דיכאון אחרי לידה: ההיבט הפסיכיאטרי

פלישתו של התינוק

החשיבה הפסיכואנליטית מציעה כיוונים נוספים לביאור התופעה: מייד לאחר הלידה ובתקופת ההנקה נדרשת האם להסתגל למציאות השונה באופן רדיקלי מתקופות אחרות בחייה. לפתע, "פולש" לחייה האוטונומיים של היולדת תינוק, יצור חי, בעל צרכים, ללא שפה, הניזון מגופה. תינוק בעל גוף, מדיף ריחות, מפריש הפרשות ולו פה הנצמד לגוף האם.

ביג דיל, תאמרו. בטבע יש בעלי חיים רבים, בפרט ממשפחת היונקים, ורובם מסתדרים בטבעיות ובאופן מיידי עם צאצאיהם הטריים, לעיתים תריסר בבת אחת, הנצמדים לגופם ומפרים לחלוטין את שגרת יומם.

אולם כשמדובר בבני אדם ה"שוכנים בשפה", משהו משתבש. "לשכון בשפה" משמעו לעבור דרך ממד מתווך. מילים מצביעות על אובייקטים ומכנות אותם בשמות.

יותר מדי נוכחות, יותר מדי תענוגות

בחזרה לאם - לטריטוריה שלה פולש תינוק. נוכחות יצור שבקע מגופה, מופרד אבל גם מחובר. חסר אונים ותלוי ביכולתה להזינו (האופציה ה"טבעית": הישר מגופה, משדיה). הוא חסר שפה ותלוי להשגת צרכיו בפענוח ובתקשורת שהסביבה, בעיקר האם, יציעו לו. מעבר לכך, מדובר ביצור חי, מלקק, מוצץ, מדיף ניחוחות, שמגע גופו רך וחמים. מדובר ביצור מתענג. ביצור מענג.

פעמים רבות האפקט הוא של עודף. יותר מדי נוכחות, יותר מדי התענגות. גם העובדה שהתינוק אינו מדבר תורמת להווייתו כ"אובייקט" (ופחות כ"סובייקט"), דהיינו לקיומו כממשי ללא הפן המתווך של השפה. התינוק נתפס בחלק מהמקרים כאובייקט משלים, כמי שסותם כל חסר אפשרי, שמספק כל צורך. לא צריך דבר מחוץ לו. כך נוצרת יחידה סגורה - "אם-תינוק", שהיא מספקת מדי ומובדלת מהעולם. חוקי החברה, חוקי השפה ופעולתם להפחתה ולאיבוד של ממשות הדברים וההתענגות, לא נוכחים מספיק.

אצל האם, אוסף המצבים הקליניים המכונים "דיכאון לאחר לידה" עשויים להיות ביטוי לאותו עודף, עדות להצפה, לחריגה מהכמות הנסבלת של עונג (פרויד הצביע על "עקרון ההנאה", שעיקרו שאיפת המערכת הנפשית לשוב לאיזון, כל אימת שחורגים ממנו).

כשמדברים זה עוזר

המודעות הגוברת לנושא, ערנות האם עצמה, ולחלופין תשומת לב משפחתה או סביבתה הקרובה לדרכים המגוונות בהן בא לידי ביטוי "דיכאון אחרי לידה", יכול לזרז את פנייתה לקבלת עזרה מגורם מקצועי. כפי שהוסבר, עצם הפנייה יכולה לסמן תחילתו של שינוי.

תרופה כשצריך - עוזרת. לדיבור של האם - על הסבל והסימפטומים שלה, על התינוק, על החלומות שהקדימו את הולדתו, על מקומו העכשווי בחייה, על מקום בעלה וצאצאיה האחרים בחייה, על מקומה ומקום התינוק ברשת המשפחתית והחברתית הקרובה והרחוקה, ועוד – יש אפקט של הסדרה, ויכול להתהוות בו מסלול לשים את הדברים במקומם, תוך שימוש בפוטנציאל של הדיבור לווסת ולשכך.

כותב המאמר הוא פסיכיאטר בתחנה הפסיכואנליטית לקליניקה ומחקר