ספר חדש: 25 עצות טובות להורים נבוכים
נאן סילבר, אמא נבוכה, פגשה אינספור מומחים בתחום הילדות המוקדמת, והוסיפה על דבריהם עצות לא פחות מקצועיות מחברים, הורים טריים ואחים לצרה שפגשה על ספסלי הגינה ובחדרי ההמתנה של רופאי ילדים. בספר "כללים להורים נבוכים" היא מציעה גישה הגיונית לגידול ילדים, שמשלבת ישן עם חדש ומעמידה את הילד בראש סדר העדיפויות של הוריו
חמותי הבולגרייה היתה אומרת שכל ילד בא לעולם עם כיכר לחם מתחת לבית השחי, סימן לפרנסה, ואולי היא צדקה. מה שבטוח, אף ילד לא בא לעולם עם הוראות הפעלה.
גם נאן סילבר, כיום עורכת המגזין האמריקני "פרנטס" ("הורים"), שאלה את עצמה איך מטפלים בתינוק כשהיתה בחודש השמיני להריונה. בתיאוריה, היא דווקא היתה מוכשרת לתפקיד – מאחוריה היו שנים של כתיבת מאמרים בנושא התפתחות הילד – אבל דקה לפני צירי הלידה היא נתקפה חרדה. הרושם שקיבלה משפע ספרי ההדרכה שבהם בהתה היה שמלאכת הטיפול בתינוק מורכבת ורצופת סכנות בערך כמו ניסיון לנטרל פצצה.
בעלה של נאן סילבר ניסה להרגיעה: "אנשים הרבה פחות חכמים מאיתנו הפכו להורים והילדים שלהם שרדו, אז גם שלנו יהיו בסדר", אבל זה לא ממש עזר. בעיניים דומעות היא צילצלה לאמה ושאלה: "מה יקרה אם אני לא אעשה את זה בדרך הנכונה?" וגם אמה ניסתה להרגיעה: "מותק, לתינוק זה לא משנה בכלל".
זה היה הכלל הראשון שהיא למדה כהורה-לעתיד: לא חייבים להיות מושלמים. גם כיום, כשהיא כבר אמא לשניים, היא מזכירה לעצמה את הכלל הזה ברגעים של לחץ ומשבר – ונרגעת. עם השנים היא למדה עוד הרבה כללים שעזרו לה להפוך להורה יותר מוצלח. לא את כולם ירשה מאמה. במסגרת עבודתה, יצא לה לפגוש אינספור מומחים בתחום הילדות המוקדמת, ועצות לא פחות מקצועיות היא קיבלה מחברים, הורים טריים ואחים לצרה שפגשה על ספסלי הגינה, בגן השעשועים ובחדרי ההמתנה של רופאי ילדים. אחרי שכתבה שני ספרי הדרכה בנושא הצלת הנישואין היא הביאה לעולם את "כללים להורים נבוכים" (הוצאת "ידיעות אחרונות").
בניגוד לרוב המדריכים, הספר מתפרש על טווח גילאים רחב, מאפס ועד בית-הספר, ולא מנופף באופנה חולפת, אלא מציע גישה הגיונית לגידול ילדים, שמשלבת ישן עם חדש ומעמידה את הילד בראש סדר העדיפויות של הוריו, בכבוד ובאהבה. לפניכם 25 הכללים הבסיסיים:
1. אתם לא חייבים להיות מושלמים: אם יום אחד בנכם האהוב יפוצץ את מגרש המשחקים, תחושו שזו אשמתכם ותנתחו בזכוכית מגדלת כל דקה מהקשר שלכם כדי לקבוע איפה טעיתם כהורים. כדאי שתדעו שילדים לא לומדים על העולם רק מהדברים שאתם מבצעים נכון, אלא גם מהדברים הלא נכונים שאתם עושים.
2. אל תהיו חברים שלהם: בעולם שבו האוכלוסיה מתקרבת לשישה מיליארד, ישנם הרבה מאוד אנשים שיכולים להיות החברים של הילדים שלכם – ואתם לא נמנים עימם. כשהילד שלכם זקוק להכוונה או לתיקון – אתם הכתובת.
3. אימרו "כן" פי חמש יותר מ"לא": ביחסים בין הורים לילדים, כמו ביחסים בין בני-זוג, חשוב מאוד להדגיש את החיובי. אם הבת שלכם תחוש שאתם נמצאים בצד שלה, ולא בתוך הווריד שלה, היא תרגיש טוב לגבי עצמה וגם לגביכם.
