הונדה CBF600 - לכוווולם

לפחות לפי הנוסחה שהביאה אותו לעולם, אמור הונדה הורנט 600 להיות אחד האופנועים היותר-מוצלחים ושימושיים שיש לתעשייה להציע. אחרי הכל, הוא עושה שימוש במנוע המצוין של ה-CBR600 דור קודם, חסר פלסטיקים יקרים ושם לו למטרה להיות פשוט וזול יחסית.

אלא שלאנשי הונדה הסתבר כי אותו רוכב מתחיל לא הסתדר לחלוטין עם האופי הספורטיבי יחסית של ההורנט. אפשרות אחרת היא שהיפנים הבחינו כי הם מאבדים קהל מסוים שרצה אופנוע ידידותי עוד יותר, מאיים עוד פחות וקל יותר לשליטה.

והתשובה לדרישה זו היא CBF600 חדש, עם שלדה ומנוע הלקוחים ישירות מההורנט הקודם, אך עם התאמה לרוכבים "רגועים". המנוע מפיק כאן יותר מומנט, אך בסל"ד נמוך. גם פחות הספק מרבי, ויחס העברה קצר יותר.

חוץ מזה, ולטובת רוכב מתחיל, יש כאן מושב שניתן לכוונון גובה, תושבות כידון המאפשרות התאמה, משקף שניתן להסטה להגנה מיטבית מרוח ועוד.

אגב, מראהו של ה-CBF שנוי במחלוקת. מחד יש מסיכת חזית ומצנן רחב המקנים לחזית האופנוע מראה מגושם מעט. מאידך יש כאן עיצוב "נקי" של יחידת הזנב. אהבנו גם את המראה החשוף וה"שרירי" של המנוע, אהבנו, וגם את שילוב המאותתים במסכת החזית.

קליל, נוח

מפגש ראשון בין עכוז למושב ההונדה מייצרת תחושה של כלי נמוך וקליל. המושב מספק תמיכה טובה, תנוחת הישיבה זקופה, ידיות הכידון משוכות לאחור. מרווח הרגלים טוב, ורק בליטות פלסטיק בירכתי מכל הדלק מפריעות מעט לאחיזת ברכיים נכונה.

עם זאת, אין בעיה לזהות מספר "קיצורי דרך" לטובת חיסכון במחיר. איכות הגימור אמנם טובה בדרך כלל, ואנחנו יכולים גם להסתדר עם לוח מחוונים מיושן וחסרונו של מד דלק (יש נורת אזהרה). אך ידית משנק בירכתי המנוע היא עניין ארכאי, מעצבן ולא ראוי ב-2004. מד חום שמוסתר על-ידי כבלי מצערת מוקם כנראה כלאחר יד.

בעיר

תנוחת ישיבה זקופה מתגלה כמצוינת בתנועה עירונית, בדיוק כמו זווית צידוד נדיבה מאד של המזלג. ההיגוי כאן מהיר ומדויק, ומסייע לזריזות תנועה. המתלים לעומת זאת, למרות שאינם נוקשים מדי, מתקשים לתת מענה הולם בכביש עירוני.

לעומת זאת, המנוע מתגלה בעיר ככוכב אמיתי. למרות הנפח הבינוני הוא מרגיש כאן חזק מאד, ומסתדר גם עם סל"ד נמוך. מומנט שמיש מורגש עוד יותר בסל"ד ביניים והתגובה למצערת מצוינת. הוסיפו לזה תיבת הילוכים טובה, יחס העברה קצר, מצמד (מכאני) רך ומפלט שקט. מצוין.

מחוץ לעיר

מחוץ לעיר המשיך המנוע לככב. תגובה טובה, גמישות מצוינת, ורק על הזמזומים המיותרים בידיות הכידון היינו מוותרים ברצון. צריך רק לציין כי לגמישות המצוינת בסל"ד בינוני יש מחיר. במהירות מנוע גבוהה מאבד ה-CBF כושר נשימה ומדווח כי אין שום טעם למשוך אותו לשם. לעומת זאת, הוא צורך 15 ק"מ לליטר בלבד.

מה עוד? מיגון הרוח טוב, אך המושב מרגיש רך מדי לאחר רכיבה ארוכה במיוחד. המורכב מאחור נהנה ממושב טוב וידיות אחיזה מצוינות, אך חשוף לגמרי לרוח. ואם אתם מרגישים כי אנחנו מרוצים ממנו כאופנוע רב-שימושי, אתם לא טועים.

האם הוא מסתדר גם עם קצב גבוה? כן, ולא. תנוחת ישיבה זקופה מקנה בטחון רב בכביש מפותל, המנוע סלחני, התפעול נוח ומערכת הבלמים עושה עבודה טובה. אז כן, אפשר ליהנות, אבל במידה. גם כאן מייצרים המתלים בעיה. אלה נכנעים ראשונים, הופכים את ההיגוי למעורפל, מנדנדים את חרטום הכלי ודורשים להוריד קצב.

סיכום

ייעודו המקורי והמוצהר של ה-CBF הוא אופנוע למתחילים, ואת זה הוא עושה מצוין. מנוע משובח, בלמים טובים, תנוחת ישיבה נוחה ומיגון רוח הולם מאפשרים לו לענות על הדרישות. יש זריזות עירונית, תיור בין עירוני ואפילו ספורט רגוע.

מתחרים? ראשית יש את ההורנט המקורי של הונדה, ואליו מצטרף ימאהה פייזר. שניהם עם תג-מחיר כמעט זהה, עם יכולת כביש טובה יותר והתנהגות ספורטיבית יותר. ה-CBF לעומתם מציע את הגישה השפויה והידידותית יותר.

כך שלמתחילים וחסרי ניסיון בהחלט מדובר באופנוע כמעט-אידיאלי. היתרון הוא שגם בעלי ניסיון שאינם מעונינים במהירות מרבית דווקא, או שיוף חלקי מתכת באספלט לצורך "שופוני", יגלו כי מדובר ברכישה מצוינת. ולכן אנחנו ממליצים עליו, בחום.

בעד: מנוע, בלמים, תנוחת ישיבה, נוחות, שימושיות 

נגד: מתלה אחורי