שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ששת החברים מהפלוגה נהרגו ברגע אחד
    עופר ג'רבי הלך לגבעתי בעקבות אחיו. אדרון עמר ביצע כל פקודה בלי לשאול שאלות. איתן ניומן חגג לפני 3 ימים במסיבת האירוסין של אחיו. קובי מזרחי הרגיע את אמו: "אני גבר שבגברים". אביעד דרעי יצא בנס מתאונה בדרך מהפיינל-פור ואמר: "ראיתי את המוות מול העיניים". יעקב מרוויצה עלה לארץ לבדו מיוגוסלביה כדי להתגייס לצה"ל. סיפורי ההרוגים בעזה

    בעקבות הקטל ברצועה: אבל כבד בבתי משפחותיהם של ששת חיילי פלוגת ההנדסה בגדוד הסיור של חטיבת "גבעתי", שנהרגו אתמול (יום ג') בבוקר, לאחר שהנגמ"ש שבו שהו נפגע בפיצוץ מטען בשכונת זייתון בעזה.

     

    רק לפני כשלושה שבועות, ביום העצמאות, קיבל גדוד הסיור צל"ש. כיוון שהגדוד שהה בפעילות מבצעית ברצועת עזה, אלוף פיקוד בדרום, האלוף דן הראל, העניק להם את הצל"ש ב-22 באפריל, בטקס שנערך לאחר היציאה מהפעילות, שנועדה למיגור ירי הקאסמים על ישובי צפון רצועת עזה.

     

    משעות הבוקר ועד הצהריים, עברו נציגי קצין העיר של צה"ל בבתי המשפחות ובישרו להן את ההודעה הקשה על מות יקיריהן. אלה סיפוריהם של ששת ההרוגים.

     

    סמל אדרון עמר

     

    הרבה לפני שפורסמה ההודעה הרשמית כבר ידעו כל תושבי העיר אילת כי אחד מהחיילים שנהרגו אתמול בעזה הוא בן העיר. אבל כבד נפל על העיר הדרומית.

    רק לפני חודש ליוו מאות מתושבי אילת את כפיר אוחיון, לוחם מג"ב שנהרג בפיגוע במחסום ארז. בעיר קטנה כמו אילת, שבה כולם מכירים את כולם, האבל הוא אישי ומשותף.

     

    לבית המשפחה בשכונת גנים הגיעו עשרות מנחמים. חבריו של אדרון מבית הספר באילת, כולם חיילים בשירות סדיר, התיישבו בחדרו הקטן ועלעלו באלבום התמונות. בכל התמונות אדרון (ששמו הוא שילוב של חודש אדר, שבו נולד והמילה "רון"), מחייך חיוך רחב למצלמה. הוריו, עמליה ודני עמר, ישבו בסלון הבית בין הקרובים שבאו לנחם ובכו.

     

    אדרון, הבן הבכור במשפחת עמר נולד באילת, ולבד משנתיים בהם התגוררה משפחתו בפתח תקווה, בילה בה את כל חייו. הוא למד בבית ספר התיכון 'אלון' באילת, היה תלמיד מצטיין בשכבה ולמד במגמה המוגברת.

     

    עוד לפני שהתגייס לצבא ידע שיגיע לאחת היחידות המובחרות. הוא עבר בהצלחה את הגיבוש של סיירות מטכ"ל ו-669 ובתום טירונות של חצי שנה הצטרף לסיירת גבעתי. את כל שירותו הצבאי העביר אדרון ברצועת עזה. כשהיה מגיע הביתה לחופש, היה מביא איתו את חבריו לצוות, אלו שנהרגו עמו היום בהתפוצצות המטען.

     

    "כואב לי על החבר הטוב שלי וכואב לי גם על החברים שלו, שהכרתי אותם בגלל אדרון", סיפר אושרי דרעי, חברו הטוב "היינו מבלים ביחד בחופשות מהצבא במסיבות באילת ונקשרנו לכל הצוות בזכותו".

     

    חבריו מספרים שאת אדרון לא עניינה הפוליטיקה וכן עזה או לא עזה. "מה שהצבא אמר שצריך לעשות, הוא עשה, בלי ויכוחים ובלי שאלות".

     

    לפני שבוע וחצי הגיע אדרון לחופשה בבית משפחתו באילת. סיפר לחבריו כי בפעם הבאה שייצא לחופש, יהיה זה עם תום הפעולה בעזה. הפעולה שגבתה את מחיר חייו. אדרון עמר הותיר אחריו הורים, אחות בת 17 ושני אחים תאומים בני 13.

     

    סמ"ר עופר ג'רבי

     

    סמל ראשון עופר ג'רבי, מהמושב בן זכאי שליד יבנה, היה בן 21, בנם הרביעי של הוריו ציפי ואיציק מתוך חמישה אחים.

