דו"ח אמנסטי: אלה "פשעי המלחמה" של ישראל

ארגון זכויות האדם הבינלאומי "אמנסטי אינטרנשיונל" מזהיר את ישראל, כי הריסות בתים נרחבות הן בגדר "פשע מלחמה", וקורא לקהילה הבינלאומית לפעול להבטחת "הציות של מדינת ישראל למחויבותיה על פי כללי המשפט הבינלאומי".

אמנסטי גם מאשים את ישראל בביצוע פשע מלחמה בעת הריסת חלק נרחב של מחנה הפליטים בג'נין, בעת מבצע "חומת מגן" בחודש אפריל 2002.

האזהרה והאשמה כלולות בדו"ח מיוחד, "תחת עיי החורבות: הריסות בתים והשחתת רכוש ואדמה", המתפרסם היום (ג'), ומטבע הדברים, עדיין לא נכללת בו כל התייחסות להרס הבתים ברפיח בשבוע האחרון. אמש פירסמה גם מחלקת המדינה האמריקנית דו"ח, שגינה את "הפרות זכויות האדם של ישראל בשטחים", וקבע כי "הרקורד של ישראל נשאר עלוב ואף הורע".    

"פשע מלחמה בג'נין"

הדו"ח מציין כי הריסת 800 הבתים במחנה הפליטים ג'נין בזמן מבצע "חומת מגן" בחודש אפריל 2002, באופן שהותיר כ-4,000 נפשות חסרות קורת גג, התבצעה לאחר תום העימותים במחנה הפליטים, כשרוב הצלפים הפלסטינים נעצרו או נכנעו.

מתוך הדו"ח: "חוקרי אמנסטי אינטרנשיונל הגיעו למסקנה כי ההרס הנרחב של בתים ורכוש בידי הצבא לא היה מוצדק בטיעון של צורך צבאי, ולפיכך מהווה פשע מלחמה".

אמנסטי דורש מישראל להפסיק לאלתר את הריסות הבתים של קרובי משפחה של ידועים או החשודים כמפגעים, להעניק פיצוי מלא לאלו שבתיהם נהרסו או ניזוקו, ולעצור לאלתר הרס בתים שלא לצורך צבאי מובהק.

אמנסטי גם קורא לישראל לפעול לפינוי המתנחלים, "באופן אשר יבטיח את קיומן של זכויות האדם של הפלסטינים, בייחוד הזכות לתנועה חופשית ולרמת מחייה נאותה".

"הגדר - נגד המשפט הבינלאומי"

אמנסטי דורש מישראל להפסיק את בניית החומה בשטחים, ולהקים ועדת חקירה משפטית לחקירת כל מקרי הריסת הרכוש בידי צה"ל מאז תחילת האינתיפאדה, כדי שזו תקבע את מידת הנזק והפיצוי הנדרש.

הארגון תוקף בחריפות את הפעולות שישראל נוקטת לצורך הקמת גדר ההפרדה, תוך הפקעת רכוש פלסטיני, ניתוק ישובים פלסטיניים, הריסת קרקע חקלאית פלסטינית ומניעת גישה של פלסטינים למקומות עבודה, מוסדות השכלה, שירותי בריאות ושירותים חיוניים אחרים.

אמנסטי מציין כי תוואי הגדר נבנה ברובו המכריע (תשעים אחוז), בתחומי הגדה המערבית, רק כדי להקל על הגישה לכחמישים התנחלויות, שאמנסטי רואה בהן כבלתי חוקיות ושהקמתן נוגדת את המשפט הבינלאומי. עוד קובע אמנסטי כי הקמת הגדר "בתוואי הנוכחי" מפרה את התחיבויותיה של ישראל בהתאם למשפט ההומינטרי הבינלאומי.   

לפי הדו"ח, ישראל הרסה למעלה מ-3,000 בתים ומבני ציבור של פלסטינים בשטחים ושל ערבים-ישראליים בתחומי הקו הירוק, במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות, וכתוצאה מכך עשרות אלפי נשים, ילדים וגברים פונו מבתיהם ונשארו חסרי קורת גג ורכוש.

סוכנות הסיוע של האו"ם - אונר"א, מסרה לאמנסטי כי ברצועת עזה לבדה נהרסו יותר מ-2,150 בתים ויותר מ-16,000 בתים ניזוקו. כמאתיים בתים נהרסו במחנה הפליטים חאן יונס ומספר דומה של בתים ניזוק באופן שאינו מאפשר עוד מגורים בהם. יותר מעשרה אחוז מהאדמות החקלאיות ברצועת עזה נחרבו, ויותר מ-226 אלף עצים נעקרו רק בשנים 2002 ו-2003. מאות בארות, בריכות ומתקנים לאחסון מים נהרסו גם הם.