4. דברו על רגשות: רוב הילדים לא מסוגלים לבטא באופן מילולי את הרגשות שיצרו אצלם התפרצות זעם או דחף בלתי נשלט להכות מישהו. דרוש להם מבוגר רגוע ומבין שיוכל לקרוא לרגשותיהם בשמם. העזרה שתתנו לילד בתיוג רגשותיו תעזור לו לא רק בהבנתם – עם הזמן היא גם תעזור לו להשיג שליטה עליהם.
5. אבל זה לא מספיק לדבר רק על רגשות: הילד צריך לא רק להיות מודע לרגשותיו, אלא גם להבין איפה מסתיימות הזכויות שלו ואיפה מתחילות זכויותיהם של אחרים. בכל פעם שהילד מקלל, מרביץ וכו', עליכם להגיב באמצעות תוכנית בת חמישה שלבים:
- זהו את הרגשות ותנו להם תוקף. "את כועסת בגלל שעכשיו צריך להפסיק לשחק".
- הגדירו מה מותר ומה אסור. "אבל זה מאוד פוגע בי כשאת מקללת אותי".
- עימדו על שלכם. "גם אם את כועסת, הגיע הזמן לעשות אמבטיה".
- המשיכו הלאה. אל תהפכו זבוב לפיל. לפעמים ילד משתולל רק כדי לזכות בתשומת לב.
- למדו אותם איך ליהנות מהחיים.
6. אל תהססו לפנות לעזרה: אם נדמה לכם שהילד מאחר בהתפתחות ביחס לבני גילו, או שפשוט יש לכם תחושת בטן שמשהו לא בסדר, גשו מייד לקבל ייעוץ מקצועי.
7. לפעמים שום דבר לא עובד: כל אמא שמתקשה להניק יודעת שזה מה-זה מסובך. חלק מהמטלה הוא להתאמץ ולפתור את הבעיות הרבות, אבל חלק אחר הוא לזהות מתי פשוט אי אפשר. במקרים כאלה צריך להסתדר עם הדברים כמו שהם ולשמור על חוש הומור.
8. היו סבלניים: כשאנשים הופכים להורים, שליטתם בסדר היום שלהם יורדת ביחס ישר לעלייה באושרם. בכל זאת, אסור לילדים לחשוב שהם יכולים להטריד אתכם באופן קיצוני, ועדיין לקבל יחס של מלאכים קטנים. אחד הטיפים היעילים הוא לקחת בחשבון זמן לבזבוז בגלל עיכובים בלתי צפויים.
9. למדו אותם לקבל החלטות: אפשר להתחיל בגיל שנה. במקום לומר "בוא, אני אלביש לך את המכנסיים", נסו לשאול "איזה מכנסיים אתה רוצה ללבוש? הכחולים או האדומים?" מתן זכות בחירה לפעוטות גורם להם לחוש שיש להם יותר שליטה על היום שלהם – מה שגורם ליום שלכם לחלוף הרבה יותר בנעימים.
10. דאגו לאינטרסים שלהם: לא חשוב עד כמה הילד שלכם אסרטיבי ובעל קול חזק, לפעמים הוא חייב שאתם תדברו בשמו ותגנו עליו. בשיחה עם מורים, רופאים ואנשי מקצוע אחרים הקשורים בילד, יש להתערב בנימוס, להציג שאלות, להציע, ואם הבעיה עדיין לא נפתרה, לפנות לסמכות גבוהה יותר. גם אם לא תשיגו מבוקשכם, הילד יידע שנלחמתם עבורו והוא יילך בדרככם ויעמוד על זכויותיו.
11. למדו אותם את מילות הקסם: העניקו לילדיכם את השימוש במילים כמו "בבקשה" ו"תודה". גם בחברה חסרת המנוח של ימינו, אנשים מנומסים אהודים ומצליחים יותר מאלה שלא יודעים לבקש ולהודות.
12. כבדו את הפחדים שלהם: הכי מעצבן והכי מתסכל זה לשמוע "אין לך ממה לפחד". אין הכוונה לכך שצריך להכיר בקיומה של המפלצת הדמיונית, אלא שצריך להתייחס למצב ברצינות, לשאול מה מפחיד ולהסביר שזה בסדר לפחד. יחס כזה נותן לילד שליטה על הפחד.
13. הימנעו מתגובות יתר: פציעות הן חלק בלתי נמנע מהילדות, מפני שילדים צוברים את הביטחון הדרוש להם רק באמצעות התנסות. אתם לא אמורים לתת לילד בן שלוש לטפס על עץ, אבל אם הוא נופל, אל תעשו מזה עניין גדול. הדבר הראשון שהוא יעשה, כשיקום, יהיה לבדוק מה התגובה שלכם. אתם חייבים למצוא את האיזון בין התנהגות זהירה לתגובה מוגזמת.
