אין אופציות

1. שיחה ממתינה

ידיד המשפחה ג' הוא שכיר בכיר מאוד בחברה לשירותי תקשורת בין-לאומיים. בשיחות סלון בימי שישי הוא נהנה להתפאר באלפי לקוחותיו המתחננים שיספק כבר שירותי תקשורת מקומיים. "בזק עושה עבודה טובה" הוא מודה מידי פעם "אבל כמה שונאים היא צברה החברה הזאת..."

עם ישראל אכן אוהב לשנוא את בזק ואחת הסיבות היותר טובות היא דמי השימוש הקבועים. לא, אין בלבי על הגרושים אותם היא מחייבת על שירות השיחה המזוהה (למה בעצם?) או על השימוש בתיבה הקולית (שמקפיצה בהיסטריה, לשמחת לב הבזקאים, את מספר השיחות ).

יש בלבי בהחלט על מחירו הקבוע והמופקע לגמרי של הקו בו אנו משתמשים. אני מבינה לגמרי שגם לבזק יש הוצאות אחזקה, שבקווים האלה יש לטפל תדיר. אני גם אסירת תודה על העובדה שהיום אין צורך להיות חולה לב או בעלת פרוטקציה כדי לזכות בקו כזה, אבל 100 שקל לחודשיים? 100 שקל?

האם מישהו הסביר לנו פעם כמה באמת עולה תחזוקת קו בודד? האם מישהו באמת תמים להניח כי הסכום הוא ריאלי. מרגיז במיוחד לטעמי לגלות, שגם אם לא השתמשת כלל בקו עדיין יושת עליך הקנס הספציפי. הכלל הזה מוביל לאבסורדים כמו זה הקובע כי אם דיברת בין 0 לעשרים שקל תקבל זיכוי בסך מחצית הסכום ותשלם "רק" 51 שקל על 0..שיחות.

וחוץ מזה: כמה זמן עוד יעבור עוד עד שתשדרג בזק את אתרה ותאפשר לנו למצוא מספרי טלפונים דרך האינטרנט? כבר חודשים שהאתר בתהליכי שידרוג ואנו, חובבי הטכנולוגיה, אנא אנו באים?

נראה כי הניצול הציני של בזק את לקוחותיה ייפסק ברגע שג' וחבריו יקבלו את הזיכיון לו הם ממתינים בקוצר רוח. תנו לנו אלטרנטיבות משובחות וזולות. הלאה המונופול.

(טלי חרותי סובר)

2. חשמל זורם

חברת החשמל לא קובעת את את מחיר החשמל. בשביל זה יש גוף ממשלתי שנקרא הרשות לשירותים ציבוריים חשמל. אבל מצד שני לחברת החשמל יש ועד חזק שמאיים בהורדת השאלטר בכל פעם שמנסים לבטל לעובדים הטבה כזו או אחרת. חשמל חינם, למשל. אבל לנו אין ברירה, וכמה שזה מרגיז, את החשמל שלנו אנו חייבים לרכוש מחברת החשמל. כי היא 100% מונופול.

אז אולי החשמל לא כל כך יקר בארץ, אבל עדיין - זה מעצבן לדעת שבעובדים הללו לא ניתן לגעת. כי האיום בפגיעה בהם הוא למעשה איום בפגיעה בכולנו. אז המשכורות הממוצעות שלהם הם מהגבוהות במשק, ויש להם תנאים טובים, ולהיכנס לעבודה שם זה כמעט בלתי אפשרי אם אין לך פרוטקציה. אבל אסור לגעת בהם, או לייעל. כי הם יסגרו את השאלטר...   

3. על הכביש

לפעמים צריך לנסוע מצפון הארץ לדרומה, או להיפך, ואין ממש כוח לעשות את זה דרך כביש החוף ונתיבי איילון הצפופים. בשביל  זה המציאו לנו את כביש 6. האמת - כביש מצויין ויפה שהנהיגה בו נעימה ומהירה. הבעיה מתחילה עם החשבון שמקבלים הביתה, או שלא מקבלים. 

נתחיל בעובדה שמחירי הנסיעה בכביש עלו החודש בשיעור של בין 15% (לנוסעים מזדמנים) ועד ל-28% (למנויי פסקל) באישור הממשלה. ככה זה שאין תחרות - עושים מה שרוצים ומקבלים על זה אפילו אישור.

נמשיך עם הקנסות הגבוהים שגובה החברה, שוב באישור הממשלה, למי שלא משלם בזמן. נכון, מי שלא משלם צריך להיענש אבל צריך גם קצת פרופורציות. חוץ מזה במקרים רבים לקוחות באמת לא מקבלים את החשבון לביתם, ואז הם נענשים על לא עוול בכפם. אמנם מפעילת הכביש הודיעה כי מפחיתה את הקנסות, גם בגלל הביקורת הציבורית, אבל הם עדיין נחשבים לגבוהים.

גם בחשבוניות שמקבלים הביתה כתוב רק סכום התשלום: אין פירוט איפה נכנסנו לכביש, מתי, באיזה שעה וכו'.     

ונסיים בעובדה שההממשלה תשלם לחברה המפעילה את הכביש 108 מיליון שקל, שלטענת היזמים היא חייבת להם. כך שגם אם אתם לא נוסעים על הכביש, אתם משלמים עליו.

אבל ככה זה שאין אלטרנטיבה ראויה. אנחנו, בסופו של דבר, אוכלים אותה.    

4. לא סוגרים חשבון

לכאורה יש בארץ תחרות בתחום הבנקאות: יש מספר רב של בנקים, גדולים וקטנים, ואפשר לעבור מהאחד לשני. אבל בפועל מערכת הבנקאות בארץ היא אחת הריכוזיות ביותר בהשוואה בינלאומית. חמשת הבנקים הגדולים מרכזים בידם יותר מ-90% מסך נכסי הבנקאות המסחרית.

באופן מפתיע, או שלא, העמלות שהם גובים מהלקוחות דומות במקרים רבים, ולעתים אף זהות. וכך, אם אנחנו מתעצבנים על הבנק שלנו, ורוצים לסגור איתו את החשבון תרתי משמע, ולעבור לבנקר אחר, בסופו של דבר נשלם לבנק האחר את אותן עמלות, ונתעצבן גם עליו, כשבמקביל נשלם קנסות על ביטול הוראות קבע וכיוצא באלו.

מערכת בנקאית המאופיינת בריכוזיות גבוהה משמשת רקע ליצירת כוחות מונופוליסטים, המאפשרים לבנקים להגיע לרווחים גבוהים מהנורמלי. עובדה זאת באה לידי ביטוי בגובה המרווח הפיננסי. וכפי שאמר היום דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים: משהו לא טוב קורה בממלכת הבנקים.

 (שלומי דונר)