אין מקום לצווי איסור פרסום

בשני מקרים אחרונים הועמדו למבחן צווי איסור פרסום שהוצאו על ידי בתי המשפט לבקשת מערכת הביטחון והמשטרה וכצפוי, שוב התגלו ככלי ריק.

הניסיון הכושל לעצור את זרימת המידע באמצעות צווי איסור הפרסום בפרשת טננבאום והשר לשעבר, גונן שגב, וההגבלות הדרקוניות שביקשה מערכת הביטחון להטיל על האסיר לשעבר, מרדכי ואנונו (בהן, איסור לקיים צ'טים באינטרנט ללא אישור מראש), לא רק פוגעים בדמוקרטיה אלא גם אנכרוניסטים, שריד לעידן שקדם לאינטרנט.

בחודש מרץ הזהירה מועצת העיתונות בישראל כי הממשל הישראלי מעלים מידע חשוב וחיוני באמצעות שימוש סיטוני בצווי איסור פירסום גורפים. כלי התקשורת מוצפים בצווים שמוציאים שופטים לבקשת המשטרה וגורמי הביטחון, במעמד צד אחד, בלי שמתאפשר לנציגים של כלי התקשורת להציג את העניין הציבורי שבפירסום, על פי מועצת העיתונות.

"לעתים נאסר על כלי התקשורת אפילו לפרסם את עצם קיומו של הצו", על פי עמדת המועצה, שטענה כי הצווים הפכו ל"מסלול עוקף צנזורה, שבעזרתו מנצלים נציגי השלטון את חוסר הידע של חלק מהשופטים, כדי לעצור פירסום מידע שהשלטון אינו מעוניין בפירסומו". ייתכן שהשלטון אינו מוטרד במיוחד מהפגיעה חמורה בזכותו של הציבור לדעת, אך נציגיו מעדיפים לשחק ב"נדמה לי", לנוכח העובדה כי המידע "האסור לפרסום" נגיש למעגל גדל והולך של גולשים ברשת.

הרשת כערוץ עוקף צו

אחד הגורמים לביקורת של המועצה היה צו איסור הפרסום הממושך שהוטל על פרסום נסיבות נפילתו של טננבאום בשבי החיזבאללה במשך יותר משלוש שנים. במהלך הזמן הזה נפוצו ברשת שמועות על טננבאום ועל והאירועים שהובילו לחטיפתו. השמועות, חלקן שגויות, אחרות אומתו, פורסמו בפורומים, בדואר האלקטרוני ובאתרי אינטרנט. 

לגבי חלק מהשמועות, לא מן הנמנע כי מקורן באחד הגורמים האינטרסנטים שלחם נגד עסקת השבויים, שהשתמש ברשת כערוץ עוקף צו איסור פרסום.

מאחר ונסיבות חטיפתו של טננבאום היו ידועות לחיזבאללה, הציבור הישראלי היה הגורם העיקרי שנפגע מאיסור הפרסום בעיתונות הישראלית. האתרים הגדולים בישראל צייתו, אמנם, לצו איסור הפרסום, אך גולשים ישראלים בלתי מיומנים יכלו בקלות לגשת למידע שנמנע מקוראי העיתונים וצופי הטלוויזיה.

לא מדובר בכמות גולשים הבטלה בשישים, בהתחשב בקצב המואץ של זרימת השמועות בדואר האלקטרוני ובפורומים שונים, ודומה כי מעטים לא נחשפו אליהן. מספר הישראלים הנחשף למידע האסור הזה גדל כל הזמן, עם הגידול במספר המחוברים לרשת. למרבה האירוניה, פרקליטיו של טננבאום נאלצו להתייחס למידע שפורסם ברשת בדיונים על הסרת צו איסור הפרסום והפרו, לכאורה, בעצמם את הצו.  

כאשר בית המשפט העליון הסיר חלקית את צו איסור הפרסום, באוקטובר, 2003, אחד הנימוקים שהכריעו את הכף היה זמינות המידע באינטרנט ובתקשורת הבינלאומית. מבלי לתמוך בהפרה של צווי בתי המשפט, אפשר לקבוע שהרשת הופכת במקרים כאלה לכלי חשוב מעין כמוהו לדמוקרטיה ומבטיחה את חופש המידע.

מקדמי פרסום יעילים

גם במקרה של השר לשעבר, גונן שגב, שנעצר בחשד למעורבות בניסיון הברחה של 25 אלף כדורי אקסטזי מהולנד לישראל, פורסם מידע מדויק ברשת ימים ארוכים לפני הסרת צו איסור הפרסום על הפרשה. כלי התקשורת בישראל ביקשו מבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום, והצטרף לבקשה זו פרקליטו של גונן שגב, שטען כי פרסום המידע יסייע לחשוד בטיהור שמו.

במציאות שנוצרה, צווי איסור הפרסום הופכים למקדמי פרסום יעילים ביותר. אנשים רבים, שאינם יודעים דבר על פרשיה כזו או אחרת, לומדים עליה מידיעה בעיתון שרב הסתום בה על הגלוי ומנסים להשלים את הפרטים החסרים מהרשת, שאף פעם לא מאכזבת.

מאחר והצדדים המעורבים בפרשה גם יודעים לגלוש ברשת, החשש משיבוש הליכי חקירה אינו מצדיק עוד פגיעה בחופש המידע (ובעבר התברר כי הליכי חקירה שובשו דווקא במחשכי חדרי החקירות של המשטרה, הרחק מאור התקשורת). 

גם במקרים של צווי איסור פרסום שהוצאו ממניעים של צנעת הפרט, הוכח בעבר כי לא רק שלא מנעו פרסום אלא עודדו את ההתעניינות הציבורית, שבאה על סיפוקה ברשת.

מבחן המציאות הטכנולוגית

כאשר צווי איסור פרסום הם זרזי פרסום של פרשיות בתקשורת הבינלאומית ובאינטרנט, אנשי המשטרה ומערכת הביטחון לא צריכים לשאול עצמם אם אפשר לעצור את הפרסום אלא אם הם מוכנים להתבזות בפעם המאה. 

נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה צריכים להבין שאם לא יוגבל השימוש הגורף בצווי איסור הפרסום, הכלי הזה יישחק עד דק ויוביל לביזיון רבתי של בתי המשפט, לא בגלל שהגולשים בזים למערכת המשפטית אלא משום שאינם עומדים עוד במבחן המציאות הטכנולוגית.  

בעתיד, מי שמעוניין בהסתרת המידע ייאלץ ללמוד לנקוט בשיטות יותר מתוחכמות ודיסקרטיות מאשר צווי איסור פרסום. כאשר על כף המאזניים מונחים חופש המידע מול טיעונים אחרים, פחות רלוונטיים או מעשיים הרשת מתגלה כחומר חיטוי טוב כמו אור השמש.