14. הסבירו את עצמכם: מתן הסבר לילדיכם מונע מהם לראות את החוקים שלכם כאקראיים ודיקטטוריים.
15. אל תשקרו להם: מי לא הבטיח לילד, דקה לפני זריקה, שזה לא יכאב? כשמשהו רע או עצוב קורה, תפקידכם אינו להעלים אותו, אלא ללמד את הילד להתמודד איתו. היו כנים, בצורה העדינה ביותר שאפשר. כשהדבר הרע יעבור, תגידו "כל הכבוד", והכי חשוב – הימנעו משבע המילים האיומות: "זה לא היה כל כך נורא, נכון?"
16. תבטיחו רק את מה שאתם מתכוונים לקיים: התנהגות אמינה בין הורים לילדים אינה רחוב דו-סיטרי. הם מפירים את ההבטחות שלהם על בסיס קבוע (לא לגעת בכפתורים, לשכב לישון אחרי סיפור אחד) מפני שיש להם הבנה מטושטשת של מה זו הבטחה. הדרך היחידה שבה יבינו את משמעות ההבטחה היא לשמור על המילה שלכם.
17. תפסיקו להתנצל על כל דבר: נכון, החיים לא תמיד מסתדרים לפי התוכניות, אבל למה הפכתם למתנצלים סדרתיים שמתנצלים על מזג-האוויר? התנצלות מתמדת, שמגיעה לרמה של התרפסות, מזיקה לילד. יש לתרגל ניסוחים חלופיים ("ככה זה, אין מה לעשות"), בהם אתם מביעים הזדהות עם האכזבה של הילד בלי להפוך את עצמכם לאשמים. אבל כשאתם מצטערים בצדק – אימרו זאת בפה מלא. חשוב להתנצל על הפאשלות שלכם, מפני שזוהי הודאה בכך שאתם אינכם מושלמים. ומנקודת המבט של הילד: אם אתם מקבלים את הטעויות של עצמכם, סביר להניח שכך תנהגו גם לגבי הטעויות שלו.
18. אף פעם אל תאכילו אותם בכוח: אם אתם נכנסים עם הילדים למאבקי כוח סביב אוכל, אתם מפסידים גם כשאתם מנצחים. הם לא ירגישו טוב עם זה והמאכל השנוא לא יהפוך אצלם להרגל. עדיף להשלים עם העובדה שיש ילדים ששונאים עגבניות.
19. התעלמו ממלחמות הסירים: פעם התחילו את חבלי הגמילה בגיל שנה. כיום, בארה"ב, רוב בני השלוש וחצי עדיין לא יושבים על הסיר. מה שחשוב הוא מה מתאים לילדכם. עירכו ניסויים.
20. אל תענו על כל השאלות שלהם: אם הילד לא מפסיק לשאול "למה?", ואתם כבר מותשים מהסברים, מותר לכם לנקוט במוצא ההורי האחרון ששרד במשך אלפי שנים. לשאלה האלף "למה", ענו לו: "בגלל שככה אני אמרתי".
21. ותרו: אם יש משהו שהילד שלכם ממש משתוקק לו, והוא לא הכי לטעמכם אבל גם לא מסוכן לבריאותו – תנו לו.
22. הניחו להם להיות תינוקיים: יש ילדים שחוזרים להרביץ במקום לדבר, או רוצים לשתות מבקבוק. תנו להם. אל תלגלגו ואל תקניטו. אם הרגרסיה נמשכת יותר מכמה שבועות, זה סימן ללחץ מוגזם, אבל יכול להיות שהיא רק געגוע לזמנים הטובים והפשוטים.
23. אל תצחקו עליהם: שיבושי הלשון של ילדים שווים זהב, אבל אם באופן קבוע תעשו צחוק מהחסרונות או מהטעויות של בתכם, היא תחוש זלזול.
24. תחשבו כמו ילד: אל תמחקו את זכרונות הילדות שלכם – הם עוזרים לכם לשמר שריד של התחושה, איך זה להיות ילד, שמאפשרת לתקשר עם הילדים שלכם בצורה זורמת יותר.
25. ספרו להם על הילדות שלכם: אף נער מתבגר לא מוכן לשמוע שיחה שמתחילה במילים "כשאני הייתי ילד", אבל ילדים קטנים יהיו מוקסמים מסיפורי הילדות שלכם. זה משעשע אותם – וגם מנחם.
הניחו להם להיות תינוקים
מומלצים
