שיושארו בשטח המפונה.
8. תשתיות והסדרים אזרחיים
תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת המשרתות את הפלסטינים יושארו. ישראל תשאף להשאיר את תשתיות המים, החשמל והביוב המשרתות את היישובים הישראלים שיפונו. ככלל, ישראל תאפשר המשך אספקת חשמל, מים, גז ודלק לפלסטינים, על-פי ההסדרים הקיימים. ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם.
9. פעילות הארגונים הבינלאומיים האזרחיים
ישראל רואה בחיוב רב את המשך פעילותם של הארגונים ההומניטאריים הבינלאומיים והעוסקים בפיתוח אזרחי, המסייעים לאוכלוסייה הפלסטינית. ישראל תתאם עם הארגונים הבינלאומיים את ההסדרים שיקלו על פעילותם.
10. ההסדרים הכלכליים
ככלל, ההסדרים הכלכליים הפועלים כיום בין ישראל לפלסטינים יישארו בתוקף. הסדרים אלה כוללים, בין היתר:
א. כניסת עובדים לישראל בהתאם לקריטריונים הקיימים.
ב. תנועת סחורות בין רצועת עזה, איו"ש, ישראל וחו"ל.
ג. המשטר המוניטארי.
ד. הסדרי המיסוי ומעטפת המכס.
ה. סידורי דואר ותקשורת.
בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי בעידוד עצמאות כלכלית פלסטינית רבה יותר, ישראל שואפת להקטין את מספר העובדים הפלסטינים הנכנסים לישראל. ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלסטיניים באיו"ש.
11. אזור התעשייה ארז
אזור התעשייה ארז, הנמצא בתוך רצועת עזה, מעסיק כ-4,000 עובדים פלסטינים. המשך פעילות אזור התעשייה הנו בראש ובראשונה אינטרס פלסטיני מובהק.
ישראל תשקול להשאיר את אזור התעשייה במתכונתו הנוכחית בשני תנאים:
א. קיום הסדרים ביטחוניים מתאימים.
ב. הכרה מפורשת של הקהילה הבינלאומית, כי המשך קיומו של אזור התעשייה במתכונתו הנוכחית לא ייתפס כהמשך שליטה ישראלית באזור.
לחילופין, אזור התעשייה יועבר לאחריות גורם פלסטיני או בינלאומי מוסכם. ישראל תבחן, יחד עם מצרים, אפשרות הקמת אזור תעשייה משותף בגבול רצועת עזה, מצרים וישראל.
12. המעברים הבינלאומיים
א. המעבר הבינ"ל בין רצועת עזה למצרים:
1. ההסדרים הקיימים היום במעבר ימשיכו להתקיים.
2. ישראל מעוניינת להעביר את המעבר לנקודת "משולש הגבולות", כשני ק"מ דרומה ממיקומו הנוכחי. הדבר ייעשה בתיאום עם המצרים. הדבר יאפשר הרחבת שעות הפעילות במעבר.
ב. המעברים הבינ"ל בין איו"ש לירדן: ההסדרים הקיימים היום במעברים ימשיכו להתקיים.
13. מעבר ארז
מעבר ארז יועתק לתחומי מדינת ישראל בלוח זמנים שייקבע בנפרד.
14. לוח זמנים
תהליך הפינוי מתוכנן להסתיים עד סוף שנת 2005. שלבי הפינוי ולוח הזמנים המפורט יובאו לידיעת ארה"ב.
15. סיכום
ישראל מצפה לתמיכה בינלאומית רחבה למהלך ההתנתקות. תמיכה זו חיונית בכדי להביא את הפלסטינים לממש בפועל את המוטל עליהם בתחומי הלחימה בטרור וביצוע הרפורמות על-פי מפת הדרכים. אז יוכלו הצדדים לחזור לנתיב המו"מ.