     

    עופר היה סמל בפלחה"ן גבעתי, אליה התגייס בעקבות אחיו הגדול שלומי, ששירת שם. בעוד שמונה חודשים היה אמור להשתחרר משירותו הצבאי ולמרות שהציעו לו לא פעם לצאת לקורסים, העדיף להישאר עם חייליו, שם תפקד כמפקד צוות.

     

    אמש התקשר עופר לביתו והודיע לאמו כי הוא נמצא בתרגיל בחוף הים של אשקלון. הבוקר קיבלו בני המשפחה את הבשורה המרה מנציגי קצין העיר.

     

    האם ציפי הרגישה כבר בשעות הבוקר שמשהו לא טוב עומד להתרחש. "כששלחתי את הבן הקטן שלי לבית הספר, הלב שלי ניבא רעות", אמרה בדמעות. "סידרתי את המצעים בחדר של עופר וכשפתחתי את הארון ראיתי את התמונה שלו מולי. ניסיתי להדחיק את המחשבות וקפצתי לחברה לשתות קפה בשעה 7:30 בבוקר. מהר מאוד חזרתי הביתה ואמרתי לבעלי שיש לי הרגשה לא טובה. כששמעתי על התקרית בעזה, אמרתי לו שקרה משהו לעופר. אחרי זה באו האנשים מהצבא והודיעו לנו".

     

    האח שלומי היה בשירות מילואים בשומרון: "כשחזרתי מהשמירות בלילה שמעתי על התקרית בעזה. ניסיתי להתקשר לעופר אבל לא תפסתי אותו. מאוחר יותר אחותי התקשרה ואמרה לי שעופר מת".

     

    שלומי סיפר על האח שהלך בעקבותיו לגבעתי: "עופר היה מאוד 'מורעל', אהב את הצבא והיה חשוב לו כל הזמן להיות עם החיילים".

     

    סמל איתן ניומן

     

    איתן, תושב ירושלים, חגג רק לפני שלושה ימים את חגיגת האירוסין של אחיו גדעון. עשרות חברים ובני משפחה הגיעו לבית משפחת ניומן בשכונת רמות שבצפון ירושלים.

     
    סמל איתן ניומן (משמאל) באירוע משפחתי
    סמל ניומן במסיבת האירוסין. צילום: גיל יוחנן 

     

    דני, חבר משפחה, סיפר: "ידענו שאיתן נהרג לפני שהמשפחה ידעה. יש לנו חברים שמשרתים ברצועה והם סיפרו את זה לחברים וככה זה עבר מאחד לשני".

     

    ג'ורג' לם, מכר של המשפחה: "הוא בחור נהדר. למד במכינה "חמדת" שבבקעה. היה בפלחה"ן גבעתי ובבית הספר היה בתיכון הדתי "הימלפרב". חברה אחרת של איתן סיפרה כי "איתן אהב מאוד את הצבא. היה חשוב לו להיות הכי קרבי. היה ילד עם לב זהב ותמיד רצה לתת. הוא היה מדריך בבני עקיבא וגם אחרי שסיים להדריך היה תמיד חוזר לבקר את החניכים".

     

    שילה פלסר, מנהל המכינה "חמדת" בבקעה ומי שהיה במשך שנה וחצי המורה של איתן, סיפר: "הוא למד במכינה במשך שנה וחצי. היו לו תכונות שהיום די נדירות, תכונות של הכרת הטוב וכבוד לאחרים ולהורים. בכל חופשה שהיה יכול הוא היה מגיע למכינה לדבר עם החבר'ה הצעירים. אני זוכר בחורף האחרון שהיה לו חופש מספר ימים, הוא הגיע לניווטים כי רצה להעלות את המורל של כולם וללמד אותם".

     

    אביו של איתן, מיכאל, הגיע מאנגליה. הוא ד"ר למחקר בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. אמו שרה מזכירה בחברה פרטית. איתן, בן הזקונים במשפחה, הותיר אחריו הורים ושני אחים.

     

    סמל אביעד דרעי

     

    בבית משפחתו של אביעד, בן 19 וחצי, במעלה אדומים, שרר היום אבל כבד בעקבות ההודעה שנמסרה למשפחה בצהריים. אביעד הותיר אחריו זוג הורים, שתי אחיות ואח קטן.

     

    דודו משה כהן סיפר: "במשפחה ידעו שהוא שירת בעזה, אבל הוא אף פעם לא אמר היכן הוא נמצא. רק לפני חודש הוא סיפר שהוא השתתף בפיצוץ מנהרות. הוא היה במכינה הקדם צבאית. התקבל לקורס טיס, רצה ללכת לסיירת מטכ"ל אבל בסוף הלך לסיירת גבעתי. היתה לו מוטיבציה להגיע לקצונה".

     

    הדוד הוסיף: "הוא היה תפארת המשפחה. במסיבת הגיוס לפני שנה כולם התנהגו כמו בפרידה ממנו והביאו לו מכתבים. הוא הלך למשחק הפיינל פור של מכבי תל אביב ובדרך חזרה עשה תאונה טוטאל-לוס עם המכונית של אבא שלו ויצא בנס. ואז הוא אמר שהוא ראה את המוות מול העיניים".

