שוויץ: אליפות הארץ במלחמת פרות

מי שלא השתתף בשבוע שעבר בתחרות הגמר של מלחמת הפרות בקנטון ואלה, שבשוויץ, יכול להמשיך ולחשוב כי הכלב הוא ידידו הטוב של האדם. אבל כשמדובר בשוויצרים, לא מעטים מהם, והכוונה בעיקר לחקלאים, מעדיפים לפעמים את פרתם על פני האשה, והם בהחלט מגדירים אותה כידידה הטובה ביותר של האדם, מה שעומד קצת בסתירה לעובדה שרבים מאותם חקלאים מביאים את פרותיהם להילחם, זו בזו, כדי לזכות בתואר הנכסף: הפרה החזקה ביותר במדינה.

הסיפור הזה נשמע אולי מוזר ונראה גם קצת ביזארי, אבל מדובר באחד האירועים החשובים ביותר שיש בקנטון ואלה, ומשתתפים בו כחמשים אלף איש, בהם כעשרת אלפים שמגיעים ליום הלחימה האחרון, כולל, כמעט, כל הצמרת הפוליטית של שוויץ ונציגים של כל כלי התקשורת הכתובה והאלקטרונית זאת בנוסף לחסויות שנותנים לאירוע תאגידי ענק שוויצריים וגופים מסחריים כמעט מכל מגזר אפשרי. האירוע הזה חשוב לשוויצרים יותר ממשחקי כדורגל וכדורסל, יותר ממרוצי מכוניות ויותר מפסטיבלי מוסיקה שונים . זהו, פשוט אירוע שמבחינתם אסור לפספס. 

הפרות התחילו

"אנחנו לא התחלנו את מלחמת הפרות," מסביר לנו אדי פיטר, נציג משרד התיירות של שוויץ באזור. "מי שהתחיל בזה הן הפרות עצמן. באזור זה גדל זן מיוחד של פרות שחורות ובעלות קרניים. מדי שנה, בתקופת האביב, מוציאים את הפרות לאחו בהרים ושם מתערבבות פרות מעדרים של חקלאים שונים. אותן פרות, נוהגות להילחם על שטחי המרעה וכמובן כל אחת מהן רוצה לנצח את הפרות האחרות על מנת להיות ראש העדר.

"המלחמה של הפרות נעשית בכמה דרכים, כאשר בשום מקרה אין דם, אין פצועים וכמובן אף פרה לא תמות במהלך הקרב. הפרות למעשה מפגישות מצח של אחת עם זה של השנייה, ואז הן משלבות קרניים זו בזו ומנסות לעייף אחת את חברתה. חלק מהריטואל הזה נעשה כאשר אחת הפרות משלבת את הקרניים שלה ומכופפת את ראשה, כך שהיא למעשה גורמת לצוואר של הפרה האחרת להסתובב, ובדרך זו היא מפילה את חברתה לרצפה, או שמאלצת אותה לוותר ולהתרחק. הפרה שמתרחקת, או מוותרת על הקרב - היא זו שמפסידה."

לפני 82 שנים, אחרי שהחקלאים צפו במלחמת הפרות, הם החליטו למסד את המלחמות האלה. מדי שנה נערכות בקנטון של ואלה תחרויות מוקדמות, וביום ראשון השני של חודש מאי, מתקיים יום שלם של קרבות בין כל הפרות שמגיעות לשלב הסופי. השבוע מדובר היה ב-160 פרות. אלה חולקו לחמש קבוצות, ובכל קרב השתתפו 10 פרות, חמישה זוגות של לוחמות.

משעות הבוקר של יום ראשון החל מסע ארוך של טנדרים ועגלות להוביל את הפרות לזירת הלחימה, כשאלפים מתושבי האזור, זקנים , מבוגרים , ילדים ואפילו תינוקות, משתרכים בתורים ענקיים ותופסים כבר משעות הבוקר מקומות ביציעים הרבים שסביב זירת האירוע. "אני אוהב פרות ואני מאד אוהב לראות את הקרבות האלה," סיפר לנו בשיא הרצינות ז'אן פייר מארה, בן ה-8 שהגיע לאירוע עם אביו ואחותו, ועם פאפיט הפרה המשפחתית. "אני מקווה שפאפיט תזכה," הוא הוסיף ברצינות רבה. כמה שעות אחר כך סיפר בעצב שהיא הפסידה.

