מכה ליבואנים

בדצמבר 1999 רכש יוסף ובר רנו סניק חדשה ושילם עבורה 112,386 שקלים. במקום ליהנות ממנה הוא נאלץ לטענתו להכניסה שוב ושוב למוסך בעקבות תקלות חוזרות ונשנות. לאחר 11 חודשי סבל ועשרות ביקורים במוסך, כאשר חברת בני משה קרסו, יבואני רנו, סירבה לדרישתו לבטל העיסקה ולהחזיר את כספו, הוא פנה לבית המשפט.

בין הליקויים המפורטים בכתב התביעה: החלפת מצבר לאחר שלושה חודשים, זיופים ורעשים במנוע ומההגה, החלפת ממיר קטליטי, ריחות עובש שעלו מהמזגן, החלפה נוספת של המצבר, החלפת לוח שעונים והחלפת צינורות מסנן אוויר מספר פעמים. בתחילה תבע ובר 167,915 שקל, סכום שכלל גם פיצויים על עוגמת נפש. מאוחר יותר, לאחר שמכר את המכונית הסוררת ב-79 אלף שקל, הוא תיקן את התביעה והעמידה על 96 אלף שקל.

חברת בני משה קרסו טענה מנגד כי הליקויים שהתגלו במכונית נבדקו וטופלו ללא תשלום של בעל הרכב במסגרת האחריות. לטענתה המכונית נמצאה תקינה וובר סירב להצעתה שתרכוש אותה ב-88 אלף שקל. מומחה מטעמה, אמיר אלקלעי מנהל טכני במוסך רנו המרכזי, העיד כי הרעשים שנשמעו הינם סבירים, כי החלפת החלקים נעשתה רק כדי לרצות את הלקוח.

שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, חנה ינון, שדנה בתביעה ציינה בפסק הדין כי למרות שאין אפשרות לעמוד על מצבה האמיתי של המכונית (לאחר שזו נמכרה ביולי 2001) הרי שהכנסתה למוסך כ-60 פעם במשך 11 חודשים, פתיחת 20 כרטיסי עבודה עבורה, שהייה של 34 ימים במוסך ואספקת רכב חלופי לוובר ל-25 ימים, מוכיחות שהיא היתה פגומה בכל הנוגע לתקינות המנוע ולמערכת מיזוג האוויר.

"כמייבא ומשווק מכוניות מדגם סניק מוטל על היבואן שלא לפטור לקוח המתלונן בכך ש'ידועות הבעיות' מסוג זה בדגם דנן, אלא להתכבד ולהחליף מכונית רבת תחלואים זו שזה עתה נרכשה במיטב כספו", כתבה השופטת. "על רוכש רכב חדש ליהנות ממכוניתו שנים רבות בלא להזדקק לביקורים תכופים במוסך שגוזלים את הנאתו, זמנו ובריאותו. למעט טיפולים תקופתיים בכלי הרכב אין להשית עליו נטל זה ולכפות מכונית פגומה, בלא החלפתה בחלוף פרק זמן סביר, במכונית שאינה פגומה", סיכמה.

השופטת קבעה שהיבואן יפצה את בעל הרכב על ההפרש שבין המחיר בו נמכרה המכונית בגלל מצבה הלקוי למחירה במחירון לוי יצחק, בתוספת 15 אלף שקל פיצויים על עוגמת נפש, 4,000 שקל הוצאות משפט, סך הכל יותר מ-29 אלף שקל.