השור הזועם
כמה זמן יוכל שרון להתקיים על חום הלב ואש הקרב קשה לדעת. את חוקי המתמטיקה הוא לא הצליח בינתיים לשנות: רוב שרי הממשלה מתנגדים לתוכניתו
השור, כך נוהג הנשיא בוש לכנות את שרון מאחורי גבו. ביום שישי בבוקר קם השור מרבצו, קרא את הפרשנויות בעיתונים, והבין שאם לא יילחם על חייו, יעשו ממנו סטייקים.
ככה זה אצלנו בחווה: מי שמניח לעדר לטפס עליו, חשוב כמת. שרון בחר בסמרטוט אדום - בנימין נתניהו - ויצא להסתער.
נכון לאמש, השור עדיין זועם. או לפחות משחק את המשחק כאילו הוא זועם. הוא בעט בעיטת יעף בהצעת הפשרה שהעלה יוסף לפיד. לפיד נבהל והתקפל. אל הצעת הפשרה של ציפי לבני התייחס ביתר נימוס, אבל רק בתנאי שתיראה בציבור כלא יותר מתיקון קוסמטי להצעתו שלו. היום בכנסת הוא מתכוון לשאת נאום פולמוסני, שיעקוץ את יריביו מימין. הרעיון הכללי הוא שאולי אחד השרים הסרבנים ייעלב, יתבלבל, ויצביע נגד הממשלה. בכך ייתן לו תירוץ טוב לפטר אותו.
כמה זמן יוכל שרון להתקיים על חום הלב ואש הקרב קשה לדעת. את חוקי המתמטיקה הוא לא הצליח בינתיים לשנות: רוב שרי הממשלה מתנגדים לתוכניתו, ואין שום סימן שמישהו מהם מתכוון לחצות את הקווים.
לשרי הליכוד המתנגדים לתוכנית יש שלוש סיבות טובות. האחת עניינית: הם מתקשים לתת את ידם לפינוי התנחלויות. השנייה מפלגתית: הם מניחים שאם יצפצפו על תוצאות המשאל בליכוד, פחות מחודש לאחר שנשבעו לקבל אותן, הם עתידים להיענש. אף אחד מהם לא מתנדב להקריב את עתידו למען כבודו של שרון. והשלישית, הם חוששים מהתפרקות הקואליציה. מי יודע מה יקרה אחר-כך, אולי יפסידו את כיסאם הבכיר בממשלה, או, גרוע מזה, יוכרז על בחירות והם יצטרכו להיאבק על מקומם בכנסת.
שרון מוצא את עצמו, כמו בן גוריון בשלהי כהונתו, מול הרוב במפלגתו. הוא, הזקן, רוטן, בועט, נושך, רוצה בשינוי. הם, צעירים זקנים, דבקים בקיים. גם אז היה כל צד משוכנע שבריבו הוא מציל את המולדת. גם אז ראה הציבור את המנהיגות שלו במריבותיה, והתבייש.
שרון יכול היה לכוון את חיציו אל שלושת השרים הבכירים שהצהירו בעבר שהם תומכים בתוכנית, וחזרו בהם לאחר המשאל: נתניהו, לבנת ושלום. הוא העדיף לבודד את נתניהו. הנימוק: נתניהו בגד. ביום רביעי בלילה הוא הבטיח לאורי שני וראובן אדלר, שני שליחיו של שרון, שיתמוך בהחלטה של הממשלה "לרשום לפניה" את התוכנית, ועד לפגישה עם שרון ביום חמישי בצהריים חזר בו.
מה ששרון מנסה לעשות הוא להעביר את הוויכוח לתחום האישי, המלוכלך, להפחיד את נתניהו, ולקעקע את הברית שנוצרה בין השלושה. ההתקפה שלו על נתניהו אתמול, כדרכן של התקפות פוליטיות יזומות, היתה ברוטלית, צינית ולא לגמרי הוגנת. זכותו של נתניהו להעדיף את דעתם של מתפקדי הליכוד על דעתו של ראש הממשלה. זאת לא בגידה במולדת.
אל תוך העימות הזה נדחף, שלא בטובתו, יוסף לפיד. התפקיד שייעד שרון ללפיד היה אחד: להזהיר את נתניהו, ש"שינוי" לא תצטרף לממשלה שינסה להקים במקום שרון. פתאום, באמצע ישיבת הממשלה, הציע לפיד פשרה: שרון יוכל להציע מה שהוא רוצה, ובינתיים תחליט הממשלה על פינוי שלושה יישובים. ההצעה שלו שיחקה לידי נתניהו, שמתנגד לכל אישור בממשלה של מתווה שרון.
שרון הניח שלפיד איבד את שפיות דעתו. מילא הנזק שהוא גורם לתוכנית, אבל מה הוא מעולל למפלגתו, שינוי. הוא, שסחב אותה בשבועות האחרונים שמאלה, שובר פתאום ימינה ומציב את עצמו בין נתניהו לשרון. הוא, שחתר לפירוק הקואליציה הנוכחית ולצירוף העבודה, הופך פתאום למשרתם של ליברמן ואיתם. עם בעלי ברית כמו לפיד, שרון לא זקוק לנתניהו.
הקרב על מנהיגותו של שרון דרמטי ומרתק, אבל בסך הכל הוא מקטין את הסיכוי שתוכנית ההתנתקות תתממש. כל שלב בעימות מוסיף עוד חישוקים, עוד משקולות, על הדרך לביצוע. שרים, גם שרים שתומכים במהלך, מעריכים שכך או כך, לשרון לא יהיה הכוח לקדם את התוכנית מעבר לפינוי של שלושה יישובים. השאר יימסר בידי ראשי הממשלה הבאים.
העיתונאי החוקר בוב וודוורד מספר בספרו החדש על מלחמת עיראק, "תכנן מתקפה", על דימוי השור שהנשיא בוש הדביק לשרון. הוא יודע לספר גם שכאשר נפגש בוש עם ראש ממשלת ספרד לשעבר אזנר, הם שוחחו על שרון. בוש כינה אותו "שור", בול באנגלית, והמתורגמן שאל איך לתרגם את המילה, האם בתור שור או בתור "בולשיט".. בתור שור, כמובן, הבהיר בוש.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
