היום הארוך ביותר
בטקסי זיכרון ואירועים חגיגיים מציינים היום מנהיגי העולם בצרפת 60 שנה לנחיתת חיילי בנות הברית בחופי נורמנדי, קרב האדירים העקוב מדם שסימן את תחילת קיצו של המשטר הנאצי. לראשונה הוזמנו לטקסים גם קנצלר גרמניה ונשיא רוסיה. החיילים הוותיקים פשטו כבר בסוף השבוע על חופי הנחיתה, עם מקלות הליכה בידיהם במקום רובים
נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש הילך בשבוע שעבר על חבל דק מאוד כשהשווה בין אומץ ליבם של חיילי בנות הברית שלחמו נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה, לבין המאבק העולמי בטרור.
בטרם יצא לאירופה, כדי להשתתף בטקסי ציון 60 שנה ל-D-DAY, יום הנחיתה בנורמנדי, כינה בוש בנאום שנשא בפני טייסים בקולורדו את שדה הקרב ההוא, "המקום בו גורלם של מיליונים נקבע בידי אומץ ליבם של כמה אלפים".
- עוד על מבצע הנחיתה בנורמנדי ב-6 ביוני 1944 - ראו באנציקלופדיה ynet
"אנו נזכרים בעיתות סכנה, אחדות לאומית ואומץ לב. אנו מוקירים את הדור של אמריקנים ששירתו את מולדתם והצילו את חירות העולם. כמו שהאירועים באירופה קבעו את תוצאותיה של המלחמה הקרה, כך האירועים במזרח התיכון יחרצו את גורל המאבק בטרור", אמר הנשיא.
בוש יאמר דברים דומים בנאום שיישא היום (א') בטקס בבית הקברות האמריקני בנורמנדי, לזכר חיילי בנות הברית שנפלו בקרב האדירים ההוא ובלחימה שבאה בעקבותיו. אך הנשיא יזהר שלא למתוח את החבל יתר על המידה. כשמנהיגים מ-16 מדינות לצידו, ייזהר בוש מלסמן את הקו שאולי היה רוצה לסמן, בין פלישת בנות הברית לאירופה, אירוע שסימן את שחרורה אירופה מהאחיזה הנאצית, לבין המלחמה בעיראק – שחרור העולם מצילו הכבד של סדאם חוסיין. אפילו הוא לא יעז לומר דברים כאלה על אדמת צרפת במעמד שכזה.
בשבת הוא ניסה. אחרי פגישה עם עמיתו הצרפתי הוא רמז בדברים שאמר על ההקרבה של מעטים למען החופש של רבים אחרים אך הנשיא הצרפתי הדף בעדינות כל ניסיון להשוואה. "ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה", אמר ולא שכח להודות למשחררים. "יש לי הזדמנות להגיד לעם האמריקני עד כמה אנו אסירי תודה היום", אמר.
לא היו אלו מלים ריקות מתוכן. בטקס מיוחד כיבדה צרפת 99 חיילים אמריקנים בהענקת אות ליגיון הכבוד הצרפתי. שיראק יעניק את האות ה-100 בטקס הרשמי.
בית הקברות של חיילי בנות הברית בנורמנדי (צילום: איי.פי)
הטקס בבית הקברות יהיה שיאם של אירועי הזיכרון לציון יום הנחיתה, שהחלו כבר בסוף השבוע. מלבד בוש משתתפים באירועים גם מלכת בריטניה אליזבת ויורש העצר הנסיך צ'רלס, ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר, נשיא צרפת ז'אק שיראק, ראש ממשלת קנדה, פול מרטין ואחרים. האבטחה לפיכך, כמו תמיד – "חסרת תקדים".
