קריאה אחרונה למבקשים לטייל לפני הבולדוזרים ברמת מנשה. הם כבר כאן, הדחפורים.
כבר נכתב במדור על
קטע 18 של כביש חוצה ישראל, על הנזק האקולוגי, על רוחבו של הכביש, על הפגיעה במערכת הנחלים, על מה הולכים לבנות שם וגם על התביעה לשקול את חלופת המינהור. למרבה השמחה, המסלול בכתבה הקודמת היה מרגבים צפונה, ונותר הקטע דרומית לרגבים, כך שהנה עוד הזדמנות לבקר באיזור המקסים הזה של הארץ, כל עוד הוא כאן.
אפשר להתחיל את המסלול מאנדרטת משמר הגבול. דרך העפר היוצאת צפונה מן האנדרטה ועד לרגבים היא דרך המוביל הארצי. ממש בתחילתה, מעבר לשדה הקצור שמשמאל לדרך, ניתן להבחין בתאנה גדולה בקצה שורת ברושים. מי שמעדיף טבע על פני מורשת קרב לעצירה של בוקר, יוכל למצוא את דרכו לשם ולגלות שבעצם מדובר בשמורת עין ארובות,
שמורת טבע נעלמה למדי.
השלט בכניסה לשמורה מספר שיש בה שני מעיינות, וכי "במים נמצא צמחי מים דוגמת עדשת המים וקרנן טבוע. בשולי הבריכה גדלים תלתן וכרפס הביצות. במים", מוסיף השלט, "עושר בעלי חיים, בהם הדו-חיים טריטון הפסים". טריטון הפסים אגב, הוא בעל חיים הנמצא בסכנת הכחדה, והוא בעצם הסיבה שהמקום מוכרז כשמורת טבע. מי מעיין זורמים הם תמיד שמחה בטבע, ולאחר החורף הגשום יש שפעת מים בתעלת הבטון המנדטורית.
שווה להיכנס אל תוך נופה של תאנת הענק הזקנה. זה כבר מזמן לא עץ עם גזע אחד. הגזעים הרבים שלה, של הזקנה, מתכופפים סביב סביב בקשתות גדולות ובתוך העץ נוצר מעין מעגל גדול שאפשר ממש ללכת בו, וגם לשבת לרגע. ניניה של הזקנה השתולה על פלגי מים כבר עולים בהיקף הרחב, אך לא לאורך זמן: תוכנית הפיתוח של
השמורה מועידה לתאנה 'הרמת נוף' בנוסף לשביל צף, למרפסת תצפית ולהסדרת הכניסה ושילוט.
הכל זורם
למען הסר ספק, פה לא יעבור קטע 18 של הכביש. רק מעט צפונה לכאן מתחבר שביל המוביל עם נתיב הכביש. השבוע העלו שם הכלים הכבדים אבק, ואת הפצע המכוער בגבעות בוודאי תראו אם תסתכלו ימינה. אומרים שבשבתות ובחגים הדרך עמוסה במטיילים, בעיקר חבורות של רכבי שטח. ביום חול אפשר היה לראות מטייל בודד על אופניו נוסע על השביל ואחריו דחפור, בשביל הסמליות. על כל פנים, הדרך עבירה לכל סוגי הרכב.
הפילוסוף היווני הרקליטוס כבר אמר שאין אדם נכנס לאותו נהר פעמיים. האדם אינו אותו אדם, והנהר אינו אותו נהר. גם רמת מנשה אינה אותה רמה שהיתה בביקורי האחרון. כמו בכל מקום, הצהוב הולך וכובש את הירוק. שלא כמו בכל מקום, כאן גם הירוק הולך וכובש את החום: הגפנים שעמדו בשלכת בחורף כבר נתנו סמדר ריחם, והם מכתימים את הנוף בריבועים מפוספסים של ירוק בהיר. הפריחה גם היא אחרת לגמרי, והשליטה נתונה ללא עוררין לחוטמיות (ריכוז גבוה במיוחד יש על תל אסור, הגבעה שמכונה גם 'גבעת נפוליאון', בסמוך לעין ארובות).
בפברואר האחרון עתרה לבג"צ עמותת אדם טבע ודין בתביעה שיחייב את המדינה לשקול את חלופת המינהור שמעולם לא נשקלה. בסוף מרץ הודיע השופט סלים ג'ובראן כי "אין מקום לשנות את החלטתי מיום 5.2.04 לפיה אין הצדקה למתן צו ביניים לעת הזו". בעברית יותר פשוטה, הוא דוחה לעת עתה את הבקשה לעכב את העבודות. ההחלטה האחרונה בתיק
ניתנה בדיוק חודש לאחר מכן, ובה מקבל כבוד השופט את בקשת שני הצדדים להארכת מועד. זה היה בשבוע שעבר. בינתיים, כאמור, כבר מתחילות העבודות בקצה הדרומי של הקטע.