     

    סמל קובי מזרחי

     

    קובי מזרחי, בן 20, מהמושב מטע שליד בית-שמש, היה בן זקונים במשפחה בת 5 ילדים. עשרות מתושבי מטע הגיעו לביתו כדי לנחם את אמו, שהתאלמנה מאביו לפני שנים רבות.

     

    האם סיפרה בדמעות כי היא אמרה לו בעבר שהיא דואגת בגלל השירות שלו, אבל הוא נהג להרגיע אותה במלים: "אל תדאגי אמא, אני גבר שבגברים".

     

    בן דודו של קובי, חיים גנון, סיפר כי הוא היה "מורעל" על הצבא, והמשפחה ציפתה לפגוש אותו בסוף השבוע אז אמור היה לצאת הביתה. "אנחנו לא מעכלים, אין לנו מלים לתאר את הילד הזה", אמר גנון.

     

    אלעד, חברו של קובי, שלמד שכבה מעליו, בבית הספר החקלאי עין כרם בירושלים, סיפר: "הוא היה משכמו ומעלה, ואני לא אומר את זה בגלל מה שקרה, הוא באמת היה כזה. מחייך לכולם, אף פעם לא ראו אותו עצוב. בהמשך הייתי מעין חונך שלו בלימודי הנדסאים במכללה הטכנולוגית גן יבנה. קובי התחיל י"ג ובאמצע הוא אמר שהוא לא ממצה את עצמו מספיק. הוא רצה נורא להיות קרבי ואם היה ממשיך בלימודים, בטוח שהיה תומך לחימה. מאז שקיבלתי את הבשורה מחבר משותף, אני לא מפסיק לבכות".

     

    סמל יעקב מרוויצה

      

    יעקב מרוויצה, בן 26, היה חייל בודד, שעלה לארץ מיוגוסלביה לפני שנתיים, שם חיות אמו ואחותו, כדי להתגייס לצה"ל. בששת החודשים האחרונים התגורר יעקב בקיבוץ המעפיל במסגרת עמותת "עמית", שממומנת על-ידי יהודים מאנגליה.

     

    "יעקב סיפר שהפעילות שלו בצבא מצילה חיים של אזרחים ומונעת ממחבלים להתפוצץ בישראל. הוא הרגיש שהוא תורם למדינה", סיפר נסים אוזן מ"עמית", איש הקשר של החיילים הבודדים המתגוררים בקיבוץ. "בכל פעם הייתי יושב איתו, והיינו מדברים על השירות הצבאי. כששאלתי אותו למה אחד כמוהו, בן 25, עזב את יוגוסלביה, את אמו ואחותו ואת לימודיו שם, והחליט לבוא לישראל, הוא היה אומר שהמדינה בבעיה קיומית והוא הרגיש שהוא חייב לתרום".

     

    לדברי אוזן, יעקב אף פעם לא התלונן על הצבא, ותמיד היה מרוצה ממה שקיבל. "הוא הגיע לארץ ממש מתוך ציונות ואידיאולוגיה. הוא לא דיבר על הזכויות שלו, ורק רצה לתת. כשעשינו פגישה עם התורמים, ביקשתי שישחררו את כל החיילים לפגישה, אך הוא סירב ואמר שאינו מוכן שמישהו אחר יישאר בבסיס במקומו".

     

    יעקב היה אמור לצאת באוקטובר הקרוב לאנגליה יחד עם נציג צה"ל לערב התרמה למען העמותה, שהחליטה לאמץ חיילים נוספים ולדאוג להם לדיור.

      

    יואב גיסיס מקיבוץ המעפיל, שאשתו היא אם הבית של החיילים הבודדים, סיפר: "יעקב היה בחור פטריוט ואכפתי. היה לו מאוד חשוב לשרת בצבא והשאיפה שלו היתה להתקדם בפיקוד. הוא ראה את עתידו בישראל, אבל עכשיו הכל נקטע". 

     

    בהכנת הכתבה השתתפו אפרת וייס, אלי סניור, שיה אגוזי, אייל הראובני, אילן מרסיאנו ורענן בן צור

    פרסום ראשון: 11.05.04, 20:03
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "ששת החברים מהפלוגה נהרגו ברגע אחד"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סמל איתן ניומן
    סמל אדרון עמר
    צילום רפרודוקציה: דני סלומון
    סמ"ר עופר ג'רבי
    צילום רפרודוקציה: דני סלומון
    צילום רפרודוקציה: אלכס קולומויסקי
    סמל אביעד דרעי
    צילום רפרודוקציה: אלכס קולומויסקי
    צילום רפרודוקציה: עמית שאבי
    סמל קובי מזרחי
    צילום רפרודוקציה: עמית שאבי
    הצל"ש שקיבלו חיילי גדוד הסיור ביום העצמאות
    צילום רפרודוקציה: רוני שיצר
    סמל יעקב מרוויצה
    צילום רפרודוקציה: רוני שיצר
    מומלצים