לראשונה משתתף השנה בטקסים גם ראש מדינה גרמני. לפני עשור, במלאת יובל לנחיתה, לא הוזמן לטקסים הקנצלר לשעבר הלמוט קוהל. הקנצלר גרהרד שרודר אמר בשבת כי השתתפותו בטקסים היא כבוד גדול לארצו ולדמוקרטיה הגרמנית. "גרמניה אחראית להיסטוריה שלה והיא משתתפת בטקסים כשראשה מורם אל על". בגרמניה יש שמותחים עליו ביקורת על שבחר לא לבקר בבית הקברות הגרמני בלה-קאמב, שם קבורים כ-20 אלף חיילי הוורמאכט.
נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, הוזמן גם הוא לטקס לראשונה. תשעה מיליון חיילי הצבא האדום נפלו במלחמת העולם השנייה. לפני 16 שנה אמר נשיא צרפת לשעבר, פרנסואה מיטראן, שבנורמנדי החלה המלחמה בקומוניזם. מלותיו עדיין מהדהדות.
אך אורחי הכבוד האמיתיים יהיו כ-17 אלף ותיקי הקרבות של אותם ימים, יחד עם בני משפחותיהם. כבר כמה ימים שהם צועדים על חמשת החופים שהיו זירת העימות באותו יום גורלי. במקום חגור קרב הם לבושים מקטורנים כהים עטורי מדליות. במקום רובה, אוחזים רובם במקלות הליכה. האימה שבוודאי אחזה בהם אז, פינתה מקומה לארשת של גאווה מהולה בעצב על אובדן חבריהם. עבור רובם יהיה זה כנראה יום הזיכרון העגול האחרון. האירועים, לפיכך, חגיגיים במיוחד השנה.
הנחיתה הימית הגדולה בהיסטוריה
השם הרשמי היה מבצע "אוברלורד", אך רבים כינו את הנחיתה בחוף נורמנדי ב-D-DAY, ה-6 ביוני 1944, "היום הארוך ביותר". זו היתה הנחיתה הימית הגדולה בהיסטוריה. צי ספינות אמריקני ובריטי הנחית רבבות חיילים על חופי צרפת הכבושה, כשבמקביל, אלפי חיילים מוצנחים מן האוויר ותופסים עמדות שולטות. מחיר הדמים היה כבד גם הוא.
חייל בריטי על חוף נורמנדי היום (צילום: איי.פי)
המבצע תוכנן בקפידה כשנה תמימה לפני ביצועו. המועד נדחה שוב ושוב, בין אם בשל צרכים מבצעיים או שינויי מזג-אוויר, אך בעיקר – לאור ניגודי האינטרסים שהתגלעו בין המעצמות הלוחמות.
צ'רצ'יל, שראה לנגד עיניו את האימפריה הבריטית הגדולה, ביקש להשיב תחילה את השליטה בים-התיכון, כנתיב חיוני לסחר עם הודו ודרום-מזרח אסיה. לשם כך ביקש להשלים את הקרבות בצפון-אפריקה. את הפלישה לאירופה רצה לבצע דרך איטליה והבלקן, במטרה להקדים את הסובייטים בווינה. לו בוצעה הפלישה במתווה שדרש, אפשר שהצבא האדום היה משחרר את פריז.
במשך כל אותם חודשים ארוכים שלפני שעת ה-שי"ן, הפעיל סטאלין לחץ על בנות-בריתו לפתוח בחזית השנייה, כדי להקל מעט מהלחץ שהופעל נגד הצבא הסובייטי. בדיעבד, פתיחת החזית לה פילל מנעה את התפשטות הקומוניזם מבית מדרשו בכל רחבי אירופה.
"כל ההנהגה של אז היתה מאקייווליסטית", אומר ההיסטוריון ד"ר מאיר פעיל. "עם כל הכבוד לשחרור אירופה וגאולת העולם החופשי, קודם כל מגיע האינטרס של המדינה. זו היתה ברית של אינטרסים עם יריבויות שונות. צ'רצ'יל ידע היטב מה הוא רוצה, ובכריזמה האדירה שלו, הצליח למשוך את האמריקנים אחריו. אבל הם ממילא היו נכנסים למערכה בשלב כלשהו, גם ללא פרל-הרבור. גם בלי התזכורת של צ'רצ'יל, הם הבינו טוב מאוד את הסכנה שנשקפת לאירופה, אם לא מהנאצים – אז מהקומוניסטים, ביום שאחרי".