לוליטה מול דולי

מזג-האוויר די קריר. העמק מוקף כולו בהרים גבוהים מכוסים בשלג טרי שירד לפני כמה ימים, אירוע נדיר למדי בתקופה זו של השנה. הקור לא פגע בחגיגת המלחמה. מסביב נפרשו, ממש כמו בחגיגות אצלנו, דוכני מזון ומזכרות, וריח המנגל האפיל עד מהרה על ריחות הפריחה. אבל אין מה לדאוג: האומצות שצלו על האש לא היו של פרות. כאן, לפחות ביום חג זה, השווייצרים שוכחים לרגע שהם אוהבים את הפרות שלהם גם בצלחת.

לתוך זירת הלחימה מכניסים מדי כמה דקות עשר פרות חדשות. הן מתחילות להריח זו את זו, לנהום, לרקוע ברגליים ולנסות להפחיד את הפרות האחרות. כשהן לא ששות אלי קרב, דואגים הבעלים שלהם לקרב פרה אחת אל חברתה, כדי לגרות אותן. וכך נעמדות לוליטה מול דולי, ליזט מול פמלה, איזבאלה מול בירסה, מרסלי מול למבדה ונוריסאט מול מרגו ומתחילות בקרב לקול שאגות הקהל.

בכל פעם שאחת הפרות מתחילה לנצח את האחרת, השאגות הולכות ומתגברות. הקהל יוצא מגדרו כשהוא רואה קרב טוב, וקרב טוב הוא כזה שמתארך הרבה זמן (ואפילו צריך זמן הארכה – ממש כמו בכדורגל). הילדים הם שמתלהבים ביותר, כשהזקנים שבחבורה לא מפסיקים לתת לפרות עצות איך לנצח את הפרות האחרות. לאט-לאט עוברים ממקצה אחד למקצה שני, כשבכל פעם יוצאים בעלי פרות אבלים וחפויי ראש לאחר שפרתם הפסידה בקרב והם ייאלצו לשוב הביתה בלי הפרס המיוחל.

"אנחנו מאמנים את הפרות שלנו הרבה זמן", מסביר וונדלין פוקס, שכמה מפרותיו משתתפות באירוע. "אם הפרה שלך לוקחת את המקום הראשון והופכת למלכת הפרות של שווייץ, גם אתה הופך לאדם חשוב, כי כולם יודעים שזו הפרה שלך".

"הפרה שזוכה במקום הראשון מקבלת פעמון חדש", ממשיך פוקס תוך שהוא מלטף את זאזא וטריפולי, שתי פרות שלו שיצאו מהזירה לאחר שנוצחו. "ערכה של הפרה עולה בצורה משמעותית. פרה שזוכה שווה משהו כמו 35-40 פרנקים שווייצריים. אבל אף אחד לא ימכור את הפרה שלו, כי פרה זה יותר מאישה. היא שלך לתמיד".

נשיא שווייץ, ג'וזף דייס, מסתובב בין בעלי הפרות והקהל הרב, ממש כמו הפוליטיקאים שלנו המסתובבים בין המנגלים והמופלטות בזמן המימונה. הוא מלווה בחברי ממשלה וחברי פרלמנט רבים. לדבריו, הלוחמנות של הפרות ממש לא דומה למה שקורה בפוליטיקה. "הפרות מגלות יותר נחישות", הוא מנמק.

ממש לקנא

האירוע שהחל סמוך ל-10 בבוקר אמור היה להסתיים ב-5 אחר-הצהריים, אבל הפרות השווייצריות לא מכירות את השעון. חלק מהן מתעקשות להמשיך להילחם, וכמה מהקרבות נמשכים אפילו יותר מחצי שעה, כשהפרות מתנשמות בכבדות כאילו עוד רגע יחטפו התקף לב. השעה 5 חלפה, וגם השעה 6 חלפה, וכל הקהל עדיין יושב מרותק למושבים ביציעים וממתין לראות מה יהיה הסוף. רק אחרי 7 בערב הכל הסתיים, כאשר ספיר, שניצחה בעשר קרבות, הצליחה לגבור גם על אלטס וזכתה במקום הראשון לכל תשואות הקהל.

אני לא משוכנע שמלחמת פרות היא סיבה טובה להגיע לשווייץ, שהרי למדינה זו יש כל-כך הרבה מה להציע לתיירים. אבל אם ייצא לכם לנסוע לשוויץ בחודש מאי, נסו להגיע גם למלחמת הפרות הגדולה בקנטון ואלה. תראו איזה דאגות יש לאנשים האלה. ממש לקנא.