שוחרר הישראלי שנחטף בעיראק

יצא לחופשי: החטוף הישראלי בעיראק, נביל רזוק (30), שוחרר אתמול אחר הצהריים (יום ה'), לאחר שבועיים בשבי - כך הודיעה החברה האמריקנית RTI, שהעסיקה אותו.

סגנית נשיאת החברה, סאלי ג'ונסון, אמרה לסוכנות רויטרס כי רזוק שוחרר בשעות הצהרים וכי "הוא בריא ושלם". חברת RTI, שמושבה בצפון קרולינה, היא זכיינית של ארגון הסיוע הבינלאומי של הממשל האמריקני - USAID.

על פי הודעת החברה, רזוק היה מנהל הפעילות של החברה בעיר נג'ף, ופעל שם כחלק ממערך הסיוע של ארה"ב לממשל המקומי. בהודעת החברה שנשלחה ל-ynet נמסר כי לפי שעה אין פרטים נוספים על נסיבות חטיפתו, ועל היחס שזכה לו במהלך השבועיים בשבי.

"כולנו ב-RTI אסירי תודה על שיחרורו", אמר נשיאת החברה, ויקטוריה פרנצ'טי היינס. "אנו נושמים לרווחה ומצטרפים לשמחת בני משפחתו וחבריו. מטרתנו היא לאחד אותו עם בני משפחתו במהירות האפשרית".

עוד הוסיפה הנשיאה: "דבר אחד מעיב על השמחה שלנו והוא העובדה שישנם אזרחים אחרים שמוחזקים בניגוד לרצונם ונתונים בסכנה. ליבנו יוצא אל כל אותם אנשים אמיצים".

"18 יום עברו כמו שנים ארוכות"

מאז שהתפרסמה הידיעה על שחרורו של נביל רזוק, הטלפון בבית המשפחה לא מפסיק לצלצל. הוריו, אשתו, שחזרה מצ'כיה, בני משפחה וחברים התאספו בבית המשפחה כדי לברך על שחרורו של הבן. במשפחה כבר מתכננים מסיבה גדולה, כשיגיע.

סמירה רזוק, אמו של החטוף, סיפרה ל-ynet: "אחר הצהריים התקשרו אלינו מהחברה האמריקנית שבה עבד, וסיפרו לנו שנביל בריא, אבל לצערי הרב איננו יכולים ליצור עמו קשר טלפוני, ועד עכשיו לא יודעים בדיוק מתי הוא יחזור. אני מקווה שהוא יחזור אלינו מהר ככל שאפשר. אנחנו מחכים לו בכיליון עיניים".

"אנחנו שמחים מאוד על שחרורו. 18 ימים עברו, כאילו שנים ארוכות. לא אכלנו, לא שתינו, לא ישנו, לא הבדלנו בין יום ללילה. זו הייתה תקופה מאוד קשה, שהסתיימה בהפי-אנד".

האם הוסיפה: "אני מוסרת מיליון תודות ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שתמך בנו מהרגע הראשון, והרבה תודות לאלה שהתקשרו ודאגו לגורלו של בננו".

לדברי האם, זו היתה הפתעה לשמוע שהוא חוזר. "כל הזמן היתה לי תחושה שאכן הוא יחזור, ואזכה לראות אותו שוב. לבי היה המדריך שלי, ולכן תמיד הייתי אופטימית. עכשיו אביו של נביל במצב טוב. הוא היה בבית החולים מרוב הלחץ, אבל עכשיו הוא התמלא בתקווה, והוא מבריא".

על השאלה אם יש לה מסר לחוטפים, השיבה האם: "אין לי מה להגיד להם. מה שחשוב לי זה שבני בחיים, וגם לצד הישראלי אין לי מה להגיד. במהלך השבועיים האחרונים לא היה קשר בינינו לבין השלטונות הישראלים". על השאלה אם בנה ישוב לעבוד בעיראק, השיבה: "אינני רוצה שיחזור לעיראק, עם כל הסבל שעבר. מבחינתי עדיף שיישאר כאן".

אחותו של נביל רזוק, לינה, אמרה ל-ynet מיד עם היוודע השחרור: "עדיין מוקדם לשמוח. למדנו מהמקרה הקשה שעבר עלינו. לא נשמח עד שהוא יהיה בינינו".

היא הוסיפה: "נודע לנו על שחרורו רק מהתקשורת ומעשרות הטלפונים שאנשים מתקשרים אלינו ומברכים אותנו. עוד שלושה ימים נוכל לוודא שנביל אכן שוחרר, כשיגיע הביתה".

בני משפחתו של רזוק נמנעו מלבקש את עזרת ממשלת ישראל בעניינו, מחשש שהדבר דווקא יפריע למאמצים לשחררו. תחת זאת הם פנו ליו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, שהבטיח שיעשה כל מאמץ כדי לשחרר אותו בקרוב.

החוטפים טענו: מדובר באיש מוסד

רזוק נחטף בעיראק ב-8 באפריל יחד עם אדם נוסף שטען תחילה ששמו הוא אחמד יאסין תיכאתי ושגם הוא תושב מזרח ירושלים. חוטפיהם טענו כי מדובר בסוכנים של המוסד הישראלי, ודרשו לשחרר לאלתר אסירים שיעים וסונים הכלואים בעיראק.

דבר נפילתם בשבי נחשף בקלטת ששודרה ברשת טלוויזיה איראנית, בה אמרו השניים כי הם עובדים עבור חברה אמריקנית בשם RTI.

בישראל הצליחו לאתר את בני משפחתו של רזוק במזרח ירושלים אולם לא הצליחו להשיג כל מידע אודות תיכאתי. כעבור מספר ימים התברר שמדובר בכלל באזרח קנדי בשם פאדי איחסאן פאדל. זיהויו התאפשר לאחר שבני משפחתו בקנדה זיהו אותו בצילומי הטלוויזיה. הם לא ידעו להגיד מדוע הציג עצמו בשם בדוי.

פאדל (33), אזרח קנדה ממוצא סורי, שוחרר בסוף השבוע שעבר בעיראק. הוא סיפר לכתב סוכנות הידיעות רויטרס: "בתחילה הם היכו אותי. אחר כך הם העבירו אותי ממקום למקום כל כמה שעות... הם האשימו אותי שאני יהודי".