משהו (עדיין) מסריח בחיריה
וזה דווקא לא הר הזבל המפורסם. המזבלה הופכת בימים אלה לפארק מיחזור - חלק מפארק איילון העתידי - וכבר ניתן לבקר בה או לדווש סביבה על אופניים. ריח הצרות עולה מכיוונה של חברה לגידול זרעים הרוצה לגדל בחלקים משטח הפארק בניינים
יובל שנים ערמו יישובי גוש דן את הזבל שלהם כאן, והזבל הפך להר הגבוה בגוש דן - גובהו 60 מטר, ופסגתו נמצאת כ-80 מטר מעל פני הים. אומרים שהטבע בועט בחזרה. מי שעשו כאן את העבודה היו דווקא הציפורים שהסתבכו בכנפיהן במטוסים המנמיכים לעבר נמל התעופה בן גוריון אותו ניתן לראות במבט מזרחה מן הפסגה. אלמלא בני הכנף, אולי היה ממשיך ההר לגבוה גם היום, אך מזה שש שנים מעביר גוש דן את הזבל שלו לנגב, וכאן הולך ומתפתח עולם מושגים חדש: 'פארק מיחזור', 'ביו גז', 'מרכז מבקרים'. זה כבר מתחיל לקרות: רום ההר כוסה באדמה, והאוויר שנושמים שם למעלה שב להיות טוב.
שיקום ההר נמצא בשלביו הראשונים, וכך גם הקמת פארק המיחזור במקום. כבר עתה מגיעים למקום מספר אוטובוסים של מבקרים ביום. אלו יכולים להתרשם לא רק מן הנוף המרהיב של גוש דן ממערב והשומרון ממזרח, אלא גם ממפעל המיחזור שהולך וקורם כאן עור וגידים: צינורות שואבים מבטן ההר את גז המטמנות (ביו-גז) ממנו מופק חשמל, ואל מול הנוף כבר מוצגים כמה מתקני עץ שיוצרו מפסולת הגזם המגיעה למקום. מרכז המבקרים מתוכנן להיפתח בשנה הקרובה, ועד שייפתח הביקורים הם בתיאום מראש בלבד (טל': 6202065 - 03).
פארק נגד שטפונות
הפעולות הנעשות עתה הן השלב הראשון בהקמת פארק איילון. הפארק, שאמור להיות הגדול בגוש דן והפארק האקולוגי הראשון בישראל, ישתרע בשטח המחבר את בית הספר החקלאי מקווה-ישראל, פארק דרום, הפארק הלאומי והספארי ברמת גן. בשטחו יכללו גם שטחי חקלאות שיהיו פתוחים לקהל הרחב.
האגדה על פיה הוקם הר הזבל על הכפר הערבי שאת שמו הוא נושא אינה נכונה. הוא הוקם בסמוך לו. הכפר חיריה שכן על תל בני ברק הקדום, במקום בו נמצא כיום צומת מסובין (ומכאן גם שמו: "שהיו מסובין בבני ברק"). בשטח הזה מתוכנן, כחלק מן הפארק, אתר ארכיאולוגי ובו שרידי בני ברק התלמודית.
עיקר העניין בפארק הוא המרחב הפתוח - חורשות, שדות, נחלים וגם אגמים. אחת המטרות שבהקמת הפארק (בנוסף לרווחת תושבי האיזור, השמירה על השטחים הפתוחים ויצירת שער ירוק למדינה ולגוש דן) היא התמודדות עם שטפונות נחל האיילון. איגום מי הנחל יאפשר לווסת את הזרימה בנחל וביובליו, שלעת עתה מציפה אחת לכמה חורפים את נתיבי איילון ואת השכונות הנמוכות במטרופולין. תוכניות הפארק נראות מרשימות, אך יש גם מי שיש לו תוכניות אחרות.
מתנה של מיליארד שקל
מתוך 8000 דונם עליהם מתוכנן לקום הפארק, כ-3000 דונם הם שטח שבחכירת גורמים פרטיים שונים ובהם חברת 'הזרע', חברה שהוקמה עוד לפני קום המדינה על ידי הקיבוצים והמושבים במטרה לפתח ולגדל זרעים לחקלאות. כדאי לדעת, שכיום 'הזרע ג'נטיקס' היא אחת מהמובילת בעולם בייצור ושיווק זרעים לגידולי שדה.
את השטח החכירה המדינה ל'הזרע' בחוזה חכירה המתחדש מדי שנה, על מנת שהחברה תגדל בו זרעים. זרעים כבר לא מגדלים שם, אלא תבואה, וזו לא חברת הזרע שזורעת וקוצרת אלא חוכר-משנה. זה אולי לא מה שהיה כאן פעם, כשהיה להם הרבה זבל לאכול, אך עדיין יש כאן לא מעט ציפורים. מן ההר ניתן לראות מלמעלה בז המרפרף מעל השדה הקצור, להקות של סנוניות, אנפות ומגלנים ארוכי מקור החוצים את השמיים הלוך ושוב. הם מקננים למטה, אומרים לי.