האמת היא שזו לא ממש הקריאה האחרונה למבקשים לטייל לפני הבולדוזרים: בעוד שבוע או שבועיים תבוא עוד קריאה אחרונה בהחלט. אנשי 'מגמה ירוקה' מתכוונים להקים במקום אוהל מאבק ומתכננים
"פעולות סביבתיות אקטיביסטיות וסדנאות".
עומדים באוויר
בהמשך השביל דרך עפר העולה שמאלה, אל גבעה עליה נטועה חורשה קטנה של ברושים ואורנים. שווה לעלות למעלה להשקיף: אנשי קיבוץ כפר גליקסון כבר
קצרו את החיטה, אנפות הבקר מסתובבות בין פרותיהם של אנשי כפר קרע שרועות בשדה בו גדלים אלונים גדולים. הנה למטה שביל העפר שהולך להפוך לאוטוסטרדה. רואים מצפון את הגבעה עם האנטנות הסלולריות? היא לא תהיה שם. חדי העין יוכלו לגלות באופק 'עיר' חדשה שבונה הצבא מצפון לכפר קרע. ואם כבר אמרנו הנהר אינו אותו נהר, אז יש גם בשורות טובות: הואדי הבא שחוצה את השביל, נחל ברקן, כבר אינו תעלת ביוב. המים צלולים צלולים. זה לא ממש נחל ששווה לשבת לפקנק לצדו, ובכל זאת, מים זורמים.
הרבה בזים מעל הדרך המובילה אל הגבעה שתיכף לא תהיה, מרפרפים מעל, עומדים באוויר במקום בו יהיו מצלמות הגביה. זו ההזדמנות להזכיר את פרוייקט הצלת הבזים האדומים באיזור. בחודש הקרוב יתקיימו בעמיקם ובבת שלמה כמה וכמה סיורים מודרכים להכרת הבז האדום (בת שלמה, בתשלום, 519685 - 052; עמיקם, המרכז הישראלי לצפרות 6449622 - 03).
דרך המוביל עוברת בתחתית הגבעה שלא תהיה ומגיעה עד לכביש 653 המוביל לקיבוץ רגבים. אם פונים ימינה בכביש ומקיפים את הגבעה, דרך עפר נוספת עולה אל ראשה. באנגלית נקראים הפעילים הירוקים 'מחבקי עצים'. מי שיעלה אל הגבעה ימצא בה לא רק פריחה, עצי אלון ואלה וכמה פינות חמד לפיקניק - הוא ימצא בה גם את סרטי הסימון המקיפים את גזעי העצים המיועדים להעתקה או לכריתה. מי שנוהג לחבק עצים שיידע: יש שם כמה וכמה עצים שממש זקוקים לחיבוק.
7 דקות של אור ניאון
כביש 6 כבר סלול מצומת ראם שבדרום ועד לצומת ברקאי שבכניסה לוואדי ערה. רוב רובו של עמישראל עסוק בלהתלונן על אופן הגביה בכביש האגרה. המיעוט המוזר המדיר את גלגליו ממנו, ואני ביניהם, מוטרד לא רק מהנזק שהכביש כבר עולל לארץ, אלא בעיקר מהנזק שהוא עומד לעולל לה בעתיד הקרוב מאוד.
הסוגייה האמיתית היא לא מה יחליט בג"צ. הסוגייה היא מה אנחנו באמת רוצים. אישית, אני מיעוט שבמיעוט שרוצה שלא ימשיכו את נתיבו של הכביש. לא על רמות מנשה, ולא מתחת לרמות מנשה. יש מספיק דרכים צפונה, ואין כל סיבה לכבוש את הכביש דווקא במקום בו מעולם לא עברה דרך - מימי הרומאים ועד ימי המנדט הבריטי - רק בכדי שאפשר יהיה לגבות בו אגרה.
15 קילומטר במנהרה, החלופה שמציעים הירוקים, זה משהו כמו 7 דקות של אור ניאון במקום נוף. הפתרון הירוק יגזול מהנוסעים בכביש את הנוף הכי יפה לאורכו, נוף שיש המתארים אותו כטוסקנה או פרובאנס של ישראל. האם אנחנו באמת חייבים לוותר על האפשרות להשקיף על הנוף המרהיב של רמות מנשה מחלון המכונית בעבור זה שהוא יישאר שם?
איך מגיעים: הבאים ממרכז הארץ ימשיכו בצומת גן שמואל לכיוון עפולה, עד צומת עירון הוא צומת משמר הגבול. מצפון לצומת נמצאת האנדרטה.