ההונאה האסטרטגית פעלה
גם לצבא הגרמני לא היה כל ספק שהפלישה עומדת להתבצע. השאלה היתה רק מהיכן. בברלין העריכו כי הרעה תיפתח ממפרץ קאלה הצרפתי, שם תעלת לה-מאנש צרה יותר והמרחק בין אירופה והאי הבריטי הוא הקטן ביותר. הבריטים והאמריקנים טרחו לחזק הערכה זו. הם השקיעו משאבים אדירים בהונאה וריכזו כוחות גדולים בדרום-מזרח אנגליה. לתדהמת הנאצים, הנחיתה בוצעה בסופו של דבר בחצי-האי נורמנדי.
חיילים אמריקנים בחופי נורמנדי ב-1944 (איי.פי)
המבצע יצא לדרך בפיקודו הישיר של הגנרל מונטגומרי ומעליו דוויט אייזנאואר, מי שהופקד על כל המערכה האירופית. ראשית החלו בנות הברית בהפצצה של יעדים גרמניים מרכזיים, עוד צעד הסחה. בינתיים יצאו כ-7,000 אוניות, משחתות, נחתות ואסדות לעבר נקודת המפגש הימית, לא הרחק מהעיר האנגלית פורטסמות'. השלב הבא היה הצנחה של 19 אלף חיילים בריטים ואמריקנים בעומק החוף הצרפתי, מאחורי קווי ההגנה הגרמניים, במטרה להגן של השוליים המזרחיים של שדה הקרב.
עם שחר נחתו על חמישה חופים בנורמנדי 135 אלף חיילים, אמריקנים, בריטים וקנדים במפגן מתואם להפליא.
ההונאה האסטרטגית פעלה: בכמה נקודות בהן צלחו הכוחות הם נתקלו בהתנגדות מועטה. העתודה שהזעיקו הגרמנים בוששה להגיע. אולם בנקודות באחרות, ההן חוף אומהה, המאסות הפושטות מן הים אותרו מבעוד מועד. הכוחות, שלרובם היתה זו טבילת האש הראשונה במלחמה, נתקלו באש תותחים אדירה וספגו אבדות כבדות. כ-4,000 חיילים נפלו בקרב באותו היום.
הקרבות העזים נמשכו במשך כשבוע, כשהגרמנים מנסים לייצר התקפות נגד מקומיות. במשך כל אותו זמן קיבלו חיילי החי"ר בשטח סיוע צמוד מהים והאוויר, והרחיבו את ראשי הגשר שתפסו – עד לייצוב הקו. מחיר הדמים לשני הצדדים היה אדיר, לא אחת כתוצאה מ"אש ידידותית".
היום שהיטה את הכף
לאחר הפלישה, צבאות ארצות-הברית ובריטניה המשיכו לשעוט קדימה, לתוככי צרפת. ב-24 באוגוסט 44' שוחררה פריז, בעזרת לוחמי הרזיסטנס וצבא צרפת החופשית בפיקוד שארל דה-גול. בתחילת ספטמבר חדרו כוחות בנות הברית לבלגיה, לא לפני שספגו אבידות קשות באי הארדנים, וב-12 באותו חודש חצו את הגבול הגרמני.
ד"ר מאיר פעיל סבור שגם ללא הנחיתה, הנאצים היו מובסים, אם לא ב-45' אז כעבור שנה או שנתיים. "הרי בסופו של דבר, מי ששחרר את אירופה היה בעיקר הסובייטים", הוא מסביר. "אך ללא ספק, הצלחת המבצע החישה את כניעת הנאצים וניצחון בעלות-הברית. ולא פחות חשוב, המיקום שנבחר לנחיתה, והעובדה שהאמריקנים לא נפלו לפח שטמן להם צ'רצ'יל כאשר ביקש להגיע דרך הבלקן, הם שהצילו את מערב אירופה מעתיד קומוניסטי".
לפנייה לכתב/ת 