"ביטוי שערורייתי של עונש קולקטיבי"

אמנסטי מציין כי הריסות הבתים של פלסטינים מוצדקות על ידי צה"ל ב"צורך צבאי ובטחוני". לטענת הארגון, הן מיועדות להענשת משפחות של פלסטינים הידועים או חשודים במעורבות בפיגועי התאבדות והתקפות אחרות נגד אזרחים וחיילים, או לצורך הרחבת כבישים או תשתיות אחרות המשרתות מתנחלים וחיילים, או כפעולות גמול וכעונש קולקטיבי בתגובה להתקפות של ארגונים פלסטיניים או לצורך הרחבת התנחלויות, או במהלך פעולות לחימה, כפי שטוענת ישראל.

רוב ההריסות מתבצעות בשעות הלילה, ללא התראה מוקדמת, וללא מתן אפשרות להציל את הרכוש.

אמנסטי דוחה מכל וכל את העמדה הישראלית, שלפיה הריסת הבתים מכוונת להרתעת מפגעים פוטנציאליים, ורואה במדיניות הישראלית "ביטוי שערורייתי של עונש קולקטיבי, הפרה בוטה של עקרון בסיסי של המשפט הבינלאומי. ענישה קולקטיבית אסורה בהחלט, ללא יוצא מהכלל".

"תגובה בלתי פרופורציונלית"

אמנסטי קובע כי במקרים רבים, הריסת בתים היוותה תגובה "בלתי פרופורציונלית" לעוצמת האיום על חיילי צה"ל.

אמנסטי קובע עוד כי הריסת בתים ופגיעה ברכוש פלסטיני לצורך "הרחבת התנחלויות בלתי חוקיות או תשתית התנחלותית", אסורה לפי המשפט ההומניטרי הבינלאומי.

אמנסטי מציין עוד כי צה"ל נמנע מלספק ראיות כלשהן לפיהן הבתים הפלסטיניים שנהרסו אכן שימשו לביצוע התקפות, ואמנסטי מפקפק בתקפותן של הצהרות דוברי צה"ל כי חלק מהבתים ההרוסים היו "נטושים", "ריקים" או "בלתי מיושבים".

אמנסטי מזכיר כי ישראל מחויבת להוראות אמנת ז'נבה הרביעית, האוסרת על "הכוח הכובש" להרוס רכוש אלא כ"פעולה חיונית במסגרת מבצעים צבאיים".

"הריסות ופינויים צריכים תמיד להיות האפשרות האחרונה. במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות, ביצע הצבא פעולות שלא היו מוצדקות על ידי צורך צבאי. חלק מהפעולות הללו מהוות הפרות בוטות של אמנת ז'נבה הרביעית, והן מוגדרות כפשעי מלחמה".

"בג"ץ נכשל"

אמנסטי מציין עוד כי בית המשפט העליון הישראלי נכשל בהגנתו על הזכות לקורת גג, ומציין את נוהגו של בית המשפט העליון, בשבתו גם כבג"ץ, לקבל את טיעוני צה"ל כי הריסות הבתים נועדו לשם צרכים צבאיים או בטחוניים.

"פסיקות אלו מרמזות כי בית הדין קיבל במהירות רבה מדי את ההגדרה הכוללנית של הצבא ביחס לפעולה שהיא בעלת 'נחיצות צבאית'. על ידי תמיכה בפרשנות זו, בית הדין הגבוה לצדק נכשל בהגנתו על פלסטינים בשטחים הכבושים מפני הריסה שרירותית של בתיהם ורכושם ומפני פינויים בכפייה, ובכך השאיר את הדלת פתוחה להריסת בתים ורכוש של פלסטינים כמעט לכל מטרה צבאית".

"דפוס של הפחדה וטרור"

הדו"ח מביא כדוגמא את סיפורה של משפחת באשיר, מדיר אל בלאח שברצועת עזה, שביתה משמש את תשעת בני המשפחה, כולל האם הקשישה של אב המשפחה, חליל באשיר, מנהל בית ספר.

בתחילה אסר צה"ל על המשפחה להשתמש בקומות העליונות של הבית, ולאחר מכן לחץ על המשפחה לעקור מביתה.

במשך כל אותו זמן שימש בית המשפחה כמטרה לירי של צה"ל, למרות שלא ננקטו ממנו כל פעולות איבה. כתוצאה מהירי נפצעו שלושה מבני המשפחה, חליל באשיר ושניים מבניו, ביניהם יוסף בן ה-15 שנפצע בגבו ועדין לא ברור אם יוכל עוד ללכת.

צה"ל הרס בינתיים גם את בית הוריו של באשיר ואת בית אחיו, הרס את כל האדמות החקלאיות שסביב הבית, והחרים את כל האדמות שמאחורי הבית.