העובדה שמדובר בחכירה המתחדשת מדי שנה, לא מונעת בעד החברה לקדם תוכניות בינוי על השטח. תוכנית המתאר של פארק איילון מדברת על בניית כאלפיים יחידות דיור (וגם זה רק במידת הצורך), אך החברה מתנגדת לתוכנית מכיוון שהיא רוצה לבנות שם כ-10 אלפים יחידות דיור. משהו בסדר גודל של רעננה. בקואליציה למען פארק איילון אומרים כי "מדובר במתנה של משהו כמו מיליארד שקל שהמדינה נותנת ליזם פרטי".
בדרך כלל מוצאים את עצמם שוחרי שימור השטחים הפתוחים בצד של המתנגדים לתוכניות 'פיתוח-כיסוח' למיניהן, והפעם המקרה הוא הפוך. לכאורה, אין צורך לדאוג מאחר שהגורמים הממסדיים והלא ממסדיים פועלים ביחד למען הפארק, אך החשש הוא שהלחצים הכבדים של חברת הזרע, שמגיעים עד לשולחן הממשלה, ישאו פרי ושבתוכנית שתאושר בחודש הבא יוכנסו שינויים בעניין זכויות הבנייה. זה אולי גם המקום לציין שהבעייה עם השטח שתופסת הזרע הוא לא רק גודלו, אלא גם מיקומו: בנייה שם תמנע את הרצף הפתוח לספארי ולפארק הלאומי ברמת גן. "ברגע שיינתנו זכויות בנייה, לא יהיה פארק", אומר דוברת הקואליציה.
אפשר גם עם אופניים
מי שסובל מפחד גבהים, יכול גם לבחור במסלול העובר למרגלות ההר. בפארק מתוכננים 25 ק"מ של שבילים, ו-10 קילומטרים מתוכם כבר קיימים כשביל אופניים או הליכה המוביל מאור יהודה ועד לפארק דרום. "הקטע היותר אטרקטיבי מבחינת צמחיה ובעלי חיים הוא הקטע של מעלה הנחל בין אור יהודה לחירייה", אומר אדריכל ארז לוטן, מצוות ההקמה של הפארק. "בקצה המערבי כדאי לעבור את האיילון לגדה הדרומית - בסכר שתולים (אין בעיה ברגל או באופניים) וללכת כ-200 מטר מזרחה לחורשת האקליפטוסים היפה על גדת המים".
השביל עובר בשטח שתופסת חוות הזרע, והחברה פנתה לבית המשפט בבקשה שימנע את העברת השבילים דרך השטח כל עוד לא אושרה התוכנית. בשבוע שעבר דחה בית המשפט את הבקשה על הסף. לא שאי אפשר היה לעבור עוד קודם, אך עתה אפשר גם אפשר.
הכוונה היא שהשביל יגיע עד לחלק נוסף של פארק איילון, בית הספר החקלאי מקווה ישראל. בינתיים צריך לנסוע מסביב על מנת לבקר במקום (גם פה, רק בתיאום מראש. טל': 5030489 - 03, 5014416 - 03).
מקווה ישראל נגד הזאבים
'מקווה', מסמליה הבולטים של ראשית הציונות, הוקם ב-1870, תריסר שנים לפני העלייה הראשונה, על ידי חברת כי"ח (אליאנס), שבוודאי לא היתה מתנגדת לו היו נותנים לה לבנות קצת על האדמות, למרות 'חוק מקווה ישראל' שאוסר זאת.
לעת עתה אמנם נדחו תוכניות הבנייה במקום, אך נראה שגם זה רק עניין של זמן. "שש פעמים היתי צריך לעצור תוכניות של בנייה על אדמות מקווה ב-15 השנים האחרונות", אומר ראש המועצה לשימור מבנים ואתרים, יוסי פלדמן, שלא חושב שזה סוף סיפור. "זאבי הנדל"ן עומדים על הגדר ומחפשים פירצה", הוא אומר. "בהתחלה הם יגידו שהם יבנו רק על יד 'הולץ' ואחר כך הם ירצו עוד עצם, ועוד עצם". לעתים נדמה כי הנזק בבנייה על אדמות מקווה, מלבד החשש ל'סיפוח זוחל', הוא הנזק הסמלי.
במקווה מרכז מבקרים והסיור במקום כולל ביקור במבנה הראשון, בבית נטר, בבית הכנסת של מקווה (מהראשונים שנבנו בארץ בסוף המאה ה- 19) ובמרתפי היקב החצובים בסלע הכורכר. מדובר במנת ציונות הגונה. שווה להגיע גם כדי לראות את הפיקוס הבנגלי הגדול. בנוסף לעץ הנדיר גם גן בוטני מרשים. במקווה נמצא גם קברו של מייסד המקום, קרל נטר. נטר, שביקש להיקבר "בקצה החלקה, אל מול החולות", קבור היום בקצה החלקה אל מול החולון.
חברת הזרע ביקשה למסור בתגובה: תוכנית החברה לפיתוח המתחם הוכנה על ידי צוות מומחים. התוכנית כוללת בנייה על שטח של כ-800 דונם בלבד (הנמצאים בשולי הפארק, על שטח של פחות מ-15 אחוז משטח הפארק המיועד). הבנייה תאפשר את מימון פיתוח הפארק על שאר השטח ותמשוך לאזור אוכלוסיה צעירה שתתרום לשיקומו.
לפנייה לכתב/ת 
