המשטרה: האזנות סתר מיותרות - וגם לא חוקיות

מאזינים, בעיקר כשלא צריך: מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג, מקדיש פרק ייחודי בדו"ח השנתי לטענות בדבר "בולמוס האזנות הסתר" שמבצעת משטרת ישראל.

הנושא עלה לכותרות שוב ושוב בשנים האחרונות, בעקבות טענות נחקרים, בהם אישי ציבור כמו השר לשעבר אביגדור ליברמן ואיש העסקים דוד אפל, כי המשטרה ביצעה "האזנות שווא" לשיחות פרטיות, שאינן ממין החקירה, ואף עשתה "תימלול יתר" שלהן. היועץ המשפטי לממשלה היוצא, אליקים רובינשטיין, אף הגיש בנושא דו"ח חריף נגד ראש אגף חקירות, ניצב משה מזרחי.

המבקר הרים את הכפפה, ומשרדו בדק מדגם סטטיסטי מייצג של 206 תיקי האזנות סתר שביצעה המשטרה בשנת 2001. התוצאות היו מרעישות: בעוד ביחידות הארציות של המשטרה עלה כי 45.5% של ההאזנות השיגו את יעדן, ביחידות המחוזיות צנח המספר ל-12.5%. כלומר – בכמעט 90% מההאזנות ביחידות אלו לא היה צורך.

מה לגבי רלוונטיות המידע שהושג? ביחידות הארציות נמצא ש-21.7% מההאזנות לא הניבו מידע רלוונטי על החשוד והעבירה, לעומת 30% ביחידות המחוזיות.

על פי הוראת החוק, מותר להפיק מהאזנות מידע נוסף, מודיעיני או חקירתי, על עבירות או על אנשים שלא בעניינם ניתן ההיתר, ולהשתמש בו בדיעבד להוכחת כל עבירה (גם עבירה שאינה פשע) או להעשרת המידע המודיעיני. אולם מידע זה הוא מעבר למטרות שלשמן נועדה ונתבקשה האזנה מלכתחילה, ועל כן לא ניתן לראות בהשגתו השגת יעדה של האזנה.

יש לציין נתון חשוב נוסף: בדיקת המבקר העלתה כי את הרוב המכריע של ההאזנות, יותר מ-85%, מבצעות היחידות המחוזיות – ולכן לפער ביניהן לבין היחידות הארציות יש חשיבות רבה.

ומה לגבי התימלול? גם כאן מוצא המבקר שהמשטרה מגזימה. מבדיקת תיקי המדגם נמצא כי ב-48% מתוכם נמצאו תימלולי שיחות שההי בהן משום פגיעה בפרטיות במידה העולה על נדרש. מדובר בשיחות חולין, שעסקו בנושאים אישיים או ביחסים אינטימיים, מצב רפואי ועוד.

המשטרה מסרה בתגובה כי מבחינתה, מתן היתר להאזנה מבית המשפט משמעו הכשר לתמלל את כל שיחות החשוד. אולם המבקר קובע כי במקרים רבים קובע בית המשפט במפורש הגבלים לגבי התימלול – שמהם מתעלמת המשטרה. על פי המדגם, התעלמה המשטרה מהוראת בית המשפט ב-21% מהתיקים שבהם נקבעו הגבלים לתימלול.

"צ'ק פתוח" להאזנות

ככלל, מגישה המשטרה לבית המשפט בקשות להיתר האזנה לקו טלפון ולא לאדם מסוים, בלא לנמק מדוע לא ניתן להגביל את ההאזנה לשיחותיו של אדם מסוים. כמו כן, מוסיפה המשטרה, כדבר שבשגרה וללא הנמקה, לשמו של האדם שהיא מבקשת להאזין לו ושיש לה מידע עליו, את המילה "ואחרים", וכן מוסיפה לעבירה המיוחסת לחשוד את המילים "ועבירות פליליות אחרות". בהגשת בקשות כוללניות כאלה, למעשה, מעניקה המשטרה לעצמה "צ'ק פתוח" להאזנות.

גם לגבי האזנות לאנשי ציבור קובע המבקר כי למרות שהחוק מחייב אישור לעניין מראש אגף החקירות או ראש אגף המודיעין – בתיקי המדגם נמצאו האזנות שלא קיבלו את האישורים הנדרשים. שיחות של אנשי ציבור הוקלטו ואף תומללו – אף שלא היו קשורות לנושאי החקירה.

המבקר קורא בסיכום למשטרה וליועץ המשפטי לממשלה לבחון מחדש את נושא ההאזנות באופן יסודי ומעמיק – ואף לשנות את המסגרת החוקית, אם נחוץ הדבר לדעתם. "המידתיות היא אבן הפינה בתחום זה", כותב המבקר, "האיזון בין זכויות החברה לזכויות הפרט צריך להיעשות לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולעתים קו הגבול הוא דק".

תגובה

ממשטרת ישראל נמסר: "במשטרה מודעים היטב לרגישות הנושא, ופועלים בעניין בבקרה, בשיקול דעת מחמיר, וע"פ הכללים והאיזונים שנקבעו בחוק ובפסיקה. ולראייה, בשנת 2001 בוצעו 1,225 האזנות לעומת 221,463 תיקי פשע ופשע חמור (כחצי אחוז בלבד). המשטרה פועלת על-פי חוק, ובדו"ח אין ביקורת כלשהי שאינה פועלת כך. מודגש כי כל בקשה נתונה לביקורת שיפוטית ומאושרת על-ידי נשיא בית משפט מחוזי. על-פי תפיסת המשטרה, האזנות הסתר משיגות את יעדן באופן יעיל, יש להן חשיבות רבה בסיוע למשטרה, בלחימה בפשיעה חמורה, ובלעדיהן תתקשה מאוד במילוי חובתה להעניק הגנה לאזרחים מפני איומים אלו".