אמנסטי קובע, שהפגיעות הנמשכות בביתה של משפחת באשיר לא שירתו "כל מטרה בטחונית ברורה", אלא הן חלק מ"דפוס של הפחדה והטרדה" המכוון לאלץ את משפחת באשיר לעזוב את ביתה.

חליל באשיר אמר לאמנסטי: "אף התקפה, אף מעשה אלימות לא בוצע על ידינו או ע"י מישהו אחר מדיירי הבית הזה. מסיבה זו, לעולם לא נעזוב את הבית שלנו, משום שאנו יודעים שברגע שנעזוב אותו ונותיר אותו ריק, הצבא יטען כי הוא שימש צלפים ויהרוס אותו".

"מנעו מאמבולנסים להתקרב לבית"

הדו"ח מזכיר את המקרה של נוהא מקאדמה, אם לעשרה ילדים שהיתה בחודש התשיעי להריונה, ושנהרגה כשצה"ל פוצץ את בית שכנה באופן שמוטט גם את ביתה שבמחנה הפליטים אל בורייג' ברצועת עזה.

בעלה ורוב ילדיה נפצעו מהפיצוץ וששה בתים נוספים נהרסו, באופן שהותיר כתשעים איש חסרי קורת גג.

צה"ל, לפי עדות בעלה של מקאדמה, שוקרי, מנע מאמבולנסים להתקרב לבית, בשעה שהוא עוד שמע את אנחות אשתו תחת הבית ההרוס.

פעולת הגמול של צה"ל כוונה להרוס בית של פלסטיני שירה לעבר חיילים בצומת גוש קטיף.

גופותיהן של נאבילה אל שובעי, בת 40 ובחודש השביעי להריונה, שלושת ילדיה, בעלה, שתי גיסותיה וחמה בן ה-85 נמצאו מתות, חבוקות במעגל בחדר קטן בביתם, כשדחפורי צה"ל הרסו את ביתם שבעיר העתיקה בשכם, ללא אזהרה, בחודש אפריל 2002.

עוצר שהטיל צה"ל מנע גישה של ארגוני סיוע וסעד לבית, בשעה שאב המשפחה ואחת מהגיסות היו עדיין בחיים.

הדו"ח מספר גם את סיפורה של משפחת שוואמרה בענאתה שבמזרח ירושלים, שביתה נהרס ארבע פעמים מאז 1998.

בפעם החמישית נבנה הבית באפריל 2003, בסיוע ארגוני שלום בינלאומיים, כמרכז שלום לזכר נוהא מקאדמה, שנהרגה בעת הריסת ביתה בעיר העתיקה בשכם, ולזכר רייצ'ל קורי, שנמחצה למוות על ידי דחפור צה"ל כשניסתה למנוע הריסת בתים במחנה הפליטים ברפיח.

בני המשפחה סיפרו לאמנסטי כי בקיץ האחרון איימו עליהם ש"ביתם ייהרס בפעם החמישית".

מפלים את הבדואים

אמנסטי מתייחס גם להריסת בתים של ערבים ישראלים, של פלסטינים תושבי מזרח ירושלים ושל בדווים תושבי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, שנבנו ללא רשיון וטוען שקיים דמיון בהגבלות הבנייה המוטלות על הפלסטינים תושבי השטחים הכבושים לאלו המוטלות על ערבים ישראלים.

אמנסטי מציין שישראל הקפיאה את התכנון בערים או בכפרים הפלסטיניים, בזמן שקידמה תכניות יעילות לכ-150 התנחלויות. אמנסטי מוסיף שישראל נמנעה מלהרוס אלפי בתים שנבנו ללא רשיונות בהתנחלויות וסיפקה להם אישורים רטרואקטיביים.

ישראל מונעת גם משבעים אלף הבדווים תושבי הכפרים הלא מוכרים בנגב לבנות בתים או לעבד את הקרקע, ואף פעלה להרעיל את שדותיהם. מספר המבנים ללא רשיון, ולפיכך מיועדים להריסה, בכפרים אלו מגיע לכששים אלף, מחציתם בתי מגורים.

באותו זמן, מינהל מקרקעי ישראל החכיר שטחים עצומים, כ-66 אלף דונם, לאיכלוס יהודים.

"על הפלסטינים להימנע מתקיפות"

מהרשות הפלסטינית תובע אמנסטי למנוע תקיפות של יחידים וארגונים פלסטינים נגד אזרחים ישראלים בשטחים ובתוך ישראל.

לארה"ב קורא הארגון למנוע אספקת ציוד מכני, ביחוד דחפורי קטרפילר, המשמשים לביצוע הרס בתים בלתי חוקי ולהפרת זכויות אדם, ותובע מחברת קטרפילר לפעול כדי שכליה לא ישמשו להפרת זכויות אדם.