| |
צפון תל אביב: הסוף של החוף
בשבוע שבו כולם דיברו על תל אביב הלבנה והמשומרת, יצא גילי סופר לטייל בתל אביב המוזנחת והמג'ויפת שבין שדה דב למלון מנדרין. במקום שיהפוך בעתיד לשכונה ופארק הוא נפרד מניצוצות פרחוניים של יופי ומחוף שנשאר, למרות הכל, שקט
גילי סופר
בשעה 07:30 לפנות בוקר, כשאני נפגש עם פעיל שמירת הטבע עמית מנדלסון בתחנת הדלק שליד שיכון ל' בתל אביב, הזונות בדיוק גומרות אשמורת אחרונה. זה צפון תל אביב אבל זה גם מוזנח. מאוד מוזנח. לעתים נדמה שהזנחה היא השלב הראשון בכל תוכנית 'פיתוח' בשמורת טבע ובכל תוכנית בינוי בשטחים פתוחים. קודם כל עושים מהם שטחים פחותים.
פנים רבות להזנחה כאן: זבל שאיש לא אוסף, זונות שנותרו בכביש כאילו שהזנחתן תעביר מן העולם את המקצוע העתיק והיעדר כל אכיפה נגד מה שמעוללים רכבי השטח לדיונה ולחוף כשהם משתמשים בה כבארגז חול פרטי. לא ממש מדדתי, אבל נראה כי גבולו של פרוייקט סי אנד סאן הסמוך מתקרב לחוף מעבר למותר.
אמנם תל אביב היא נורא 'העיר הלבנה' בשבוע
האחרון, אבל פה יש גם תל וגם אביב. תל רקית הוא הנקודה הגבוהה ביותר מאפולוניה ועד הילטון, 40 מטר מעל פני הים, ועליו ניצב בסיס צבאי מלא אנטנות. שיהיה לציפורים איפה לשבת.
בעיקר עורבים יש פה, אבל גם אנפות, ושאר ציפורי מים המזדמנות לחוף, וציפורי שיר, וכמה זוגות שרקרקים יפי כנף המקננים במצוק. ציפור אחד שלא מגיע לאנטנות ולחוטי החשמל הוא הכרוון שוכן החול, שלפתע מתרומם בכנפיו הרחבות כשאנו מתקרבים. בינינו? זה לא משתווה למחול הסנוניות של לב העיר בעת שקיעה.
אביב באמצע הקיץ
האביב, מתברר, מגיע לקו החוף באיחור נוראי. הים כבר מספיק חם על מנת לטבול עם שחר או לעת ערב, ופה כאילו כלום. בין עשרות נתיבי הרכב, פורחים סביונים, ומקורי חסידה קטנים, ומרבדי עכנאי, וחבלבל החוף וגומא, וציפורנית בשרנית, ועדעד, ועדעד רתמי ועוד ועוד ועוד. בולט מכולם נר הלילה החופי, הפרח הצהוב הגדול. העין כה מורגלת לראות אותו בקו החוף בעונה הזו של השנה שקצת קשה להאמין שהוא בכלל לא מפה, ושהוא הגיע ממרכז אמריקה בערך עם העלייה הראשונה.
בימים ההם, שולף מנדלסון מפה של הסקר הגיאוגפי שערכו כאן הבריטים עוד בזמן הטורקים, כל מה שהיה פה זה חול וחול. דיונה גדולה ולצדה שלולית רמת אביב, והתל עליו נאמר שאין בו עתיקות, רק מתחתיו.
הנה סביון. מנדלסון מסביר שזהו 'סביון יפו' ושזו עונתו לפרוח. כשאנחנו נתקלים במקור החסידה הקטן שפורח בסגול, הוא אומר בחיוך "הנה 'מקור חסידה תל אביבי'".
האסטרטגיה של התל
ההליכה לכיוון הים באמת קצרה. כל הטיול, מסלול מעגלי אל הים, לאורכו ובחזרה, לוקח כשעה. מתחנת הדלק, משמאל לבסיס הצבאי, יורדים כמה ואדיות אל קו המים. כאן כבר כמעט ואין נזק של גלגלי שטח, רק שביל אחד חרוץ ישר במורד המצוק וממנו נשקף מלוא העין ים כחול, מיפו שבדרום וכל הדרך עד למרינה של הרצליה ששוברת את קו החוף בצורה מכוערת.
מנדלסון מספר שבתל רקית (שמשמעו 'תל החוף") היה במלחמת העולם הראשונה מוצב צבאי טורקי שנכבש בידי הבריטים לאחר צליחת הירקון (במקום בו עד היום עומדת אנדרטת הצליחה). סוקרי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (ה-PEF - Palestine Exploration Fund), לא ראו בתל עתיקות אבל שמעו שמועות על מיכלי מים עתיקים קבורים מתחת לחולות.
עד 48' ישבו בתל בדווים משבט ערב קורעאן, והיה בו קבר השייח' סעיד אל-קורעאני. הקבר, מסביר מנדלסון, השתלב במערך הקברים הקדושים לאורך חופי הים דוגמת עבד א-נבי בגן העצמאות, סידנא עלי, נבי רובין ונבי יוניס באשדוד . הקברים וציוני הקדושים נפרשו בימי הביניים, לאחר סילוק הצלבנים, במקומות אסטרטגיים כדי שנוכחות העולים לבקר ולערוך הילולות סביב הקברים תמנע פלישה אירופית מהים לארץ. האנטנות מעידות כי גם כיום זה מקום אסטרטגי. יש לו שם נוסף למקום: 'אל-חדבה', שמשמעותו 'דיונת החול'.
פה יקומו 11 אלף יחידות דיור
מישהי שאני מאוד מעריך את דעתה העבירה ביקורת על המדור לפני כמה ימים כשישבנו יחד על החוף. "אתם הירוקים, רק כל הזמן נגד נגד נגד. אולי גם תגידו פעם מה כן, ולא כל הזמן רק מה לא". לא תמיד אני נגד, אמרתי. הנה, למשל תוכנית הבנייה שאושרה השבוע בין שדה דב לקאנטרי, אני לא בטוח שזה לא נכון לבנות שם. יותר משהופתעה לשמוע את תשובתי, הופתעה לגלות שבין שדה דב לסי-אנד-סאן מתוכננות שדרות היורדות לים, 11 אלף יחידות דיור ופארק עם טיילת על המצוק.
במקרה הזה הירוקים דווקא לא התעוררו מאוחר מדי. כבר לפני שנים אחדות שקדו בחברה להגנת הטבע על הכנת תכנית משלהם לאזור. סניף החברה בתל אביב מבשר באתר האינטרנט החדש
שלו, ש"תוכנית 'פארק החוף' התקבלה על-ידי העירייה ומוסדות התכנון כמעט במלואה", ומבטיח שהם "פועלים לדאוג לכך שהרצף של פארק החוף המיועד יישמר עד הרצליה ולא יקטע באזור שבין 'סי-אנד-סאן' למלון 'מנדרין'".
את תקציר התוכנית, ואת גירסתה המלאה ניתן להוריד מהאתר. עם
כל הכבוד לאמא-אינטרנט, לי יש כבוד גם לאמא אדמה, והעמדה שלי הייתה ונשארה שעדיף לשאוף פעם אחת מלוא הריאות אוויר ים נקי (תתעלמו מהארובה שם משמאל, זה פאטה מורגנה) מאשר להכיר את כל פרטי החלופות המוצעות.
רגע לפני שהאנושות מציקה
ירדנו הימה. מה יש להגיד, ג'יפה. גי'פה של ג'יפים וגיפ'ה של זבאלה על החוף. מימין חוף רחצה בתשלום, משמאל חוף רחצה בתשלום, ובתווך כנראה לא סיפרו לעירייה שיש פה חוף. מצד שני, עם כל כמה שהחוף מגעיל, יש בו משהו בחוף הזה, הוא נראה כאילו עוד לא הציקה לו האנושות והים ממשיך להגן על עצמו מפניה באמצעות הסלעים השטוחים שעל קו המים. ביתם של עולם ומלואו של יצורים שצריך לא רק לעצור, אלא לקפוא במקום על מנת להתבונן בהם.
לאורך החוף אנחנו מחליפים דעות בענייני אופטימיות ופסימיות, והיכולת של הציבור, של מישהו, לשנות פה משהו בכלל. מנדלסון עוד מאמין שיש 'רשויות' שבאמת אחראיות למשהו, שצריך לבוא ולומר מי אחראי להזנחה בכל מקום.
בעלייה מהחוף, מצדו השמאלי של התל, מפנה מנדלסון את תשומת לבי לשורש מאובן. למעלה, מצפון לתל, שאריות של איזה ניסיון שעשתה העירייה לחסום את הרכיבה כאן. גבול אבנים שמשני צדיו צוחקים עליו עקבות רכבי השטח. שלד אופנוע מספר שארגז החול הזה שהיה פעם דיונה הוא לא רק גן שעשועים: מאיר בובליל נהרג כאן. 07.03.03. עשו טובה, סעו בזהירות, עוד עלולים להסתובב שם מטיילים.
איך מגיעים? נקודת המוצא לטיול היא תחנת הדלק של חברת 'פז' ברחוב מספר 2040 שנמתח בין רחוב פרופס (מדרום) לרחוב יוניצ'מן (שהוא הרחוב שמוביל למלון מנדרין). רחובות פרופס ויוניצ'מן יוצאים מדרך נמיר, הראשון בצומת עם שדרות קק"ל והשני בצומת גלילות.
|
